היו שפיללו והאמינו בסנסציה, היו שקיוו לפחות לסיבוב שני, אך מחמוד אחמדינג'אד טרף את הקלפים: נשיא אירן נבחר הלילה ברוב מוחץ לכהונה נוספת בתפקיד, לאחר שגרף יותר מ-60% מקולות הבוחרים בבחירות לנשיאות. יריבו הבולט במערכה, מיר חוסיין מוסאווי, עשה באמת הכל - אך זה הספיק לו רק ל-30% מקולות הבוחרים.

ועדת הבחירות הודיעה אחרי ספירת יותר מ-80% מהקולות, קיבל אחמדינג'אד כ-19 מיליון קולות, בעוד שיריבו מוסאווי זכה לתשעה מיליון קולות בלבד. "למוסאווי יהיה קשה מאוד לסגור את הפער מאחמדינג'אד", נמסר מוועדת הבחירות, ובכך ניתנה האות לחגיגות התומכים בנשיא.

הייתה זו מערכת בחירות שתיזכר לעד באירן. רוחות השינוי כבר החלו מנשבות ברחובות טהרן, אך אז הגיע השמרן הקיצוני והפיח כל תקווה לשינוי. ההמונים שיצאו לרחובות בתקווה להביא למהפך שבים הלילה לבתיהם בידיים ריקות.

לכמה שעות היו "שני נשיאים" באירן

שיעור שיא של יותר מ-70% הצבעה נרשם בבחירות באירן (יותר מ-30 מיליון בוחרים) - דבר המעיד על רצונו של האזרח האירני להשפיע על עתידו. ואולם, המונח "עתיד" - בעיני המתבונן. האומה האירנית שלחה הלילה מסר לעולם כי דווקא נוח לה עם התדמית שנוצרה לה, הלחצים מבחוץ, הסנקציות ותכנית הגרעין. העם אמר "כן" לאחמדינג'אד.

במשך הלילה, מייד לאחר סגירת הקלפיות ותחילת ספירת הקולות, המתח והבלבול גרמו לדיווחים סותרים בכלי התקשורת. סוכנות הידיעות הרשמית במדינה כבר דיווחה על ניצחון מוחץ לנשיא המכהן כשעה בלבד לאחר ספירת הקולות - מה שהטיל בספק רב את מהימנות הדיווחים. בד בבד, כינס המועמד הרפורמיסט מוסאווי מסיבת עיתונאים, בה טען כי הוא זה שזכה בבחירות. "יש לי את מקורותיי המהימנים", אמר לעיתונאים ויצר בלבול רב בכלי התקשורת. "נראה שכרגע יש שני נשיאים באירן", אמר בציניות כתב רשת "אל-ג'זירה" בטהרן, אקסם סולימאן.

תזכורת: הד"ר שחבר ל"צעירי המהפכה"

הנשיא המכהן, מחמוד אחמדינג'אד, נולד ב-1956 וכיום הוא נשוי עם שלושה ילדים. בשנת 1997 סיים את לימודיו בתכנון תעבורה וקיבל תואר דוקטור.

כבר בשנות ה-70 בלט בפעילותו הפוליטית כסטודנט באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה, והיה לבכירי תומכיו של חומייני - מנהיג המהפכה האירנית ב-1979. עד היום נטען כי נטל חלק פעיל בהשתלטות על שגרירות ארצות הברית בטהרן באותה השנה - טענות שהכחיש מאז ומעולם אחמדינג'אד עצמו.

השנה החולפת אופיינה בלא מעט קריאות באירן להחליפו. מדיניות הפנים והחוץ הקשות שניהל הובילה את אירן לשפל כלכלי חסר תקדים, גם ובעיקר בשל הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה וירידת ערך הנפט. סטודנטים רבים ואפילו נשים הפגינו בקריאה להחליפו, ובאחת מההפגנות שנערכה בנוכחותו אף דווח כי נעל הושלכה לעברו.

מוסאווי, לא הפעם

בארבע שנות כהונתו העלה אחמדינג'אד לסדר היום העולמי את נושא הגרעין, התעלם מהסנקציות הקשות ומקריאות המערב לפיוס ולשיחות. במקביל, הקפיד לטפח את "ציר הרשע", והשקיע משאבים רבים ביחסים מול סוריה, חיזבאללה ואירן. מיותר לציין כי הדבר בא לידי ביטוי בהשקעתם של מליוני דולרים בהנהגות החמאס והחיזבאללה - ששימשו בעבור אחמדינג'אד חוד חנית במאבק שלו מול ישראל.

על ההתנגדות מבית למהלכיו של אחמדינג'אד כמעט ולא שמענו בארבע השנים האחרונות. מי שכיהן בין השנים 2003 ל-2005 כראש עיריית טהרן, סחף את ההמון האירני וגרף ניצחון מוחץ בבחירות. מאז ניסה לשדר תדמית של "אל" המהלך עלי אדמות (אפילו התבטא בנושא מספר פעמים) - שלמהלכיו אין כל התנגדות. אחמדינג'אד ימשיך לנהל את מדיניותו תחת עיניו המפקחות של המנהיג הרוחני עלי חמנאי.

יהיה מעניין כעת כיצד יגיב המערב, שחיבק כל כך (שלא בפומבי) את מוסאווי ופילל לניצחונו. ייתכן וה"דף החדש" עליו דיבר אובמה בנאומו בקהיר, יצטרך להיפתח דווקא עם הנשיא החדש-ישן, מחמוד אחמדינג'אד.