תשלום במסגרת סכסוכי ירושה מהווה הוצאה מוכרת

בין היתר נדונה השאלה, האם תשלום ששילם המוכר לקרובות משפחה, לצורך הסרת הערות אזהרה שנרשמו על שמן במקרקעין בעקבות סכסוכי ירושה, מהווה הוצאה המותרת בניכוי לצורך חישוב השבח במכירת הנכס, לפי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין. כמו כן נדונה השאלה, האם יכול העורר, שהוא תושב חוץ, לנכות מן המכירה שכר טרחת עורך דין, אשר טיפל בנכסיו בארץ במשך השנים.

במקרה שנדון בפסק הדין, ירש העורר מקרקעין מאביו, שנפטר בשנת 1962. המקרקעין נמכרו בשנת 2002 תמורת 5 מיליון שקל. במכירת המקרקעין ביקש העורר לנכות מן התמורה, לצורך חישוב השבח, את ההוצאות שהוציא לתשלום לעורך דין, במשך השנים. אותו עורך דין ניהל את ענייני הנדל"ן של העורר בישראל, טיפל בנושא הרישום של המקרקעין, האיץ רישום תוכניות שהביאו לעליה בשווי המקרקעין, טיפל בהליכים בענייני מס רכוש, הליכי ירושה ומחלוקות בענייני ירושה. התמורה הייתה 10% מתקבולי המכירה של המקרקעין. הוועדה קבעה, כי נטל ההוכחה מוטל על העורר, ועליו להראות שההוצאה אכן הוצאה על ידו, ושהיא אכן מותרת בניכוי.

לגבי שכר טרחת עורך דין, ניתן לנכות הוצאה הקשורה להבטחת הזכות בנכס ובמימושה. עם זאת, הניכוי הוגבל להוצאות הקשורות לרכישה או למכירה של המקרקעין בלבד. במקרה הנדון, חלק מן הטיפול של עורך הדין לא היה בקשר לרכישת המקרקעין או למכירתם. הוועדה ציינה, כי "מן הראוי שהנישומים יחתמו על הסכמי שכר מפורטים מהם ניתן יהיה ללמוד על מהות העניינים שבטיפול והזיקה שלהם לניכוי מן השבח. לעריכת הסכמים כאלה יש יתרון גם במקרה של סכסוך אפשרי על גובה שכר הטרחה". בנסיבות המקרה דנא, קבעה הוועדה את שכר הטרחה המותר בניכוי בדרך של אומדן, ונקבע כי הוא יעמוד על 5% (כולל מע"מ).

הוצאה נוספת שניכויה נדון היא תשלום ששילם העורר לקרובות משפחה. בין העורר לבין הקרובות נתגלעה מחלוקת בנוגע לנכסי אביו המנוח. במסגרת הסדר שנחתם בין הצדדים, הטילו האחרונות עיקולים על המקרקעין, ולימים הומרו אלה בהערות אזהרה לטובת עורכי הדין של הצדדים.

בסופו של יום, פתרו העורר וקרובותיו את המחלוקת ביניהם בכך שהעורר העביר אליהן סכום של 19,000 דולר (בשווי דאז), ובד בבד מחקו הקרובות את הערות האזהרה שנרשמו לטובתן. השאלה הייתה, האם ניתן לנכות משווי המכירה את הסכום ששולם לקרובות.

הוועדה קבעה, כי ללא התשלום, לא ניתן היה למכור את המקרקעין, עקב הצורך בהסכמת הקרובות. הוועדה אבחנה את המקרה שנדון מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין כנפי דוד (ע"א 3966/02), שם נדחתה בקשה לנכות תשלום ששולם לאחותו של העורר להסרת זכות חזקה ייחודית, מן הטעם שלא הוכחו זכויותיה במקרקעין.

הוועדה קבעה, כי המקרה דומה יותר למקרה קודם שנדון בפניה (ע"ש 3774/98 עזבון רוטקופף), בו נקבע כי אלמלא התשלום היה נגרם שיהוי ועיכוב ניכר באפשרות לממש את הנכס, ולכן יש לתשלום השפעה וזיקה לערכו הנוכחי של הנכס. לפיכך, בדומה להסדר שנקבע באותו מקרה, הורתה הוועדה למנהל להתיר ניכוי בגין התשלום לקרובותיו של העורר, שהוא סכום סביר בנסיבות העניין.

במאמר מוסגר נציין, כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו כך שלעיתים ניתן יהיה לראות בתשלום הנ"ל לקרובות המשפחה כסכום ששולם במסגרת חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, ולכן לא יותר כהוצאה בניכוי מהשבח. *