שתיקת הנשיא

איש שדוף, עיניים זעירות ומכווצות, זקן מדובלל, חיוך מפחיד וז'קט תלוי גדול בארבעה מספרים, תפס השבוע את כל כותרות העולם. בכל מדינות העולם. ממערב למזרח, מצפון לדרום. מחמוד אחמדינג'אד.

ודווקא השבוע, הוא, נשיא איראן, הפה המשוחרר והמעופש, אפילו לא הוציא מילה פומבית וצינית אחת מפיו. האיש הזה הצליח להוציא לרחובות מיליונים רבים של מאמינים איראנים, גברים בירוק ונשים ששחררו מעט את המעטה השחור מפניהן, להפגנות נגד הדיקטטורה של הדת. למרות הפחד, הדם הנשפך, הנשק השלוף ממול, האיומים על חיי קרובים ו"משמרות המהפכה" שתכף ייכנסו בהמונים ויטילו הרס וכליה על עמם, על עמו שלו.

דחק את ברק אובמה

הוא אפילו הצליח, באלף אלפי הבדלות, לתפוס את מקומו של ברק "כוכב עליון" אובמה, שהשתלט בחודשים האחרונים על תודעת העולם. עד כדי כך שאובמה המהפכן, הרהוט והשנון, נעלם, ובעיקר נאלם דום. הברק שמעולם לא נתפס נטול מלל תגובה קולח משכנע ומלהיב, בקושי הצליח לגמגם שיש לו "דאגות עמוקות", אבל הוא, זה שמדבר על סדר חדש במדינות העולם, "לא מתערב בעניינים הפנימיים של איראן".

המרד הגדול נגד אחמדינג'אד הצליח השבוע לחשוף את ערוותו של העולם המודרני והשבע. להציג את ארגוני המודיעין ההרואיים והשחצנים: אמריקני, אנגלי, גרמני, סיני, רוסי וישראלי, כמי שכשלו בגדול, ולבזות בגלוי את הצביעות הכמו-ליברלית שמכסה על הגידול המעצים בסחר בין ארצות הברית ורוסיה, ובעיקר מדינות האיחוד האירופי, לבין המדינה שהנהגת האייתוללות שלה עסוקה, תחת מטרייה בינלאומית, בהעשרת אורניום ובאיומים גלויים לחיסול מדינות ועמים.

הכשיר את מוסאווי

אחמדינג'אד הצליח בעוד משהו: הוא הפך את מיר חוסיין מוסאווי לרפורמטור, לוחם חירות, זכויות אדם, חופש הדיבור וחיסול דיכוי הנשים. והרי מוסאווי, כמו אחמדינג'אד, הוא ממיטב בניה האכזריים והרודנים של המהפכה האסלאמית מבית האייתוללות.

עוד הצליח אויבנו מהמזרח להוכיח לעולם: הטכנולוגיה היא עתידם של קולות החופש המושתקים והאויב הקשה של המשטרים הדיקטטוריים. מה שלא עבר בטלפון הנייח ובאתרים ממוסדים, הופץ בעולם באמצעות סלולר, מסנג'ר, פייסבוק, יו טיוב, טוויטר, פליקר, איי.סי.קיו ומי יודע מה עוד... אם הפעם המהפכה לא תצליח, בפעם הבאה זה יצליח. את המנגינה הזו לא יהיה אפשר עוד להשתיק.

הפינה היהודית-ישראלית

ספר התנ"ך שלנו מגלה היסטוריה ארוכת שנים של העם הפרסי-איראני בעל התרבות העתיקה והמרהיבה. מוצאים אותם בספר עזרא, דברי הימים, ישעיה ומגילת אסתר. ב-538 לפני הספירה, כתב כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית, שליטה הכול יכול של ממלכת פרס העצומה, את "הצהרת כורש" שהעניקה ליהודים הגולים ברחבי האימפריה את הזכות לשוב לישראל ולבנות בה את בית המקדש השני.

כורש זכה לקבל את תואר "משיח ה'". והיה לנו אחשוורוש, מלך פרס ממגילת אסתר, ששלט מהודו ועד כוש בשנים 465-485 לפני הספירה תחת השם המלך חשיארש הראשון (או שזה היה דווקא יורשו ארתחשסתא הראשון). כבר אז היה לצידו צורר אחד, המן, ולצדנו את מרדכי ואסתר.

במחצית השנייה של המאה שעברה נקשרו קשרים אמיצים, צבאיים, פוליטיים, כלכליים בין ישראל לממלכת השאה, ריזה פאהלווי, שהוא ומשטרו הדיקטטורי הפרו-מערבי הופלו ב-1979 במהפכה האסלאמית של האייתוללה חומייני.

עד היום אנחנו מקיימים "קשר" עסקי, שותפות ישראלית-איראנית בקצא"א, חברת קו צינור הנפט אילת אשקלון, שהוקמה ב-1968 כגשר למעבר נפט גולמי מים סוף לים התיכון. מייד אחרי המהפכה הקפיאה איראן את יחסיה. בישראל נותרו כמויות נפט אדירות ומפעלי תעשייה ונשק, השאירו אצלם מאות מיליוני דולרים, ששולמו מראש בגין הזמנות, שלא מומשו. זה שנים מתקיימת בוררות בין ישראל לאיראן בבית הדין בהאג.

המוטו הלאומי של העם האיראני הוא "עצמאות, חופש, רפובליקה אסלאמית".

stella-k@globes.co.il