אני כמובן מאוד לא אוהב, בלשון המעטה, מה שעשה דודו טופז. אבל אני גם לא מת על העליהום שעושים לו אנשי תקשורת.
זה כמעט תמיד הולך ככה: "יש לזכור שאדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו", הם אומרים, ובאותה נשימה: "אבל מה שהוא עשה זה לא צחוק, אסור להתייחס אליו בסלחנות, חייבים להושיב אותו בבית סוהר לשנים ארוכות". ואני תמה: אם טופז הוא עדיין בחזקת חף מפשע, אז למה כבר גוזרים את עונשו?
אני לא רוצה להיתמם, הרי ברור שהדקלום הצדקני על חפותו של אדם שלא הורשע נועד לפנות את השטח להתייחסות כלפי טופז כאל אדם אשם. אחר כך מרשים לעצמם אותם צדקני התקשורת לדרוש עונש הכי חמור שאפשר - לאדם שמשפטו עדיין לא התחיל, לאדם שהוא - לדבריהם!!! - בחזקת חף מפשע.
זה לא רק עניין של חוק הסוביודיצה, שהוא ממילא אות מתה. לחריצת דין וגזר דין בטרם משפט והרשעה יש גם השלכות מעשיות. טופז נראה אשם מכף רגל ועד ראש, אבל זה עדיין לא עושה אותו למורשע, כי הודאה אינה חזות הכל.
אנחנו יודעים שיש עניינים של שפיות, פרובוקציה, טיעונים שיכולים להוציא אדם זכאי בכל סעיפי האישום או חלקם, גם אם ביצע את המעשים המיוחסים לו. אבל גם אם האפשרות שטופז לא יורשע היא תיאורטית, כשמדובר בעונש, זה ודאי לא רק עניין תיאורטי.
יש קציני מבחן, פסיכולוגים, עדי אופי, נסיבות מקלות ושאר אלמנטים אשר יכולים להשפיע על מידת העונש. דורשי כליאתו של טופז לשנים ארוכות לא יודעים דבר על אלמנטים אלה, שכמובן עדיין לא הוצגו.
אז מה הם קופצים? האם אינם סומכים על בתי המשפט? האם חלקם מרגיש אשם ביצירת הגולם שקם עליהם או על קרוביהם, אז הם מבקשים נקמה? בכל מקרה זה ניצול לרעה של הבמה אשר עומדת לרשות אנשי התקשורת הנפגעים - והקרובים להם. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
