הירשזון פשוט דאג לחבר'ה

עצוב היה לחברה הישראלית היום שבו שני שרים לשעבר נשלחו לכלא לשנים ארוכות, יום כזה אינו יכול להיות שמח. יום שבו השר המופקד על הקופה הציבורית נענש על שליחת יד בכספי ציבור, אינו יכול להיות שמח. יום שבו מוטבע אות קלון על נציג נוסף של תנועת ש"ס, אינו יכול להיות שמח.

ובכל זאת יש נקודת אור, והיא המסר החד והצלול שיצא מבתי המשפט: מושחתים - נמאסתם! לא נגלה עוד כלפיכם סלחנות וסובלנות, והענישה בעבירות שחיתות תהיה חמורה ומרתיעה.

פעמים רבות היינו עדים להכרעות דין שבהן נקטו השופטים רטוריקה חריפה, אבל כשהגיעו לגזירת הדין הם התגלו כרחמנים בני רחמנים. הנסיבות האישיות איכשהו תמיד תפסו מקום מרכזי. השבוע נפל דבר בישראל.

נגמרו ההנחות

לא פעם ניתן לזהות מגמות בפסיקת בתי המשפט, אבל נדיר שהשופטים עצמם מציינים במפורש שמדובר בנקודת מפנה. השופט אדמונד לוי, שכמעט שילש את עונשו של שלמה בניזרי (אפשר רק לשער מה היה קורה אילולא הכלל שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם), דיבר במפורש על תג מחיר חדש.

נגמרו ההנחות לאישי הציבור, תמה הרטוריקה החמורה שמתלווה בענישה סלחנית. "הגיעה העת לעשות מעשה, על-ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום", הדהד המסר באולם בית המשפט העליון בירושלים.

כ-3 שעות לאחר מכן, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יושם תג המחיר החדש, שכאילו עודכן בהתאם למה שנקבע בירושלים. השופטת ברכה אופיר-תום גזרה על הירשזון את העונש החמור ביותר שקיבל נבחר ציבור בישראל - 65 חודשי מאסר בפועל, ומוססה לגמרי את האבחנה בין עברייני צווארון כחול לבעלי צווארון לבן: "גם איש ציבור רם דרג, המנצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו, צפוי לגינוי והוקעה, לצד עונש מהותי, שאיננו שונה מעונשו של עבריין מן השורה".

היא הבהירה כי "משפט התקשורת" לא יהווה עוד שיקול להקל בעונש, וגם הנסיבות האישיות או העבר המפואר יפנו מעתה את מקומן לטובת ההיבט המערכתי וחיזוק אמון הציבור.

"חברתי" שגנב מארגוני סעד

במשפט הירשזון הוטרד בעיקר מכך שיוצמד לו התואר "גנב". הוא כמעט ויתר על המאבק בהרשעה ביתר העבירות. קשה היה שלא לרחם על האיש, השבוע בבית המשפט. ובכל זאת, מקוממת מאוד העובדה שדווקא מי שתייג עצמו כפוליטיקאי "חברתי", ולא היה אדם שהגיע מרקע של מצוקה כלכלית, גונב מארגוני סעד ורווחה.

מי ששילם את החשבון (תרתי-משמע) על ארוחות השחיתות, מעטפות המזומנים, הטיסות לחו"ל, מענקי החג והתרופות - מבלי שידעו על כך כמובן - הם כ-250 אלף חברי הסתדרות העובדים הלאומית, ארגון המתקיים בעיקר מדמי חבר חודשיים. חוסר התחכום והקלות הבלתי נסבלת של הגניבה באפיקים השונים מעידים על הזלזול שלו בכספי ציבור - ובציבור.

כיום ניתן רק לגחך על הבטחתו לשלב "כלכלה נכונה עם רגישות חברתית". במקום לדאוג לחברה הישראלית, הוא דאג לחבר'ה שלו בהע"ל. כשר התיירות הוא אולי כשל בניסיונו לקדם חקיקה מהירה שתאפשר להקים קזינו חוקי בישראל, אבל בית-המשפט מצא אותו כאחראי להקמת ה"קזינו" בהע"ל, שבאמצעותו בזזו הבכירים יותר מ-14 מיליון שקל.

סוף קריירה במעטפות כסף

לפני 3 שנים בדיוק חולל הירשזון מהומה בפורום קיסריה, כשטען כי הוא ומשפחתו נתונים לאיומים, וכי גורמים שלא נקב בשמם ניסו לסחוט אותו. תוך זמן קצר התברר שלא דובים ולא יער, והנסחט הוא למעשה הסוחט, שסחט היטב את פרת המזומנים בהע"ל.

הירשזון, אדם חביב ולא מתנשא, היה פוליטיקאי אפור, בלי שאיפות גבוהות. הוא מונה לשר האוצר רק בזכות קרבתו לפטרון, אהוד אולמרט. כמה אירוני שהקריירה הפוליטית של שניהם נגדעה כמעט באותן נסיבות: קבלת מזומנים במעטפות כסף. אלא שבעוד אולמרט העדיף דולרים, הירשזון הסתפק בשקלים (איש צנוע, כבר אמרנו?). עוד יותר אירוני שהירשזון הוא אחד מאלה שהביא להגבהת עמוד התלייה של חברו, אם יורשע כמובן.

stella-k@globes.co.il