כרוניקה של השחתה עצמית מפוארת

מייקל ג'קסון, שמת בסוף השבוע בגיל 50, עסק רוב חייו הבוגרים באופן אובססיבי בדמותו הנערית-ילדית ובייצוג שלה בתוך התרבות הפופולרית. יותר משתרם שירים מוצלחים לעולם, תרם ג'קסון סיפורי שערוריות ושינויי צורה תכופים.

הוא היה השחור שהפך ללבן, המתולתל שהפך לחלק-שיער, הנער שהפך לדמות אנדרוגנית כמעט נשית, בעל האף האפרו-אמריקני הטיפוסי, ששאף לאף נורדי סולד, והרס את פרצופו בסדרה בלתי נגמרת של ניתוחים פלסטיים. כמו נרקיסוס במיתולוגיה היוונית, כך גם ג'קסון במיתולוגיית הפופ המודרנית הביא על עצמו את מותו.

יותר מכל עסק ג'קסון בנסיונות השחתה עצמית. הוא שאף להישאר כמודל מודרני של דוריאן גריי, מבלי לזכור שעוד לא נולד המניאק (או הגאון) שיעצור את הזמן. ג'קסון לא קיבל את העובדה שבגיל 50 אינך יכול להיראות כמו עלם בן 20. במלחמת החורמה שהכריז על הזמן החולף עשה ילד הפלא מאינדיאנה כל שניתן לעשות כדי למנוע את השינוי, ובו זמנית גרם להחרבה מוחלטת של כל מה שהיה לו. במלים אחרות: היה לו הכל, והוא רצה יותר.

פיטר פן נטול מיניות

ג'קסון של 25 השנים האחרונות הוא סמל לתרבות האמריקנית הפופולרית, שדוגמניותיה הופכות צעירות יותר ורזות עוד יותר, ודוגמניה נעריים וחלקים יותר. ג'קסון, שנולד למשפחה אפרו-אמריקנית, עבר במהלך חייו ניתוחים קוסמטיים רבים, ובמו כספו השחית את פרצופו ואת צבע עורו המקורי, כשהוא מחליק את שערו המקורזל ומטשטש בכל כוחו את מוצאו השחור, כדי להעצים את דימויו כפיטר פן נטול מיניות.

ג'קסון היה נגוע גם בהשחתה מוסרית, כשהפך מאמן ילדותי לאמן שאוהב ילדים. ג'קסון הואשם ב-1993 בהטרדה מינית של ילד בן 13, כשהפרשה הסתיימה בהסדר בין ג'קסון לבין משפחתו של הילד. ג'קסון שילם "דמי שתיקה" והדיון לא הובא לבית המשפט. ב-2005 הוא הואשם בשנית בהטרדת ילד, וגם הפעם זוכה מאשמה. כנראה שכמו במקרה של או.ג'יי סימפסון הוכח שגם אם אתה שחור, בארה"ב מספיק שיש לך המון המון כסף, כדי להחליק מבין אצבעות שלטון החוק והאכיפה.

ג'קסון, שהחזיק בהון עצמי של מאות מיליוני דולרים, הצליח להביא את עצמו גם לכלל השחתה כלכלית - הוא הצליח לבזבז שישה מיליון דולר ביום אחד, חי באופן פזרני וקיצוני, והתחייב להופיע השנה בסדרה ארוכה של 50 הופעות בלונדון, שהראשונה שבהן היתה אמורה להתקיים ב-13 ביולי כדי לכסות את חובותיו, שעל פי וול סטריט ג'ורנל, הגיעו לסכום של 500 מיליון דולר.

בקצב הלב

בגיל 50 מייקל ג'קסון היה האיש שהיה. מצד אחד, כל הכרטיסים להופעותיו המתוכננות נמכרו מיד. מצד שני, מצבו מבחינה נפשית ופיזית היה רעוע מאוד. היתה זו כרוניקה של מוות ידוע מראש. בגיל 50 כבר אין מדובר בסירוב להתבגר אלא במיאון להזדקן.

אלא ששום ניתוח שבעולם כבר לא יכול היה להשהות את סימני הזמן. אולי מבחינה רפואית מדובר בדום לב, את זאת יקבעו המומחים לאחר נתיחת הגופה, האורגניזם עם מנגנון ההשמדה העצמית הגיע אל מצב האל-חזור. עצור, אמר לבו של הנער המזדקן, כאן פג תוקפך.