פרויקט שיקום

מילאן של האלמונים.

זו לא היתה עונה למזכרת עבור מילאן. מקום שלישי בליגה, במרחק עשר נקודות מהזוכה השנואה אינטר; בגביע אופ"א לא הגיעה הקבוצה אפילו לשמינית הגמר; האולטראס רבו עם המועדון ועם אלילם פאולו מאלדיני, עד כדי כך שבמשחק הפרידה ממנו תלו שלטים כנגדו; ואחרי שמונה שנים של מאבקים בלתי פוסקים עם בעלי המועדון, ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני, על נושאי הסגל וההרכבים, החליט קרלו אנצ'לוטי ללכת לצ'לסי. למרות הכישלונות, סמכו במילאן על הניסיון. אבל משעברה שנה, התפלאו לגלות שגם ממוצע הגיל של הסגל הענק גדל בשנה והתקרב ל-30. סוף סוף הוחלט להצעיר את הקבוצה, אבל לשם כך וכדי לשמור על רמת הכדורגל, יש צורך בהרבה מאד כסף.

התשלום הראשון הגיע. 65 מיליון אירו, וקאקה בדרך לריאל ולמשכורת שנתית של 9.5 מיליון אירו, פלוס דמי כיס חד פעמיים בסך 10 מיליון אירו. "כשמדובר במספרים כאלה, מילאן חסרת אונים", הודיע ברלוסקוני. גרוע מכך, אפילו במספרים נמוכים מאלה, וכשמדובר באחד מכוכבי המועדון והכדורגל האיטלקי, אנדראה פירלו המזוהה עם מילאן, הודיע ברלוסקוני שהוא לא בלתי ניתן למכירה. פירלו הגיב: "אני שחקן של מילאן, איפה העתיד שלי איני יודע - אבל במצב הנוכחי שום דבר לא יפתיע אותי".

לברלוסקוני יש הרבה מה לעשות בזמן האחרון, מעבר להתעסקות בכדורגל. קשה לעקוב אחרי סדרת הסקנדלים האחרונה שלו. אשתו כבר ביקשה גט, המצב הפוליטי בכי רע ויש משבר כלכלי שצריך לפתור. למרות שמונה מיליארד אירו שברשותו (תיאורטית לפחות), הוא לא מוכן להיכנס לקשיים תקציביים או פוליטיים נוספים כתוצאה משפיכת כספים על מילאן.

"פינאינבסט גרופ" של ברלוסקוני לא תשקיע סכומי עתק בהעברת שחקנים חדשים, אלא תכריח את מילאן להתמקד בכשרונות צעירים. רצוי מהאקדמיה המקומית. "בשנה הקרובה נשלח לקרב קבוצה צעירה ורעננה", הבטיח גליאני. ה"קוריירה דלה סרה" קרא לזה "מילאן של האלמונים". ואפילו המנהל הטכני של סאו פאולו הברזילאית, הרשה לעצמו ללעוג: "עבור השחקנים שלנו, הרנאנס ומיראנדה, הציעה לנו מילאן ארגז בננות".

לשקם את המאזנים.

הכדורגל האיטלקי בצרות. למרות חזרה מעודדת של צופים למגרשים, המצב עדיין קשה. המועדונים משלמים בממוצע 68% מהכנסותיהם כשכר לשחקנים. בעשר השנים האחרונות צברו המועדונים חוב מצטבר של שני מיליארד אירו. כך סיימה מילאן את שנת 2008, למרות ממוצע צופים מעל 57 אלף, בגירעון של 66.8 מיליון אירו, כפול מההפסד ב-2007. גליאני הודה: "ברלוסקוני קיבל הלם כששמע את המספרים ונתן לי משימה - קודם כל לשקם את המאזנים". חוץ מהכסף תמורת קאקה, חוסכת מילאן שכר על מאלדיני, קאקה, שבצ'נקו (חוזר לצ'לסי) ואולי על פירלו: קרוב לחמישים מיליון אירו. המטרה המוצהרת: איזון תקציבי.

חזית חדשה נפתחה. לדברי העיתון הפיננסי האיטלקי "רק 24 שעות", מבקשת חברת התעופה "אמירייטס" לרכוש את זכויות הפרסום על חולצות מילאן עבור 20 מיליון אירו בשנה. הבעיה של ברלוסקוני: הוא יודע שמושל איחוד האמירויות השולטת בחברה, השייח' מוחמד אל-מקטום, חומד עמדת שליטה בקבוצה. למרות שלפינאינבסט יש 99.93% מהמניות, בשנה שעברה דחה ברלוסקוני הצעה של השייח' בסך 400 מיליון אירו עבור 40% מהמניות. זה ממשיך לבקר בסן סירו ואף רמז על כוונתו להגשים חלום ישן של גליאני - ולהקים אצטדיון עצמאי למילאן. ברלוסקוני נלחם חזרה. כדי לא לאבד כווח, הוא פירסם את עסקת קאקה רק אחרי הבחירות לפרלמנט האירופי, ומצהיר על הצורך באיפוק. המילאניסטים קוראים לזה קמצנות.

להעיר את האריה.

בדבר אחד בכל זאת שומרים על המסורת במילאן. בעמדת המאמן. זה לא שבמילאן הולכים על שמות גדולים, להיפך - הם עושים אותם.

אריגו סאקי, למשל, אימן ברימיני בליגה השלישית כשניצחון שלו בגביע על מילאן שכנע את הנשיא ברלוסקוני לתת לו את המפתחות. זה הסתיים עם אליפות איטליה, ולאחריה שנתיים רצופות בגביע האלופות, בגביע העולם לקבוצות ובסופרקאפ האירופי. החליף אותו אחד, פאביו קאפלו - שחקן עבר של מילאן שהיה אהוד ומוערך, ולכן קיבל תפקיד של מנהל אחראי על הקבוצה. ברלוסקוני יודע לזהות אישיות של מאמן, וקאפלו הוביל את מילאן לשיאים חדשים, בראשם הזכייה בליגת האלופות עם הניצחון 0-4 על ברצלונה בגמר מדהים.

כמוהו גם לאונרדו, מחליפו של אנצ'לוטי. שחקן עבר אהוד בקישור של מילאן, שהיה אינטליגנטי ויעיל כבר כשחקן, נשאר במועדון ועבד כסקאוט ונציג של מילאן בברזיל. בזכות קשריו והפופלאריות שלו הוא הביא למילאנו את קאקה ופאטו, מה שהביא לו גם את משרת המנהל הטכני של הקבוצה. בכך ויתר על עמדת הפרשנות ב"מאץ' אוף דה דיי" של ה-BBC, והתחיל שלב חדש בקריירה.

הפרויקט הקרוב של מילאן בראשות לאונרדו מקביל לפרויקטים דומים בעונה האחרונה באירופה. שחקן עבר גדול של המועדון, בעל כריזמה ואהוד, מקבל לידיו את המפתחות למרות שלא אימן קבוצה בכירה מעולם. למשל, יורגן קלינסמן בבאיירן מינכן ופפ גווארדיולה בברצלונה. התוצאות הפוכות לחלוטין, כמובן. קלינסמן פוטר שישה מחזורים לסיום העונה בעונה כושלת של הבווארים, בעוד שהקטאלונים זכו בטרבל בעונה הטובה בתולדותיהם.

שני הבדלים עולים מיד לעין: האחד, התאמה למבנה המועדון. קלינסמן החליט שהוא עושה הפיכת חצר כחלק ממהפיכה שתביא את באיירן לחזית המודרניות. הוא העיף בעלי תפקידים והביא אחרים, בנה מרכז חדש למועדון ושינה את דרכי העבודה עם התקשורת, עם האוהדים, ובתוך הסגל. זה מביא לאווירה של חדשנות ודינמיות, אבל רגיש למשברים. גווארדיולה? הוא לא שינה כלום. הוא דיבר יותר עם השחקנים מאשר רייקארד, הכניס בהם מוטיבציה - אבל השאיר הכל על כנו. דרכי העבודה הוותיקות נשארו, שעות האימונים, דרך המשחק - הכל. זה לא מביא להצלחות מיידיות, אבל משאלה מגיעות הן יציבות ונסמכות על שחקנים ובעלי תפקידים מרוצים.

ודבר נוסף מבדיל בין השניים. לקלינסמן נמסר "הסגל הטוב בתולדות באיירן", אותו סגל שזכה באליפות גרמניה הקודמת בחיזוק שחקנים חופשיים שלא עלו כלום. המועדון הוציא אפס אירו על רכש. בארסה בדקה עם המאמן החדש, ושפכה יותר כסף לשוק מאשר כל קבוצה אירופית אחרת - 90 מיליון אירו הוצאו על אלבס, קסארס, חלב וקייטה, שהשלימו את הסגל החלומי לעומק. וכשלמאמן יש את השחקנים שהוא רוצה ושמודים לו על בואם, ולא את אלה שהשאירו קודמיו, יש לו יותר יכולת תמרון.

המסקנה: אם במילאן יחליטו להוציא את הכסף שמבקש לאונרדו, ישאירו לפחות את אלכסנדר פאטו ואת פירלו, כפי שדרש, ויביאו חיזוק מתאים - יש סיכוי טוב שהברזילאי יהיה זה שיעיר את האריה הישן מרבצו. או לפחות יחזיר אותו מפנסיה מוקדמת.