מהאדם הקדמון ועד בן ברננקי

אין הבדל בין הנמר שטרף את אנשי המערות לבין הבועות הפיננסיות שמכות את הנגידים

תארו לעצמכם שאתם אנשי מערות טובי לב, שמבצעים את הציד שלכם במערה שבה משוטטים גם נמרים בעלי שיניים חדות כתער. לפתע אתם שומעים מאחוריכם משהו דמוי נהמה שקטה. כעת יש לכם שתי אפשרויות: 1.לברוח מתוך הנחה שהרחש מעיד על כך שמאחוריכם ניצב נמר. 2. להניח שלרחש אין משמעות ולהמשיך לצוד.

בשני המקרים, אם צדקתם הרווחתם בגדול, ואם טעיתם ביצעתם שגיאה קריטית. מי שבורח כשאין בסביבתו נמר מפסיד את הציד, ומי שנשאר במקומו כשהנמר מתקרב עלול להפוך לארוחה הבאה שלו. בשורה התחתונה אתם ניצבים כאן מול שתי ברירות גרועות.

חוקרים שעוסקים במדעי ההתנהגות או ביהביוריסטים מכנים את השגיאה הראשונה - איתור של דפוס כאשר אין דפוס כזה, או במקרה שלנו הבריחה - שגיאה מסוג 1. השגיאה השנייה - החמצת דפוס כאשר יש דפוס כזה - מכונה בפיהם שגיאה מסוג 2. באופן כללי, בני אדם עושים הרבה יותר שגיאות מסוג 1 מאשר שגיאות מסוג 2. אנחנו מומחים במציאת משמעות במקום שבו היא לא קיימת, עניין שמתועד בספרו של הפסיכולוג ג'ון הוד, SuperSense.

השגיאה הקשה יותר

לשגיאה מסוג 1 יש כמובן מחיר. כמשקיעים, השגיאות הללו חושפות אותנו ל"פנטזיה סיפורית". כלומר, להשפעה של סיפור נהדר שמתיימר להסביר מדוע נכס אחד עולה, למרות שייתכן שכל ההסבר הזה הוא בגדר פנטזיה ותו לא. נאסים ניקולאס טאלב, הפסיכולוג הכלכלי, מתאר את הדחף הזה היטב בספרו "הברבור השחור".

את השגיאה השנייה, שגיאה מסוג 2, אנחנו מבצעים רק לעיתים רחוקות, אם כי אנחנו עושים אותה בעקיפין כאשר אנחנו בוחרים את הדפוס או ההסבר הלא נכון לשגיאות מסוג 1. שגיאות מסוג 2 עולות לנו בדרך כלל הרבה יותר ביוקר. מבחינת איש המערות שלנו, למשל, אין ספק שהחמצת הציד חמורה הרבה פחות מאשר אובדן חייו.

ב-15 השנים האחרונות, שגיאות מסוג 2 טשטשו שתי בועות נכסים שעלו לנו הון עתק. לא רק משקיעים פרטיים טעו אלא גם מוסדות פיננסיים גדולים ואפילו בנקים מרכזיים. כמו במקרה של איש המערות, בריחה מבועה לא קיימת עלתה רק בהחמצת ההזדמנות להשקעה. אבל אי זיהוי בועת נכסים כאשר היא מתנפחת ומתגנבת מאחורינו, היא עניין יקר הרבה יותר, כפי שכולנו כבר יודעים.

בן ברננקי אלן גרינספאן

הנפילות של גרינספן וברננקי

בנקאים מרכזיים מועדים כנראה יותר לשגיאות סוג 2 אל מול בועות נכסים. יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר, אלן גרינספן, לא זיהה את בועת ההי-טק, שהתנפחה על ידי שיטות תמחור ושיערוך פנטסטיות, מפני שהוא אהב את הסיפור של "הכלכלה החדשה", שנובעת מפריון משופר בזכות הטכנולוגיה.

היו"ר הנוכחי, בן ברננקי, טען בסוף 2005 שמחירי הבתים הגואים בארה"ב "משקפים בעיקר ביצועים כלכליים חזקים". המעטים שצלצלו בפעמוני האזעקה נתקלו בביטול ונחשבו לפחדנים שעושים שגיאה מסוג 1. ואז, כאשר הבועה פקעה, כולם נרטבו עד לשד עצמותיהם.

שתי בועות הנכסים הגדולות שהזכרנו צריכות לשכנע את הבנקאים המרכזיים לפעול מוקדם יותר, אפילו למראה סימן של התחלת בועה, מאחר שהתערבות בשלב מוקדם עולה הרבה פחות מטיפול בהתמוססות שאחרי שגיאה מסוג 2.

אלא שלמרבה הצער נראה שלא זה המסלול שהבנקים המרכזיים יאמצו, אפילו אחרי המשבר הנוכחי. בסופו של יום, בנקים מרכזיים אינם יכולים לפעול נגד הפוליטיקאים: אם הם יסלקו את קערת הפונץ' מהמסיבה מוקדם מדי, הציבור יכעס. לכן, כמו הנמרים חדי השיניים, הבועות ימשיכו לטרוף לא מעט קורבנות מעת לעת. *

קונסטנטין וואיינאס, הוא ראש יחידת מחקר שווקים מתעוררים, UBS מחקר ניהול הון