"אנדי רם ויוני ארליך נפלאים לענף הזה"

בישראל, טניס הזוגות נולד וחי בזכות הצמד אנדי רם ויוני ארליך שהוכיחו שאפשר לשחק את הספורט הלבן גם בזוגות ועל הדרך לעשות קריירה ספורטיבית יפה ולהרוויח לא מעט כסף. אבל עם כל הכבוד לזוג הכחול לבן, את הענף מובילים בעשור האחרון התאומים האמריקנים בוב ומייק בראיין שנחשבים לזוג הטוב בכל הזמנים. בספטמבר 2003 הצליחו התאומים להעפיל לראשונה לפסגת דירוג הזוגות. ומאז הסבב שייך להם כמעט באופן בלעדי. הם מחזיקים ב-53 תארים בזוגות, ואם ייקחו גם את ווימבלדון (נכון לעכשיו הם בחצי הגמר) הם ישלימו תואר גראנד סלאם שמיני. בראיון בלעדי ל"גלובס" הם מספרים על המעמד של משחקי הזוגות בעולם, על האהדה שהם זוכים לה בארה"ב ועל 10 מיליון דולר ביחד שהביאו הביתה מפרסים רשמיים.

מלחמות עם ה-ATP

"תמיד הרגשנו שאנחנו שחקני טניס יחידים טובים", מפתיע בוב. "אני למשל, הייתי מס' 1 בארה"ב בדירוג עד גיל 18 ומס' 1 בטניס קולג', ומייק היה ממש אחרי. אבל כשהתחלנו לשחק בטורנירים, תוך כמה חודשים הבסנו את הזוג שהיה מספר אחת בעולם באותו הזמן - פאט רפטר ויונאס ביורקמן. די מהר היינו 100 בעולם, 20 בעולם וכל מנהלי הטורנירים רצו אותנו למשחקי הזוגות שלהם, ונתנו לנו 'וויילד קארדס'".

מייק מוסיף ש"הטורנירים האלו הפכו אותנו לשחקני זוגות, ומאז לא הסתכלנו אחורה. האוהדים אהבו לראות אותנו משחקים, ובזכות זה גם זכינו בהמון נותני חסות".

* איך זה לחיות בצל של שחקני היחידים?

מייק: "טורניר היחידים אמנם שולט, אבל המון אוהדים של המשחק אוהבים זוגות. 80% מאלה שמשחקים טניס, משחקים זוגות במועדונים שלהם או בפארקים ציבוריים בשבת בבוקר".

* איך אתם מרגישים עם כל השינויים שטניס הזוגות עבר לאחרונה?

בוב: "לפני כמה שנים נלחמנו קשה מול ה-ATP כדי להשיג שיפור באופן בו מקדמים את טניס הזוגות, ועכשיו המצב טוב יותר. למשל, אפשר לראות שהיום שהזוגות מקבלים יותר פרומואים באתר האינטרנט של ה-ATP. במהלך טורנירים, יש יותר ויותר משחקי זוגות שמקבלים שיבוץ למגרשים המרכזיים. אפילו מראים יותר תחרויות זוגות בטלוויזיה, וגם העובדה שכוכבי יחידים נכנסים בקלות לטורניר הזוגות זה דבר שללא ספק מקדם את הענף. וכמובן, גולת הכותרת של הענף הוא טורניר המאסטרס שמתקיים בסוף השנה".

* אתם בטח תסכימו שהרבה יותר קל לשחק זוגות מאשר יחידים?

מייק: "זה נכון שמשחק יחידים דורש יותר ריצה וסבולת. אבל זוגות דורש יכולת לשחק את כל החבטות - משחק רשת, חבטות החזרה וחבטות הגשה".

בוב: "בזוגות יש הרבה יותר אסטרטגיה וטקטיקה ועבודת צוות, כמובן. התחושה שלנו היא שהיחידים הם כמו דמקה והזוגות הם כמו שחמט. יש בזוגות נקודות מדהימות".

* כמה זמן אתם מתכננים לשחק טניס מקצועי?

בוב: "אנחנו בני 31, ואנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לשחק היטב אפילו עד גיל 38".

760 משחקים

למרות שהם "רק" משחקים זוגות, הבראיינים הם השחקנים הכי עסוקים היום בענף. ב-11 שנות הקריירה המקצוענית הם שיחקו יותר מ-760 משחקים כל אחד. כהשוואה, אנדי רם שקריירת הזוגות שלו התפתחה באופן די דומה לזו של התאומים, שיחק עד היום באותו פרק זמן כ-380 משחקים. השנה הכי גדולה שלהם היתה 2007, במהלכה זכו ב-11 תארים. בנוסף, הם זכו בכל ארבעת הגראנד סלאמים.

* בישראל עוקבים בעיקר אחרי רם וארליך. יחד איתם אתם אחד הזוגות הבודדים ששני השחקנים הם מאותה מדינה. יש לזה יתרון כלשהו?

מייק: "כן, תמיד תמכנו בשחקנים מאותה המדינה לשחק יחד. אנחנו יודעים שהאוהדים אוהבים את זה. אנחנו גם אוהבים שצוותים לובשים את אותם הבגדים במגרש הזוגות - זה נותן הרבה מבחינת האווירה והניראות של הצוות".

* מה דעתכם עליהם?

בוב: "אנדי ויוני הם נהדרים לזוגות. שניהם מישראל. שניהם בחורים מושכים שמתלבשים דומה ומתלבשים טוב. הם שחקני זוגות מאוד מוכשרים וספורטאים נהדרים. הם גם מתבטאים יפה ונפלאים לענף הספורט שלנו. אני חושב שהם תרמו המון לצמיחת הענף. אנחנו רואים שיוני התחיל את הקאמבק אחרי הפציעה במרפק, ונשמח לראות אותם חוזרים לשתף פעולה".

מייק: "חוץ מזה, אנחנו חברים טובים שלהם מחוץ למגרש ותמיד נהנים להיות איתם. הם ניצחו אותנו ארבע-חמש פעמים בטורנירים, והמשחקים מולם הם תמיד קשים".

מאז שהפכו למקצוענים ב-1998, הרוויחו התאומים בראיין מעל 5 מיליון דולר כל אחד מפרסים רשמיים. בנוסף, הם מקבלים חסות מאדידס, פרינס ואוקלי, ומחזיקים גם בנותני חסות משניים. למרות החשיפה לה הם זוכים בגראנד סלאמים, הבראיינים מגלים שדווקא ההופעות בגביע דייויס הם אלו שהכי עושות להם את זה. "השבועות של גביע דייויס הם השבועות הכי אהובים עלינו במשך השנה", אומר בוב בהתייחס למפגש בשבוע הבא מול קרואטיה ברבע הגמר.

* עד כמה השבועות האלו שונים מהפעילות הרגילה בסבב?

מייק: "אני יכול להגיד שהניצחון שלנו בגמר גביע דייויס נגד רוסיה בפורטלנד בדצמבר 2007, היה השיא של חיינו כטניסאים. האולם היה מפוצץ, כולם השתגעו. היינו מאוד גאים שלא נוצחנו בארבעת המשחקים שלנו באותה שנה, והניצחון שלנו בגמר הביא לארה"ב את התואר".