עו"ד יהודה רסלר: "בג"ץ פרוץ יותר מדי ומנהל את המדינה"

יוקרה ומודרניזציה פוגשות קסם מיושן, כמעט אצילי, בדירתם של לאה ויהודה רסלר באחד ממגדלי אקירוב בתל-אביב. הכול מונח במקומו. לוח השח שבעל הבית מתמסר אליו בסופי השבוע, הציורים שצייר, עציצים, פסלים ותמונות - כולם מוארים באור טבעי הפורץ מבעד לחלונות המקיפים את הדירה.

על אחד הקירות בסלון ממוסגרת קריקטורה מצהיבה בת 40 שנה שמציגה שני "גיבורי תרבות" שהצליחו להילחם בממשלה וברשות השידור ולהביא לעליית שידורי הטלוויזיה בשבת. "זה גיסי וזה אני. למטה זה חגי פינסקר וממשלת ישראל ורשות השידור", מצביע בעל הבית על הקריקטורה בגאווה גלויה.

התיק של שידורי הטלוויזיה בשבת פרץ את הדרך לקריירה העשירה של עורך הדין הוותיק, שבג"ץ הפך לבית שני עבורו. בין לבין הוא ייצר שושלת של עורכי-דין משלו. "שתיים מבנותיי משפטניות, סיגל שופטת ולימור עורכת דין. החתן שלי הוא ד"ר למשפטים וגיסי ושלושת בניו עורכי-דין", אומר בעל הבית. "אנחנו הולכים מכות בארוחת ערב על סמכות בג"ץ לבטל חוקים, אבל נהנים מזה".

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בפולין. עליתי לארץ ב-1943 בגיל שלוש וחצי, במסגרת עליית ילדי טהרן, לאחר שהורי נמלטו לסיביר. גרנו בצריף ברחוב סוקולוב. אבי החל לעבוד כיהלומן אך ב-1948 עזב את היהלומים ופתח בכיכר מילאנו את 'קפה רסלר', ולאחר מספר שנים גם את 'קפה אוסלו' מתחת לגשר בר יהודה. אמי עזרה לו בניהול בתי הקפה ובחופשות ואחר-הצהריים הייתי עוזר להם. מאוחר יותר, כשכבר הייתי עורך-דין, המשכתי לעזור לאבי להפיץ גלידות לכל מיני סופרמרקטים. הייתי נכנס מאחורה עם ארגזי גלידה בקופסאות כדי לא להיתקל באיזה שופט או בעורך-דין שאני מכיר.

"חוץ מהעבודה בבתי הקפה, בחורף הייתי מוכר צפרדעים לבתי-חולים. אז השתמשו בצפרדעים לצורך בדיקת היריון. הייתי מסתובב בלילה, תופס צפרדעים ומוכר אותם תמורת 25 גרוש לבית חולים הירקון. חוץ מזה, הייתי שחקן טניס מקצועי עד גיל 18. 3 פעמים זכיתי מקום שני בארץ בטניס".

משפטים

"כבר כילד הייתי עורך-דין קטן. בבית ספר עממי השתלבתי במשפטים מבוימים שערכנו על פרשות מתוקשרות. הייתי תמיד הסנגור או השופט. קראתי את הספר של סם ליבוביץ, בית דין, וזה קנה אותי. למרות זאת, כשהשתחררתי מהצבא, נרשמתי ללימודי הנדסה גרעינית באוניברסיטת ניו-יורק ובטכניון בחיפה. פשוט הרגשתי שאני יותר טוב בפיזיקה. בתיכון הייתי טוב במתמטיקה ופיזיקה וחלש במקצועות הומניים. היום אני יודע שמשפטים הוא מקצוע ריאלי יותר מהרבה מקצועות ריאליים אחרים.

"יום לפני שהסתיימה ההרשמה ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב, הסתובבתי עם חבר שלי, רו"ח ישראל שגיא, והוא שאל אותי 'מה פתאום אתה הולך ללמוד פיזיקה? תמיד רצית להיות עורך דין. זה הכי מתאים לך'. זמן קצר קודם לכן אבי קיבל התקף לב, וכשאמרתי לו שאני רוצה לנסוע ללמוד בניו-יורק הוא אמר לי 'אם אתה נוסע אני לא אראה אותך יותר'. באותו יום לפני סוף ההרשמה ללימודים באוניברסיטה, שני הדברים האלה התלכדו יחד וגרמו לי להירשם ללימודי משפטים. וכך, במקרה, נהייתי עורך-דין. בדיעבד אני לא מצטער על כך. אני חושב שזה המקצוע שהייתי צריך ללמוד".

אשתי

"יום אחד, בשנת 1964, מופיעה איזו חתיכה בלונדינית בבית הקפה של אבי ומתיישבת באחד השולחנות. הייתי אז סטודנט למשפטים, בן 22, והיא תיירת בלגית בת 19. איך שהיא התיישבה רצתי לאמי ואמרתי לה 'היא תיירת, היא בטח לא יודעת עברית, אז כדאי שאני אלך לדבר איתה ואשאל אותה מה היא רוצה להזמין'. כמובן שרק רציתי להכיר את היפהפייה הבלונדינית. ניגשתי אליה, הצגתי את עצמי ומאז הקשר שלנו כתוב בדפי ההיסטוריה".

כפייה דתית

"כל שישי, דקה אחרי כניסת השבת, היה מופיע פקח של העירייה ורושם לאבי דו"ח על כך שבית הקפה עדיין פתוח. לפעמים הפקח היה שולח 'אנשים מטעם', סמויים, שיקנו מאבי משהו ואז הוא היה תופס אותו. כך גם אם היה פותח את בית הקפה מספר דקות לפני צאת השבת. את אבי זה הרגיז, אותי זה הוציא מדעתי. כשהייתי סטודנט למשפטים אמרתי לעצמי שאיך שאגמור את הלימודים, אני מוכרח לעשות משהו בנושא. הכפייה הדתית הזו הייתה בלתי נסבלת בעיניי.

"אני רחוק מלהיות אנטי דתי. גדלתי בבית מסורתי וכשעלינו ארצה הייתי הולך עם אבי לבית כנסת. אבל אני כל כך נגד כפיה דתית שזה כוח מניע מבחינתי. זה פשוט מקומם".

הפריצה לתודעה

"אני חושב שאני חייב הרבה לשופט המנוח צבי ברנזון שקיבל את עתירתי נגד האיסור לשדר בשבת (ב-1969 שידר הערוץ הראשון רק בימי חול, עקב הסכם קואליציוני בין ממשלת גולדה מאיר למפד"ל. רסלר עתר לבג"ץ בתביעה להורות לרשות השידור לשדר בשבת, אך נדחה בנימוק שאין ברשותו מקלט טלוויזיה ולכן אין הוא נפגע ישירות ממדיניות השלטונות. הוא צירף אליו את גיסו שיש לו מקלט, וביום שישי בשעות בין ערביים הגיעו לירושלים, לביתו של השופט צבי ברנזון שהיה שופט תורן. לאחר דיון של 3 שעות בביתו - הוציא ברנזון צו מניעה נגד האיסור לשדר בשבת, א' ל"ו). ברנזון יצר את המותג שלי.

"ב-9 לנובמבר 1969, בשעה 23:00 בלילה, התחילה הטלוויזיה הישראלית לשדר בימי שישי ושבת. כל העם יצא לחגיגות ברחובות. אי אפשר היה לחצות את רחוב דיזנגוף בתל-אביב. 10,000 איש רקדו ברחוב. זה היה כמו ביום הקמת המדינה. לא עבדתי במשך חודשיים. ישבתי במשרד וקיימתי פגישות עם עיתונאים. היום עורכי-דין מופיעים בטלוויזיה, מתראיינים ומפרסמים את עצמם. פעם זה היה אסור. אז, כשראיינו אותי בצורה אינטנסיבית כזו, זה היה שווה מיליון דולר. שנים אחר כך עוד היו פונים אלי אנשים ואומרים לי 'היי, אתה העורך דין של הטלוויזיה'. זה בנה אותי".

גיוס בני ישיבות

"מרגיז אותי שמפלים בין דם לדם. אני פשוט לא מבין את זה. אחרי שסיימתי את בג"ץ שידורי הטלוויזיה, ב-1970, פניתי לחבר שלי, עו"ד פנחס בן-צבי, והצעתי לו להגיש עתירה נגד השתמטות בני הישיבות. אמרתי לו שקיבלתי מספיק פרסום, אבל זה נושא שחשוב להתייחס אליו וזה בטוח יפרסם אותו. הוא פנה לבג"ץ והפסיד בגדול. אמרו לו שאין לו מעמד ושהנושא לא שפיט. חלפו כמה שנים, וב-1981 החלטתי לא לוותר והגשתי את הבג"ץ. מאז ועד היום אני בתוך המאבק הזה. בשלב מסוים, אפילו הבטחתי לשופטים שאם העתירה תתקבל, אני ארוץ חזרה מירושלים לתל-אביב. לצערי, עד היום אני עוד לא רואה התקדמות בעניין, אבל אני מאמין שאני עוד ארוץ את הדרך הזו".

ליטיגציה

"עיקר העבודה שלי היא ליטיגציה. אני שונא את העבודה המשרדית. 40 שנה אני מופיע בבתי המשפט ונהנה מכל רגע, חוץ מהפעמים שהשופטים טועים ולא פוסקים לטובתי (צוחק, א ל"ו). כמעט יום יום אני מופיע. זה מעייף, בסוף היום אני סחוט, אבל זה גם תענוג.

"החלום שלי הוא להופיע בפני מושבעים, כי משפט זה גם הרבה משחק. יש הרבה תיאטרליות במשפט. אני אוהב לשחק את המשחק, להפיל עד בחקירה נגדית אחרי שטמנתי לו מלכודות של נחמדות. זו הצגה שמשפיעה מאוד על תוצאות ההליך".

בג"ץ

"אומרים שאני פתחתי את הדלת בבג"ץ הישיבות ובעתירות ציבוריות אחרות שהגשתי. זה כל כך לא נכון שזה מקומם אותי. תמיד הקפדתי להוכיח שיש לי מעמד ושהנושאים שאני מביא בפני בית המשפט הם שפיטים. היום בג"ץ פרוץ יותר מדי. אני קורא בעיתון שפיטרו שוטר באילת, והוא מיד רץ לבג"ץ ועותר. אני חושב שצריך להחזיר עטרה ליושנה ולצמצם קצת את הפתיחות של בית המשפט העליון. לא צריך לתת לכל אחד מעמד ויכולת להגיש עתירה בכל נושא שהוא בעולם. נמאס כבר מכל האגודות והעמותות שחושבות שהן מנהלות את המדינה ומגישות בג"צים כל שני וחמישי. יש דברים שהם לפוליטיקה ויש דברים שהם למשפט וחייבים להפריד בין הדברים.

"כיוון שהממשלה חלשה והכנסת חלשה, בג"ץ החליט שהוא מנהל את המדינה. בתקופת בן-גוריון או אפילו גולדה מאיר, כשהייתה ממשלה חזקה, בג"ץ היה יותר צנוע, יותר נחבא אל הכלים. התדמית של הפוליטיקאים היום היא בשפל המדרגה, אין מה לעשות. אז מה הפלא שבג"ץ לקח את המושכות לידיים? הוא שאב כוח מחולשת הכנסת והממשלה".

עתירות לבג"ץ

"העתירות הכי מפורסמות שהגשתי נבעו מכעס אישי שלי על משהו שקראתי בעיתון או שראיתי קורה. איך החלטתי להגיש עתירה להפעלת שידורי הטלוויזיה בשבת או את העתירה נגד אי-גיוסם של בני הישיבות? יש דברים שמרגיזים אותי. בשלב שהם ממש מוציאים אותי מדעתי אני פונה לבג"ץ. לפעמים גם אשתי מרגיזה אותי אבל אני לא יכול להגיש על זה בג"ץ, אז אני מסתפק בבג"צים 'פחות עקרוניים'".

משה קצב

"הופעתי עם עו"ד כנרת בראשי בבג"ץ של המתלוננת א' לאחר שהחליטו לעשות איתו עסקת טיעון. קצב עשה את שטות חייו כשחזר בו מעסקת הטיעון. הוא יקלל את היום שעשה את זה. אם הוא היה מקיים את עסקת הטיעון שלו, היום לא היינו זוכרים איזה עונש הוא קיבל ומי זה קצב בכלל.

"אני מכיר את הראיות ולדעתי אפשר להרשיע אותו על בסיסן. אם הוא יורשע הוא הולך לבית הסוהר. הוא היה צריך לחבק את הפרקליטות עם עסקת הטיעון ולגמור את הפרשה".

סדר יום

"אני עובד 25 שעות ביממה. את השעה שחסרה לי ביום הקודם אני משלים ביום הבא. אני עובד קשה, מ-7:00 בבוקר ועד חשכה".

* למה אתה לא מוריד את הרגל מהגז?

"כי הרגל נהנית כשהיא לוחצת על הגז. אני אגמור על הכיסא שלי במשרד. אני מקווה שזה יהיה בעוד 20 שנה, אבל אני לא אפסיק לעבוד אף פעם. אני הולך בכיף כל בוקר למשרד".

פנאי

"אין דבר כזה, אבל יש דברים שאני לא מוותר עליהם. 3 פעמים בשבוע בימי שלישי, שישי ושבת, אני משחק טניס. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי. אם אין גשם, מבול, אני על המגרש. אני גם נהנה לשחק שח עם הנכדים. לימדתי אותם שח וברגעי הפנאי בסוף השבוע אנחנו משחקים יחד".

טלוויזיה

"אני פריק של טלוויזיה. אני מחובר לחדשות כמו אל אינפוזיה. מזפזפ בין החדשות בערוץ 10 לערוץ 2 וב-21:00 אני רואה את החדשות בערוץ 1. מרגיז אותי שערוץ 10 וערוץ 2 יוצאים יחד לפרסומות. גם את אשתי זה מרגיז. היא לוחצת עליי שאגיש תביעה ייצוגית על זה שהם עשו קרטל בפרסומות. אני רוצה לצלם שתי טלוויזיות שעומדות על שתי התחנות ולהראות שאי אפשר לברוח מהפרסומת. זה אשכרה קרטל.

"אני חולה גם על נשיונל ג'אוגרפיק ועל משחקי טניס בטלוויזיה, אבל אני גם רואה את תוכניות הריאליטי המטומטמות. כוכב נולד ראיתי. את האח הגדול שנאתי, אבל ראיתי. אני רואה טלוויזיה כל יום עד שאני נרדם. זה בידור קל, זו תראפיה לראש".

אמבטיה

"אני עושה אמבטיה כל יום. אני אף פעם לא עושה טוש. לא משנה אם זה קיץ או חורף, אני תמיד עם מים רותחים באמבטיה. שמתי לי טלוויזיה, כמובן, מול האמבטיה, ואני יושב ורואה חדשות בכיף במשך חצי שעה".

קריאה

"הטלוויזיה גוזלת את כל הזמן שלי, כך שהרבה זמן לקרוא לא נשאר לי. כשאני חוזר הביתה מהעבודה אני סחוט, אין לי כוח לדבר ובטח שאין לי כוח לקרוא".

אלמלא הייתי עורך דין

"הייתי פיסיקאי. זה המסלול שהייתי אמור ללכת בו לפני שנרשמתי ללימודי משפטים".

לא יודעים עליי

"אני עושה את מוס השוקולד הכי טוב בישראל. לפעמים, בימי שישי, אני מגיע מהטניס ויש לי חשק לעשות את הקינוח לארוחת ערב. תוך 20 דקות אני עושה מוס שוקולד ל-20 איש".

רזומה

* אישי: עו"ד יהודה רסלר (70) נולד בפולין, ומתגורר בתל-אביב. נשוי ללאה, אב ל-3 בנות: סיגל רסלר-זכאי (שופטת בית משפט השלום בתל-אביב), ענת (מעצבת פנים), ולימור (עו"ד בחברת השקעות), וסב ל-7 נכדים.

* מקצועי: מזוהה עם תחום העתירות הציבוריות, בעיקר בסוגיות של דת ומדינה, אך מתמחה גם בתחום התביעות הייצוגיות. בין היתר, מייצג את התובעים הייצוגיים בתביעה נגד הבנקים בגין תיאום עמלות.

* פרסום: הביא לשידורי הטלוויזיה בשבת ב-1969 ונלחם נגד אי גיוסם של בני ישיבות לצה"ל. בעקבות מאבקו נחקק חוק טל המסדיר את אופן אי-גיוסם של בני הישיבות לצה"ל. כעת הוא נלחם לביטולו.