אביר החלומות שלי

גבי רוטר, מנכ"ל משותף של קסטרו

על רקע המציאות העולמית והמשבר הכלכלי בארה"ב (המהווה כ 30% מהתעשייה העולמית), בעיקר בענף הרכב, אני בוחר במותג רכב אמריקני שאמנם חולל מהפכה בעבר, אבל יותר מכל מסמל עבורי דווקא את האמונה בשינוי החיובי שצפוי לנו בעתיד.

ב-17 באפריל 1964 השיקה פורד את המוסטאנג - אז פלא מוטורי אופנתי שהפך למותג נחשק בקרב מיליוני צעירים אמריקנים. כבר ביום ההשקה נמכרו כ-22 אלף מכוניות. המוסטאנג הייתה לא רק מכונית, אלא תוצר של תובנה שיווקית בסיסית ומדויקת, חדשנית לתקופה: התובנה שהעולם שייך לצעירים.

בתחילת שנות ה-60 חל מהפך דמוגרפי בארה"ב, שנבע מהילודה המוגברת לאחר מלחמת העולם השנייה. לי אייקוקה, סגן נשיא צעיר בפורד באותה העת, הבין את ההזדמנות וזיהה פלח שוק עצום של צעירים בגילאי 15-29, ה"בייבי בומרס", שהיו כמהים למוצר הנכון במחיר המתאים. עבורם הוא הוביל את עיצוב המכונית המושלמת - המוסטאנג, שקלעה לטעם הקהל הצעיר עם כל המרכיבים הנכונים: מכונית בעלות נמוכה, אך בעיצוב מפתה של מכונית מרוץ אירופית, הכוללת חבילה זולה וכמעט אינסופית של אקססוריז.

כל רוכש יכול היה לבחור לדגם המוסטאנג הבסיסית שרכש תוספות ושיפורים, על פי טעמו האישי. כך, אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה של השיווק, הביאה פורד ליישום את המונח "פרסונליזציה", שאנו מכירים כיום היטב כצורך מהותי בקרב הצעירים, הלכה למעשה. אותה חבילת תוספות ושיפורים אף הביאה למחיר מכונית ממוצע גבוה יותר בפועל, ובכך תרמה לפורד לא רק שיווקית כי אם גם מסחרית.

בעיניי, המוסטאנג הוא מותג פורץ דרך שהצליח לשנות את מפת שוק הרכב האמריקני בתקופה שבה הושק, תודות לחדשנות, להעזה ולגאונות בעיצוב ובשיווק המותג. אולם כל זה שייך לעבר (וכיום למשוגעים לדבר), ואנחנו הרי עם הפנים לעתיד. כאן טמונה הבחירה שלי.

דווקא היום, בתקופה הקשה ביותר של תעשיית הרכב האמריקנית, ראוי להתבונן בפורד מוסטאנג כסמל לידע, לרוח וליכולות של האמריקנים לייצר שינוי. המוסטאנג כמשל.

בואו לא נמהר להספיד את התעשייה האמריקנית. שווה וצריך להאמין בה: בזכות אותה הרוח וההעזה שהביאו לאמריקנים ולעולם את המוסטאנג, יש בי את כל האופטימיות והאמונה ביכולתה של התעשייה בארה"ב לשקם את עצמה מהמשבר, ואף לצאת מחוזקת ממנו.

האמריקנים כבר הוכיחו שכשמתרחש מהפך (או אפילו משבר, אם נחזור למלחמת העולם השנייה שממנה צמח מותג מוביל נוסף, טנק השרמן, שאיתו אמריקה ניצחה את המלחמה), הם מתפקדים, מייצרים ומשווקים במיטבם, ומעצבים את הבסיס לפריחה הכלכלית הבאה.

המוסטאנג הוא סמל. האמריקנים יצרו אותו. אני ממתין בציפייה ל"מוסטאנג" הבאה שתצעיד קדימה את הכלכלה והתעשייה האמריקנית.