חברה הגדילה נתח שוק? כנראה שהמניה תרד

מחקר חדש ומפתיע מגלה שחברות שנתח השוק שלהן והמאזן שלהן צומחים מניבות תשואות נמוכות מהממוצע

נראה שלכל הברוקרים המצליחים יש מכוניות יפות, אבל רק מעט משקיעים נוהגים בהן. הביזנס של מתן עצות השקעה הוא בלתי נדלה. מברוקרים ומלומדים מהאקדמיה ועד ספרי ה"כך-היכיתי-את-השוק" והכנסים והוועידות - שלא לדבר על עיתונים כמו זה - לא חסרים אנשים שיסבירו למשקיעים איך לבחור מניות.

אולם הידע איך לא לבחור מניות עשוי להיות שימושי באותה מידה. הרעיון הזה - בואו נקרא לו אנטי-ייעוץ - נראה פחות ברור, אולי נטול זוהר. אולם אם האנטי-ייעוץ ילך נגד הדוגמה הרווחת בשוק וגם יוכיח את עצמו, אז הוא יכול להשתלם, מפני שגם האנטי-ייעוץ יסייע למשקיעים להימנע ממלכודות שתפסו את שאר העדר.

מלכודת נתח השוק והצמיחה בנכסים

בואו בעקבותיי לתוך המלכודת. אתם לא צריכים תואר MBA כדי לקבל את הנחת היסוד שמקובלת על רבים, לפיה חברות שמשיגות נתח שוק על ידי הרחבת בסיס נכסיהן צריכות לראות גם את מחירי מניותיהן צומחים ומשקפים זאת.

הלוגיקה פשוטה: חברות כאלה תופסות אחוז הולך וגדל מהעוגה, מקטינות את התחרות ומגדילות את רווחיהן.

באופן דומה, על ידי הרחבת הנכסים יהיו להן יותר משאבים באמצעותם יוכלו לייצר יותר הכנסות ולהכות את המתחרים.

אולם הנתונים ההיסטוריים מראים שזה לא בדיוק המצב. המחקר של פרנסואה טראהאן, אסטרטג השקעות ראשי ב-International Strategy & Investment Group, מראה שחברות שנתח השוק שלהן צומח במהירות דווקא מציגות ביצועים נמוכים.

המחקר של ISIG חילק את אלף החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארה"ב מבחינת שווי שוק לשלוש קבוצות: אלו שהראו צמיחה מהירה בנתח השוק, אלו ששמרו על נתח השוק שלהן או הגדילו אותו קלות, ואלה שאיבדו חלק ניכר מנתח השוק שלהן. אותו דבר נעשה על בסיס הצמיחה בנכסים.

הממצאים מפתיעים

ובכן, מאז 1985 החברות שהגדילו את נתח השוק שלהן באופן עקבי הניבו ביצועי חסר של 0.1% בהשוואה לממוצע של אלף המניות שנבחנו.

החברות ששמרו על נתח השוק שלהן הניבו תשואה שנתית שגבוהה ב-0.7% מהממוצע. חברות שנתח השוק שלהן ירד דיווחו על תשואה נמוכה ב-1.9% מהממוצע. באופן דומה, מניות של חברות שנכסיהן גדלו במהירות הניבו תשואה הנמוכה מהממוצע ב-2.6%.

המספרים נראים קטנים, אולם כשזה המצב יותר משני עשורים, המשקיעים צריכים לשים לב לכך.

איך אפשר להסביר את הממצאים הללו, שנראים לא הגיוניים? המספרים לא מספקים הסבר, אולם טראהאן סבור שחברות שמגדילות את נתח השוק שלהן למעשה רודפות אחריו. שהן נוטות להקריב את רווחיותן ובסופו של דבר זה משתקף במחיר המניה.

מה ההסבר?

"בדרך כלל חברות שרודפות אחרי נתח השוק עושות זאת על ידי הצעת תמריצים שנוגסים בתזרים המזומנים וברווחיות", אומר טראהאן. הן מורידות את המחירים או מגדילות את היקף האשראי ללקוחות או משך הזמן שלהן וכו'.

טראהאן מוסיף שכאשר חברה מגדילה את חלקה במשך שלוש שנים בעקביות, "המשקיעים חושבים שהיא תעשה זאת לנצח ומעלים את המחיר שהם מוכנים לשלם עבור המניה".

כמובן, זה לא יכול להימשך לנצח. בסופו של דבר החברה לא עומדת בציפיות ההכנסות והמניה מוענשת חמורות.

המשבר הפיננסי ניכש את התחרות בין תעשיות, וימשיך לעשות זאת. לאחרונה, איזכורים נלהבים בזכות הצמיחה בנתח השוק והנכסים הפכו ליותר בולטים בתקשורת ואצל הנהלות שרוצות לנצל את חולשת המתחרים שלהן.

"זה סיפור נהדר בשביל חברות לספר", מוסיף טראהאן. באופן אינטואיטיבי, זה הגיוני שמניות של חברות שמשיגות נתח שוק פועלות היטב, "אולם כמותית, הראיות שונות מאוד".

היזהרו לא לפספס חברות בשיאן

ISIG ייצרו רשימה של מניות מהעשירון העליון של מדד ה-S&P 500, שרשמו את הצמיחה הגדולה ביותר גם בנתח השוק וגם בנכסים. הרשימה כוללת שמות כמו הארלי דייוידסון ארצ'ר דניאלס מידלנד , וולס פארגו , וגוגל .

טראהאן מדגיש שהמחקר שלו לא מגדיר מניות שצריך להימנע מהן. "אני לעולם לא אמנע מלהחזיק מניות בגלל שהיא הגדילה את נתח השוק שלה. כך אפשר לפספס חברות כמו אפל ומיקרוסופט בשיאן". במקום זאת, המידע שמוצע למשקיעים אמור להסיר את שני הפקטורים הללו מרשימת השיקולים של איך לבחור מניות.

המחקר של טראהאן חשף שחברות לעתים קרובות פשוט רודפות אחרי נתח השוק במקום להמריץ את המניה באופן טבעי, בגלל מוצר או שירות מצוינים ומובנים. אם הם ישימו לב לכך ויימנעו מלרדוף אחרי מניות של נתח שוק או נכסים, המשקיעים יחסכו לעצמם מספיק כדי לרכוש מכונית נחמדה.