ביהמ"ש: לא הוכח כי "הצל" של ארוך ידע בהתחלה כי המסמכים מזויפים

המחוזי מרכז ביטל את רוב העיקול הזמני שהוטל על נכסי שילוח בסך 4.7 מיליון שקל לבקשת עוה"ד מושיק פלדמן ואלון וינוגרד, שייצגו את אלי ארוך בבוררות מול כלל פיננסים

בית המשפט המחוזי מרכז ביטל את רוב (4.7 מיליון שקל) העיקול הזמני שהוטל על נכסי "הצל" דוד שילוח, לבקשת עוה"ד מושיק פלדמן ואלון וינוגרד, שייצגו את אלי ארוך בבוררות מול כלל פיננסים.

גובה העיקול שנותר, בגין עילת תביעה אחרת, הוא כמיליון שקל. העיקול הוטל על זכותו של שילוח לקבל כ-16 מיליון שקל מכלל פיננסים, לאחר שעדותו הביאה לחשיפת הזיופים ולביטול פסק הבורר (בפשרה).

בתביעתם טענו וינוגרד ופלדמן כי שילוח הציג כלפיהם מצג שווא, כשגרם להם לקחת על עצמם את ייצוגו של ארוך. לדבריהם, שילוח גרם להם להאמין שחומר הראיות של ארוך הוא כשר, למרות שידע או לפחות היה צריך לדעת שהוא מזויף. לטענתם, הנזק שנגרם להם ממצג השווא הוא אובדן שכר הטרחה הראוי שהגיע להם מארוך בסך 4.7 מיליון שקל. כן תבעו משילוח כמיליון שקל שכ"ט עבור ייצוגו בשורת תביעות.

באמצעות עו"ד שלומית ארליך ממשרד ארליך, רוזן ושות', טען שילוח כי אין ראיות לכאורה לשתי עילות התביעה.

השופט מאיר יפרח קבע, כי אכן הראיות שהוצגו אינן מלמדות אפילו לכאורה ששילוח ידע כבר בשנת 2002-2003 שמסמכי הבוררות מזויפים. כל שהוגש הוא תצהיר של שילוח בו טען שידע לראשונה על הזיופים רק ב-2006. גם הטענה כי שילוח היה צריך לדעת על הזיופים היא "אמירה בעלמא החפה מכל עיגון ראייתי לכאורה".

באשר לעילה הנוגעת לחוב שכר-הטרחה הציגו וינוגרד ופלדמן מסמך חתום בידי שילוח, בו הוא מודה בחוב של 755 אלף שקל. שילוח טען שהמסמך מזויף, וכי בעותק המסמך המצוי בידו הוא אינו מתחייב לשלם את הסכום האמור. יפרח קבע כי שילוח אינו יכול להעלות טענה עובדתית נגד המסמך, משום שלא תמך את טענתו בתצהיר.