האם אלו סנוניות של סוף המיתון?

האם המשק הישראלי הגיע לסוף המיתון, או, לכל הפחות, לנקודת מפנה? מי שרוצה להאמין בכך יכול, החל מאתמול, ולרשום לפניו את הידיעה על עלייה במדד המשולב לבחינת המשק, בשיעור של 0.2%, עלייה ראשונה מזה כשנה. בנק ישראל, מצדו, ניסה לצנן את האופטימיות, בציינו כי מדובר בנתון של חודש אחד, ועל כן יש צורך להמתין ולראות כיצד יתפתח המדד בחודשים הקרובים.

ההכרעות יידחו

עבור אנשי הבנק המרכזי, שאלת ההתאוששות אינה אקדמית. נהפוך הוא, היא תקבע, במידה רבה, את כיוון המדיניות המוניטרית בחודשים הקרובים. בנק ישראל מתלבט בשאלת היציאה מהמדיניות המרחיבה אשר הונהגה מסוף 2008 ותחילת 2009. אם יתברר שהמשק מתחיל לצאת מהמיתון, הבנק יצטרך לקבוע כיצד לסגת מהמדיניות אשר הביאה לגידול בכמות הכסף במשק בכ-60% ב-12 החודשים שחלפו.

משמעות הדבר תהיה להגדיר תוואי של העלאות ריבית אשר תאפשר, מצד אחד, למנוע עלייה באינפלציה, ולא תפגע בצמיחה, מצד שני. אך אם המדד מייצג רק תופעה זמנית, ולא חשובה, הרי שההכרעות הקשות האלה יידחו.

נקודה נוספת שהאופטימיסטים צריכים להביא בחשבון היא שהמדד המשולב אינו "מדד מוביל". כלומר, הוא אינו מרמז דבר על התפתחות עתידית.

אף על פי כן, למרות כל ההסתייגויות האלה, קשה להפריז במשמעות שיש לנתון המדד המשולב שפורסם השבוע. ראשית, אחרי ככלות הכול מדובר בפעם הראשונה בה נרשמת עלייה לאחר חודשים של ירידה. שנית, מכיוון שהבנק נאלץ לתקן כלפי מעלה את המדד של חודש מאי, ממינוס חצי אחוז למינוס 0.3%, ועל כן ישנה מעין מגמה של שיפור בנתונים החודשיים של המדד.

אך יש סוגיה נוספת אותה כדאי לבחון, כי היא מאשרת את התחושות האופטימיות. בחינה מדויקת יותר של משמעות הנתונים הכוללים של המדד המשולב מתאפשר כאשר בוחנים אותם בניכוי שיעור הצמיחה לטווח ארוך. למעשה, בדרך זו אפשר לשאול שאלה רלבנטית יותר. עד כמה ההתפתחויות בחודש אליו מתייחס המדד חורגים מהמגמות הקיימות.

הממצאים די ברורים: עד לינואר הנתון הלך וירד, ומשמעות הדבר שהירידה בפעילות הלכה והאיצה. לעומת זאת, מאז פברואר השנה התמונה הפוכה - נתון המדד גבוה ממה שהיה מתקבל מתוואי הצמיחה לטווח ארוך יותר, וכל חודש הפער הזה הולך וגדל. זהו, אם כן, סימן הרבה יותר מובהק למפנה. כאשר הדבר יקבל ביטוי בנתוני המדד הכלליים, ההתאוששות עשויה להפוך לרשמית, ובנק ישראל יגיע לפרשת דרכים.