האביב עדיין לא הגיע

לאביב צידון היה חלום. צידון רצה להפוך את חברת בי.וי.אר, המפתחת והמייצרת סימולטורים ומערכות אימון, תחקור והדרכה, לענקית בתחומה, או לחלופין לאחת החברות המובילות בענף. הוא הקים אותה לפני 22 שנים יחד עם ירון שיינמן, חברו לקורס טיס, ובמשך שני עשורים חלמו השניים להפוך את בי.וי.אר לקצת יותר מחברה קטנה עד בינונית.

חלמו, והתעוררו למציאות שונה. ביום שני השבוע החליט צידון כי הגיעו מים עד נפש ושהחלום לא יוגשם, ולכן מכר את פעילות החברה לענקית הישראלית אלביט מערכות תמורת 34 מיליון דולרים - סכום שיוזרם לקופת החברה ולא לבעלי מניותיה. "בי.וי.אר הבינה שכדי להצליח היא צריכה לחבור לגוף גדול", אמר ל"גלובס" יוסי אקרמן, מנכ"ל אלביט מערכות . אמר, וצדק.

אל תבינו לא נכון. בי.וי.אר ביצעה לא מעט מהלכים חיוביים בשנה האחרונה, ואף עברה אשתקד וברבעון הראשון של השנה לרווח נקי. אך זה לקח לה שנים לא מעטות, וגם אחרי 22 שנה בי.וי.אר לא שווה הרבה יותר מסטארט-אפ מתחיל (גם אחרי הפרמיה ששילמה אלביט מערכות בעבור פעילותה).

צידון, שמכהן כיו"ר החברה, אכן רושם לזכותו רווח של 61% בעצם המכירה - לפני שש שנים רכש בחזרה את אחזקותיו בחברה לפי מחיר של 18 סנטים, וכעת נמכרים נכסי החברה לפי מחיר של 29 סנטים - אך אליה וקוץ בה. בי.וי.אר מוכרת רק את נכסיה, ולא את החברה עצמה, ולכן אותם 34 מיליון דולרים יוזרמו לקופת החברה ולא לכיסיהם של בעלי המניות.

נכון, צידון יוכל לפרק את בי.וי.אר, לחלק את המזומנים שצברה כדיבידנד לבעלי המניות, כולל הוא עצמו, אך הרבה לא יצא לו מזה. לפי חישובנו, מדובר יהיה ב-11 מיליון דולרים בקירוב (כולל המזומנים שכבר יש לחברה בקופה) - סכום מכובד, אך לא כזה שהופך את צידון ל"כריש", כפי שניסתה תוכנית טלוויזיה אחת להגדיר אותו.