האובססיה של נתניהו

למחרת השבעת הממשלה החדשה, כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו, את יועציו, לסדרת דיונים בלשכתו. הדיונים, שהחלו בבוקר ונמשכו עד שעות הערב, לא עסקו במשבר הכלכלי, לא בתקציב המדינה, לא באיום הלבנוני וגם לא במו"מ עם הפלסטינים או ביחסי ישראל-ארה"ב - עניינים שניתן היה לצפות מרה"מ, שנכנס לפני פחות מ-24 שעות לתפקידו באופן רשמי, שיתחיל להתוות את המדיניות לגביהם.

נתניהו, שכנראה התרשם מאוד מסיסמת הבחירות שתבעה קדימה: "לבני, פוליטיקה אחרת", הרים את הכפפה ובחר להקדיש את שעותיו הראשונות על כיסא המלך, לנושא הרבה יותר מהותי לעתידה של ישראל (ובעיקר לעתיד כהונתו שלו) - פירוק קדימה, או אם להיות פוליטיקלי קורקט: חוק מופז, המאפשר לשבעה ח"כים בסיעה להתפלג ממנה. לפי מספר השעות שהוקדשו לדיון בסוגייה, היא שוות ערך בעיניו לפחות לאיום האיראני.

כשברקע רק מעמיק המשבר עם האמריקאים והמשבר הכלכלי עוד רחוק מסיומו, פועל רה"מ כאחרון העסקנים: הוא מתערב במינוי מנכ"לי משרדים (תקשורת, תחבורה, אוצר), מעורב עד צוואר בחוקים שנתפרו למידותיהם של הח"כים ניסן סלומיאנסקי ושאול מופז, ועסוק בניסיונות לפרק את קדימה. התנהלות, שאפעס, איך לומר, קצת יותר מתאימה לחבר מרכז מאשר לראש ממשלה.

נתניהו, שסוחב עימו את טראומת פיצול הליכוד והקמת קדימה, עדיין לא יצא מזה. הוא לא התאושש מההשפלה של 12 המנדטים שגרף בבחירות ומהסקודה שנאלץ לנסוע בה, זו שעברה בירושה ליו"ר האופוזיציה, ציפי לבני.

האיש, שהעביר את שלוש השנים האחרונות בלשכה צדדית בכנסת, רואה בפירוק המפלגה שהרגה את הליכוד עשיית צדק פואטי. הוא יעשה הכל כדי שקדימה תחדל להתקיים "עד כדי אובססיה", אומרים בסביבתו, ומודים כי אין רציונליות בסיפור הזה: רה"מ חושב מהבטן ופועל מסיבות אמוציונאליות לחלוטין.

האובססיה הזו, הפכה באחרונה לחרדה. עם ההתנהלות הנוכחית שלו, לבני היא קנדידט רציני להחליף את נתניהו בבוא העת, ולנוכח מצבו העגום של ברק, היא גם האלטרנטיבה היחידה בשטח. נתניהו מבין שאם לא יאבק בקדימה בנשק לא קונבנציונלי, לבני תחליף אותו במוקדם או במאוחר.

כל מה שנותר לו כרגע זה לזרוק רימונים לעבר קיר הבטון הזה, אולי אחד מהם יתפוצץ. לבני מצידה נחושה להישאר באופוזיציה, בין אם יפרוץ שלום ובין אם מלחמה. היא יצאה בחוץ וגם תישאר בחוץ. אבל רסיסי הרימון, כך מקווה נתניהו, אולי יצליחו לפגוע. אם לא במופז - אולי בשבעה חברים אחרים של קדימה.

בחילה או תרופה

כרגע הצליח נתניהו רק לגרד את קצה הקרחון. על אף לחיצת היד של לבני, הנשיקות והחיבוקים שהרעיפו חברי סיעת קדימה על מופז כשירד מדוכן הכנסת שלשום (ב') - כאילו נשבע מחדש אמונים - המשפחה הזו עוד רחוקה משלום בית.

די היה להביט בפניו החמוצות של מופז בעת שדקלם את הנאום שנכתב עבורו (על-ידי חברת יחסי ציבור חיצונית) כדי להבין כמה קשה לו. כאילו בלע תרופה מרה נגד בחילה ועכשיו הוא כבר לא בטוח מה היה עדיף: הבחילה או התרופה. אבל נתניהו - שמבלי להתכוון בכלל גרר את האיש שעבורו מתוקן החוק לפרשה שהזיקה לו תדמיתית וציבורית - לא הותיר לו ברירה. מופז, שאחרי הפרישה של עמי אילון מהחיים הפוליטיים עבר המושג זיגזג להיות רשום על שמו, נאלץ להוכיח שהוא לא אופורטוניסט ותקף את נתניהו, האיש שכל כך רצה לחבור לממשלתו, מעל בימת הכנסת. מה הפלא שהוא לא התחבר לטקסט.

סביר להניח שמופז, האיש שרוצה להתמודד על ראשות הממשלה התכוון לעשות זאת מתוך קדימה מלכתחילה וכלל לא היה מפלג את מפלגתו, אבל עכשיו הוא כל כך מסונדל, שגם אם ירצה, אפילו מלחמה גרעינית לא תיתפס ציבורית כעילה מספיק טובה עבורו להצטרף לממשלה.

בעוד שבליכוד כבר רווחת הסברה שחוק מופז ישמש, אם בכלל, בראש ובראשונה את מורדי הסיעה שלהם, בקדימה לא לוקחים סיכונים. למרות שבאחרונה נפגש מופז עם מנכ"ל קדימה, משה שחורי, והבהיר לו כי בכוונתו להתמודד בבחירות הבאות על תפקיד יו"ר המפלגה, תיק העיתונות עליו כבר בהתהוות. אחרי הכל, מי שכבר הודיע פעם אחת שבית לא עוזבים, יכול לעשות פליק פלאק גם פעם שנייה. הסטיקרים, הסיסמאות, הכל יהיה מוכן ברגע האמת, מספר ח"כ מקדימה, ובכל מקרה לא יזרקו לפח: גם אם לא יעבור לליכוד, ישמשו החומרים נגדו, כשייפתח המירוץ על ראשות קדימה.

בליכוד מביטים בהנאה בקיטוב המחנות המחריף בקדימה. "מספיק לראות את המהומה שחוללנו בקדימה וזה כבר היה שווה", אומר גורם בכיר בלשכתו של נתניהו. בקדימה אמנם מקפידים להציג חזית אחידה נגד החוק, או נגד כניסה לממשלה, אבל על המצב האמיתי בסיעה אפשר ללמוד אפילו מאירוע חבישת המסיכות במליאה.

המסיכות, שעליהן נכתב "סירחון פוליטי" ונועדו לבטא מחאה, חולקו לכלל חברי סיעת קדימה, אלא שלא כולם היו שותפים לחבישתן. פרט ליואל חסון, שלמה מולה, יוחנן פלסנר, רוברט טיבייב, נחמן שי ואורית זוארץ, העדיפו שאר חברי הכנסת להשאיר את המסיכות בצד. אפשר לומר שמדובר בניתוח פשטני מדי, שלח"כים אחרים יש סיבות משלהם לסירוב לחבוש מסיכה, אבל קשה להתעלם מהעובדה שמי שכן שיתף פעולה עם הגימיק, נמנה על אנשיה של לבני.

כן, עדיין יש בסיעת קדימה מי שהיו מתים להיכנס לממשלה, ועכשיו יש להם גם קלף מיקוח ביד. עד כה הצליחה לבני לעמוד בלחצי חסרי סיעתה, אבל אחרי שיעבור חוק מופז, כוחה ייחלש, וכוחם של הח"כים הקטנים בסיעה יגדל.

פיגוע מופז

כרגע חוק מופז הוא בגדר פיגוע, ובדומה להרבה פיגועים אחרים, גם כאן המפגע לוקח איתו פצועים, אבל מי שביצע את הפיגוע הוא הפצוע הכי קשה. נתניהו הצליח שוב להזיק בעיקר לעצמו. מצד אחד, נועד החוק להקל על פרישה של חברי כנסת ממפלגה, אבל בסופו של דבר מבחינה ציבורית הוא רק הקשה עליה ואפילו יצר דלגיטימציה לפילוג קדימה. בא לברך ויצא מקלל.

בשורה התחתונה, מי שרצה לפלג את האופוזיציה, חישק את עצמו. כיום מונה הקואליציה של נתניהו 69 חברים. אם יחליט ללכת למהלך מדיני מרחיק לכת, ייתכן שחברי הבית היהודי לא יוכלו לחיות עם הרעיון ויאיימו בפרישה. אם יחברו לשבעה חברים מהליכוד ויקימו גוש חוסם, רה"מ כבר לא יוכל להתעלם. לא רק שנתניהו בישל את הדגים המסריחים, הוא גם יאכל אותם ואחר כך עוד יגורש מהעיר.

בדרך כלל מושבים ראשונים של כנסות חדשות מתאפיינים בשקט תעשייתי. חברי הכנסת הצעירים בודקים את השטח, מנסים לבסס את מעמדם. אם ככה מסתיים המושב הראשון של נתניהו, כדאי לו להתחיל לדאוג שזה גם לא יהיה המושב האחרון. *