העונש על ריבית אפסית

רק במקרה אחד ניתן יהיה להכריז שמדיניות הריבית הנמוכה היתה נכונה והצליחה

"700 אינטלקטואלים מעריצים מיכל דלק" כתב בלעג ברטולט ברכט על מה שקדם לתקופת המשבר הגדול ב 1929 ורמז לתמחור סחורות במחירי שיא בועתיים כתוצאה מעיוורון. אנו עלולים להיזכר בציטוט זה כאשר מישהו יתחיל למתן את מדיניות הריבית הנמוכה שמובילה אט אט להצפה "מיני בועתית" של חלק מאפיקי ההשקעה בשוק ההון - ואני מדגיש רק בחלק מהאפיקים.

לפי כמות הבקשות שאני שומע ל"טיפים" (על מניות) מקרב יושבי בתי הקפה ולפי העובדה שנושא השיחה המרכזי בשיחות הסלון בימי השישי, הוא שוב לאן מועדות פניו, לא של ביבי, אלא של מדד המעוף, ניתן להניח בבטחה שהשוק מתומחר שוב בגבהים לא מאד מבוססים.

מחיר השפל

לכאורה, אין רע בריבית אפסית אם מניחים שהתוצאה היחידה ממנה היא שהיא מאפשרת למשק לצמוח - אבל למעשה יש רק תרחיש אחד שבו יהיה נכון לקבוע בדיעבד שמדיניות הריבית הנמוכה כל כך, היתה צעד מועיל ומתחייב, התרחיש הוא תרחיש רע - גלישה למיתון ארוך שנים כדוגמת הכישלון הכלכלי היפני ב-15 השנה שחלפו.

בכל מצב אחר, בייחוד אם המשקים יתאוששו ומהר, מחיר הריבית הנמוכה יתבטא בתשלום הגבוה להעלאתה. יהיו לכך נפגעים בקרב ציבור המשקיעים (כתוצאה מירידה בשווי ניירות הערך בבורסה) ובקרב המגזר היצרני (בעקבות התייקרות מקורות המימון וחולשה נוספת למט"ח).

יש הסכמה די רחבה שהמשק הישראלי אינו דומה ליפני והוא ממהר ומתאושש, כשרק מסתמן צל צילה של סיבה לכך. מן העבר למדנו שהמשק שלנו מצליח לקפוץ ממצבי מיתון למצבי צמיחה מהירה תוך שנים ספורות בלבד - מכאן עולה הספק אם היה כלל צורך להוריד את הריבית לשפל שבה היא נמצאת כיום.

4 סכנות

טוב ככל שיהיה, הסכנות של מדיניות ריבית זו, אם תמשך זמן רב מדי הן:

  1. הצפה של כסף ותמחור מופרז בתחומים רבים ולא מועילים, זאת ככל שפרמיית הסיכון של המשק תלך ותקטן, דבר שמעודד רק חוסר יעילות.
  2. חלק מהכסף החדש יבלע ב"חור השחור" של חובות מורעלים שעדיין לא טופלו, ולא יצמיח שום דבר.
  3. הקושי הן למגזר היצרני והן למשקיעים יהיה בלתי נסבל כאשר תעלה הריבית.
  4. הריבית הנמוכה עלולה להפוך להרגל שקשה להיגמל ממנו, ומכאן הסתגלות למדיניות חדשה (של ריסון מוניטארי) תהיה מכאיבה.

מה שנעשה עד כה על מנת להתמודד עם המשבר, הוא בעיקר זריקת מרץ מוניטארית. הדבר דומה לחולה במחלה קשה שזוכה לטיפול רק בתרופה אחת שגם היא אינה ממש תרופה, אלא רק זריקת מרץ. משק במשבר זקוק למערך טיפולי רחב (כמו באמריקה) יותר מאשר שימוש רק בכלי הריבית.

הלאמת טייקון

ייתכן למשל שהיה ניתן להסתפק בהורדת ריבית מתונה יותר, ובו זמנית להציל בהלאמה בנק אחד או שניים כמו גם טייקון בודד. נכון שזה לא מצלצל טוב לאוזן המופרטת שלנו, (בארה"ב זה נעשה אפילו בלי להתנצל), אבל כשמדובר במחלות קשות - שמות התרופות לעולם אינם מצלצלים טוב.

נכון הבנקים המשוחררים לא יחזרו בהלאמה לממשלה, ואף פוליטיקאי לא ייחשב ל"הוגו צ'אבס" אבל לכו עכשיו ותתחילו לעלות ריבית ותראו על כמה שאלות קשות הפוליטיקאים יצטרכו להשיב בקדמם משבר חדש.

עם ירידת פרמיית הסיכון

ברור וידוע לי שהריבית האמיתית במשק היא ריבית הבנק בתוספת פרמיית הסיכון ולכן הורדת ריבית הייתה מתחייבת. עם זאת איני סבור שהיה צריך לעשות זאת לשפל הנוכחי - עד לקו האפס. עכשיו כשפרמיית הסיכון יורדת בזהירות, זו למעשה עוד הורדת ריבית ואותה מומלץ לווסת, על ידי העלאת ריבית מחדש.