אברי גלעד: "איך לא נדלקו נורות האזהרה בתוכנית החייזרים של דודו?"

"אני מעדיף לא לשפוט את דודו טופז. כן לשפוט אותו בבית משפט, ואפילו להעניש אותו באופן חמור מאוד, ברור שכן, אבל לא לשנוא אותו בגלל זה. לא יוצא לי שום דבר מזה שאני מבטל אותו כאדם. מה שהשתלט עליו יש גם בי. עליי, ברוך השם, הוא לא השתלט". כך אומר אברי גלעד בראיון בלעדי ל"ליידי גלובס", שמפורסם במלואו בגיליון החודש.

יום בהיר אחד, רק לפני חודשיים, מצא גלעד את עצמו מחוץ לתחנת משטרה, מוקף עשרות מיקרופונים וכתבים להוטים, כשהוא אמור להגיב לעובדה שדודו טופז בחר בו להיות אחד מאנשי הטלוויזיה שאליהם כיוון את הבריונים בתשלום שהחזיק, לצד ארז טל וצביקה הדר. אחד מאלה שטופז, ככל הנראה, לא הספיק להגיע אליהם, אחרי התקיפות של אבי ניר, שירה מרגלית ובועז בן ציון. הסיקור הפולשני וחסר העכבות לא עסק ולו לרגע במסתרי הנפש החבויים אצל כל אחד מאיתנו והמקומות שאותם כל אדם מכיר בזמן שהוא מלחך את תחתית הבאר. זה יהיה כנראה תיאור גורף וציורי מדי לשנתיים הקשות שגלעד עבר, שבהן אף גוף שידור לא חפץ ביקרו. אבל התגובה שלו באותו יום רמזה לכך שאולי הוא יכול גם להבין את המקום הכואב אך הנורמטיבי שבו היה טופז, זה שבמקרה של כוכב הטלוויזיה הגדול הפך לפתולוגי, אלים ומסוכן.

- רגשות נקם זה משהו שאתה זוכר מהתקופה הזו, כשאתה היית רחוק מהצלחת?

"נקם לא, אבל בוודאי שהיו אנשים מסוימים בתעשייה שבעמקי לבי נטרתי להם טינה על זה שהם לא רואים אותי. בדיעבד אני רק מכיר להם תודה. הם לימדו אותי את השיעור הכי טוב שלמדתי. מידת הצניעות. העניין זה לא אתה בכלל. אתה סתם הטאלנט. אתה בתפקיד, בורג במערכת. יש מפעל, הוא מייצר תכנים, צריך מישהו שיארוז את זה, ואתה זה ששם את הסרט על המוצר בסוף פס הייצור. אם אתה שם אותו עקום אז לך, ומישהו אחר יעשה את זה. אין בזה שום דבר אישי".

- איך לא אישי? אברי גלעד בזמן מסוים, דודו טופז בזמן אחר, לא מתאים לנו עכשיו. אין יותר אישי מזה. זה פוגע, זה מתסכל, זה מעליב.

"בסדר, אז זה מעליב, אז מה? העלבון הוא מורה מאוד גרוע. אתה בוחר אם להיעלב או לא".

או. קיי, אבל זה נורא אנושי לא לראות שום דבר פרט למי שפוגע בך כשאתה למטה.

"בגלל זה אתה צריך לעשות עוד דברים למען עצמך. לחדש את האמון שלך בעצמך קודם כל. אם אתה כל הזמן תלוי באמון של הזולת אז אתה בבעיה, כי הוא אף פעם לא רציף ותמיד תיפול. אם אתה מתחבר לטוב הקבוע שנמצא בתוכך, אתה מקבל את זה שיש תנודות בחיים וזה משפיע עליך בשוליים ולא משפיע על המהות שלך. זה לא הופך אותך ממלאך לשטן".

- דודו לא הפך ממלאך לשטן, לשיטתך?

"אני חושב שמשהו שטני לחלוטין השתלט עליו. אני לא מגדיר אותו כשטן. בכל אחד מאיתנו יש את המקום השטני לצד המקום הקדוש והנהדר. הבחירה היא שלך, למי אתה נותן את הבכורה, מי נוהג את הכרכרה שלך".

- זו ודאי הייתה חוויה מפחידה לגלות שהוא סימן אותך.

"לא. ממש לא. אני לא לוקח את זה אישי. אמרו לי תיקח שומרי ראש וזה. רבאק, כבר תפסו את הבן אדם, למה נראה לכם שמישהו שנשלח על ידיו עדיין יבצע במצב כזה? כולם היו עסוקים בלפמפם את ההיסטריה, אין לי עניין להיות חלק מזה. אני מתעקש על זכותי להיות בלתי מתרשם מהסיפור הזה ברמה האישית שלי. ברור שכאינדיקציה לחולי חברתי עמוק יש לזה משמעויות מרחיקות לכת מאוד. קודם כל אישיות, למי שנפגע, אבל גם מעבר לזה. עצם זה שנתנו לבן אדם שכל כך תלוי בחיזוקים חיצוניים להגיע למקום כזה בכיר זה מאוד חמור בעיניי".

- מנהלי טלוויזיה הם לא פסיכולוגים.

"נכון, אבל כולם ידעו. כולם ידעו מה קורה מאחורי הקלעים ולפניהם. כולם ידעו והעלימו עין. ידעו שיש אדם שמוכן לעשות הכול בשביל לקבל תשומת לב. איך לא נדלקו אצל מי שצריך כל נורות האזהרה בתוכנית החייזרים המפורסמת. מה זה הדבר הזה? אי אפשר להוליך באף ציבור שלם ואז למכור לו את ציפי שביט בתחפושת. זו לא דרך התנהלות שפויה.

"אני באמת חושב שכל אדם שמופיע בטלוויזיה בתפקיד בכיר צריך לעבור איזה שימוע, כמו בקונגרס האמריקני. זה תפקיד מאוד חשוב להיות בתקשורת. בוא קודם תוכיח שאתה שפוי, שיש לך אג'נדה, שאתה יודע למי אתה משדר ומה אתה משדר לו, מה הערכים שלך, מה הקווים האדומים שלך, ובוא נראה אותך עומד בהם, שאתה לא מוכן למכור את התודעה של ילדים במסרים מיניים כדי לקבל עוד חצי נקודת רייטינג. אני יודע שזה ממש מופרך ואני הוזה, הרי לא יעשו את זה לעולם. מי שבוחר בעבודה הזו צריך להיות גם קצת משוגע. זו לא עבודה לאנשים נורמלים".

"זה גורם לך לשנוא את עצמך"

אחת התיאוריות שהועלו לגבי מעשיו של דודו טופז הייתה קוקטייל לא מדויק של תרופות. אתה קונה את זה, בעיקר בתור מי שמוביל את הקמפיין בעד צריכת ריטלין ודומיו?

"אני מאוד בעד צריכת ריטלין ודומיו על ידי מי שיש לו הפרעת קשב ולוקח את זה באופן מדוד כשהוא צריך את זה, לא מי שלוקח ריטלין מהאחיינים שלו ומסניף. הריטלין הוא תרופה, באותה מידה הוא גם סם מסוכן. מה שקובע אם הוא כזה או כזה הוא אופן השימוש. מי שלוקח ריטלין כי יש לו הפרעת קשב לא חווה שום היי, יש רק נורמליות רגועה. ברגע שמתחילים לצרוך את זה בהסנפה כל שעה זה סיפור אחר ומסוכן מאוד.

"אני מאוד מצר על כך שאסי דיין ודודו ועוד רבים אחרים גורמים לכל כך הרבה הורים לא לתת לילדים שלהם תרופות שהם צריכים. אם אין לך הפרעת קשב ותיקח ריטלין אתה יודע מה יקרה לך? אתה פשוט תהפוך לחיה טורפת, כי הוא שייך למשפחת הספידים. אתה תטפס על התקרה. יותר מדי ילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים בגלל שמפחידים את ההורים. מלא ילדים מסתובבים עם לבבות כבויים ועיניים ריקות בשיעורים, לא מבינים מה מדברים איתם, מה עושים פה, למה צריך לשבת בשקט. אני מדבר מניסיוני ב-12 שנות לימוד שבהן לא התרכזתי באופן רציף יותר מדקה וחצי".