לקראת סיום המכרז: מה באמת מניע את המתמודדים על פרטנר?

השבוע יוגשו ההצעות הסופיות של המתמודדים על רכישת פרטנר מידי בעלת השליטה, האצ'יסון הסינית. כפי שמסתמן, ואם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ההתמודדות מתנקזת ליורוקום מול סקיילקס, או אם להיות יותר מעניינים - שאול אלוביץ מול אילן בן-דב. הקרנות הבינלאומיות והגופים המוסדיים יצטרפו ככל הנראה לאחד מהם.

כפי שפורסם ב"גלובס", מרבית הקרנות הבינלאומיות פרשו מהמירוץ לרכישת פרטנר, והקרן שמסתמנת כיותר רצינית - פרמירה - תתקשה לגשת לבד ללא שותף מקומי, זאת בשל בעיות רגולציה וסוגיות ביטחוניות הקשורות במגבלות שיוטלו עליה.

מאבקי אגו

כפי שפורסם ב"גלובס", קרן פימי בדרך לצאת מהמירוץ על פרטנר. ישי דוידי, מנהל הקרן, אמר מהיום הראשון שנכנס לתהליך כי הוא יודע מה הוא מוכן לשלם עבור פרטנר. קרן השקעות דוגמת פימי (וגם יתר הקרנות והגופים המוסדיים) מחפשת את האקזיט של העסקה הזו. כלומר - היא רוצה לדעת היום שבתוך מספר שנים היא תוכל למכור את החברה בתשואה מסוימת על ההשקעה.

במצב היום, ולנוכח אי-הוודאות הרבה שקיימת בשוק מבחינת הרגולטור וההתפתחויות הטכנולוגיות השונות, קשה מאוד לאמוד את הסיכונים. פרטנר חברה מצוינת ויעילה, אך האפסייד שניתן להפיק ממנה בישראל הוא מוגבל. זו הסיבה שדוידי ידע מראש שלא מעניין אותו מהו מחיר המניה בשוק - הוא יציע את המחיר שהוא חושב שעבורו כקרן השקעות שווה להשקיע, וזה כנראה משמעותית פחות מהיכן שמחיר המניה נמצאת בו.

מכאן שאנו חוזרים לאלוביץ ובן-דב, ששניהם נתפסים כמשקיעים אסטרטגיים. כשאומרים "אסטרטגיים" מתכוונים בעיקר לכך ששניהם רואים את העסקה כהזדמנות להרחבת עסקיהם, ולא רואים אותה רק דרך החור שבגרוש.

לגבי יורוקום ישנו קונצנזוס שהחברה זקוקה לשליטה או נוכחות בגורם תשתיתי כלשהו. בהיעדר תשתית סלולרית או נייחת, יורוקום היא שחקן משני בשוק התקשורת. עם כל הכבוד לאחזקות בסמייל וב-yes (בתוספת הזיכיון להפצת נוקיה בישראל) - הן לא מבססות את אלוביץ היכן שהוא חולם להיות מזה שנים ארוכות. הוא יכל להיכנס ל-HOT אך איחר את הרכבת, ולכן פרטנר זו הזדמנות מצוינת עבורו למימוש קפיצת המדרגה שהוא חולם עליה שנים. סביר להניח כי אם הוא לא יזכה בפרטנר - קרוב לוודאי שהוא ינסה ללכת על בזק. מירס זו גם אופציה אבל מאוד קלושה עבורו בשלב הזה.

מנגד ניצב בן-דב, שגם הוא יודע שהעסקה מסוכנת מאוד, אבל שליטה של אלוביץ בפרטנר מסוכנת לו פי כמה. אלוביץ, באמצעות יורוקום, נכנס לפלאפון השנה והוריד את נתח השוק של סמסונג, שאת הטלפונים שלה בן-דב מייבא. מתחת לפני השטח יש בין שניהם מאבקי אגו. גם בן-דב חולם להרחיב את עסקי התקשורת שלו, וזו הסיבה שהוא התמודד בזמנו על פלאפון, והתעניין גם בהשקעה בסלקום. בן-דב לא יכול להרשות לעצמו להיות אדיש בניתוח מפת התקשורת, כאשר המתחרה המרכזי שלו מתעתד לשלוט באחד ה"צינורות" הגדולים ללקוחות.

חומות סיניות

אבל האם החששות של בן-דב ואלוביץ מכך שהמתחרה ישלוט בפרטנר מבוססים באמת? במלים אחרות, האם עבור בן-דב שווה להיות בעלים של פרטנר ולהסתכן במכירת מכשירים בהיקף נמוך ליתר החברות הסלולריות ולהיפך. האם אלוביץ לא לוקח סיכון גדול שעסקי מכירת המכשירים שלו למתחרות של פרטנר ייפגעו?

כל אחד מהם לוקח היום בחשבון כי עסקי מכירת המכשירים עשויה להיות בעייתית. אם הם יהיו בעלי שליטה בפרטנר, כל עסקה למכירת מכשירים היא עסקת בעלי עניין. היא תצטרך להיות שקופה יותר, ובהכרח ייגזרו ממנה גם היחסים עם פלאפון וסלקום. שניהם יתחייבו למנגנונים כל-כך מסובכים כדי להבטיח למתחרות שהמחירים באמת שקופים, עד שלעתים זה נראה כירייה ברגל.

אילן גרינבוים, מנכ"ל יורוקום-נוקיה, נשאל לאחרונה בכנס "גלובס" אם הוא לא חושש מכך שעסקה לרכישת פרטנר תפגע ביורוקום-נוקיה - והשיב כי הקבוצה מתכוונת להקים חומות סיניות בין שתי הפעילויות. אבל גם גרינבוים יודע שחומות סיניות נופלות על ארוחות סיניות, ולכן זה לא יספק את סלקום ופלאפון.

כבר היום סובל אלוביץ מיבוא מקביל של מוצרי נוקיה על-ידי סלקום בשיעורים של עשרות אחוזים בשנה. אין ספק כי השיעור לא יקטן, וגרוע מכך - גם פלאפון עשויה להיכנס לייבוא מקביל במצב שאלוביץ שולט בפרטנר.

אלא שאלוביץ יודע כנראה שכדאי לו לנסות ולהתמודד עם המכשול הזה, מאשר להפסיד את פרטנר.

עבור בן-דב הסיפור דומה. הוא גם יודע שבעלות על פרטנר בסיכום הכללי מעניקה לו בטווח הארוך ערך רב יותר, למרות הפגיעה האפשרית בעסקי ייבוא הטלפונים של סמסונג. מי מסתכן יותר זו כבר שאלה יותר מסובכת. מפעיל בישראל ובעולם לא יכול בלי נוקיה. בלי סמסונג זה קשה מאוד אבל לא בלתי אפשרי.

ובתוך כל זה נכנס לשניהם ה-iPhone, שמהווה מרכיב חשוב מאוד במשוואה. אילו עסקים ייפגעו ממנו יותר - נוקיה או סמסונג - את זה כל אחד יכול להעריך לבד. וזו רק עוד סיבה מדוע הם מתמודדים על פרטנר.