תזכורת: הכדורגל שייך לאוהדים

על רקע ההשתלטות של בעלי הון על קבוצות כדורגל, נערך בשבוע שעבר בהמבורג הקונגרס השנתי של התאחדות אוהדי הכדורגל האירופית. למעלה מ-400 נציגים ביקשו להזכיר שבלי האוהדים כל מסחטת הכסף הזאת היתה עובדת לחינם. אגב, הנציג הישראלי נבחר לוועד המנהל של הארגון

בשבוע בו הכריז אבי לוזון על דירוגה של ישראל במקום השישי באירופה לפי אי אלו מדדים שנוגעים במידה כזאת או אחרת לכדורגל, נערך בהמבורג הקונגרס השנתי של התאחדות אוהדי הכדורגל האירופית. הקונגרס נוסד בשנה שעברה בלונדון, אז השתתפו בו סביב מאתיים חברים. בהמבורג כבר היו מעל ארבע מאות. זה היה מחזה מעורר השראה ובעיקר תדהמה לעיניים שמורגלות בסחי הישראלי והוא היה כזה בעיקר מפני שהוא גילם את כל מה שהכדורגל הישראלי על כל שלוחותיו איננו, וכנראה שגם אף פעם לא יהיה.

הנטייה הרווחת היא לזלזל באוהדי כדורגל. הם נתפסים לרוב כאלימים ובעיקר כנבערים. אבל למעלה מארבע מאות נציגים מאינספור מדינות באירופה ביקשו להזכיר מהו בעצם כדורגל ומי הם אוהדי כדורגל באמת. העובדה שאופ"א היתה שותפה לקונגרס הזה ושניים מנציגיה הבכירים נטלו בו חלק (את נאום הפתיחה החגיגי נשא עוזרו האישי של נשיא אופ"א, מישל פלאטיני) לצד האחראי על תחום התרבות והחינוך באיחוד האירופי מלמדת שלא מדובר באירוע קיקיוני וזניח.

הדיונים בשלושת ימי הקונגרס לא נסבו על טקטיקות משחק או אביזרי עידוד. דיון על אביזרי עידוד או תופעות חוליגניות משרת בעיקר את בעלי הקבוצות שמבקשים להרוויח מהסטת הדיון מהשאלה של מי קבוצות הכדורגל באמת ומה נועד הכדורגל לשרת, ובעיקר בחלקם בעידוד האלימות והריקנות התרבותית. כבר למעלה מעשור שברחבי אירופה מתרחבת התופעה של התאחדויות או ארגוני אוהדים ארציים המבקשים לעודד את האוהדים לנקוט ביוזמות משלהם נוכח השתלטות הכסף על הכדורגל.

פלאטיני עצמו מוטרד מהתהליך הזה ומבקש לבלום אותו, משום שהוא מבין שהריחוק הגובר של הכדורגל מהשורשים שלו (אוהדי הקבוצות) יתנקם בסופו של דבר במשחק עצמו. אם אופ"א שותפה לקונגרס של התאחדות אוהדי הכדורגל שהסיסמה שלו היא "המשחק הוא שלנו" זאת אמירה.

התמימות הרומנטית מתה

ההבנה שעולם הכדורגל המוכר לנו עובר שינוי קיצוני חייב גם את האוהדים בהחלפת דיסקט שמשמעותו: הדרך הנכונה להילחם בכסף הגדול היא ביצירת אלטרנטיבה. ראשונים להכיר בצורך בשינוי היו האנגלים. שם, ביוזמת ומימון הממשלה האנגלית, הוקם בשנת 2000 ארגון ה"סופרטרס דיירקט" שעיקר ייעודו בהכוונת אוהדים להקים קבוצות בבעלותם ולנטוש למעשה את "קבוצות האם" שלהם, מתוך הבנה שהללו איבדו את זהותן. כיום "מטפל" הארגון בקרוב למאתיים מועדונים כאלה ברחבי אירופה.

אחריו קם ארגון ה"סופרטרס דיירקט" האירופי ובמקביל צצו התאחדויות אוהדים בגרמניה, איטליה וספרד, לצד ארגוני אוהדים עצמאיים בכל רחבי אירופה שהמטרה המשותפת לכולם היא שימור הווייתו של מועדון כדורגל כקהילה ובית יציב לאוהדים.

הבעיות שאיתן מתמודדים אוהדים מספרד, סלובקיה, אנגליה וגרמניה (לכולם היו נציגים של ארגוני אוהדים רבים בקונגרס, לצד נציגים ממדינות סקנדינביה, פורטוגל, יוון, אוסטריה, איטליה ועוד), שונות זו מזו - בסלובקיה ושבדיה מוטרדים מאוד מיחס המשטרה לאוהדים; מצבם של הגרמנים טוב מכולם, שכן אצלם מושרשת תפיסת הבעלות על קבוצות הבנויה מחמישים אחוז ועוד מנייה באחזקת אוהדי הקבוצות (כך נמנעת השתלטות של גורם זר על המועדון). אבל המשותף לכולם הוא ההכרה בצורך להתאגד כדי לבסס את האוהדים כקול שלא מספיק לשמוע אותו, אלא יש לשמוע בקולו.

התמימות הרומנטית שהפכה את האוהדים משך שנים לפראיירים הנשלטים בידי בעלי הקבוצות שלהם (שמצדם ידעו לנגן היטב על סיסמאות בנוסח "אוהד לא מחליף קבוצה" וכו'), מתורגמת בשנים האחרונות לעשייה אקטיביסטית, במונחים ישראליים אפילו אנרכיסטית, ובוודאי כזאת הסולדת מהגדרת האוהד כלקוח. הלו, אתה לא יכול להיות לקוח של חוויה רגשית שממילא נמצאת בבעלותך.

מרבית הסדנאות בקונגרס נסבו סביב סוגיית הבעלות על הקבוצות משום שעל דעת כולם היא המרכזית בתפיסת היכולת של אוהדים להניע מהלכים. הדיון בסוגיה בא מאספקטים שונים: "הכרה ודרכי פעולה של קבוצות אוהדים"; "מניעת אלימות או ענישה קולקטיבית?"; "גיוס כספים וקמפיין לקבוצות אוהדים"; "התגברות מודל בעלות האוהדים באירופה", ועוד. רק גישה שמכירה בצורך של האוהדים ליטול אחריות על גורלם ולהשתחרר מתלות בגורמים וכסף זרים, תביא אותם בסופו של דבר לפעול גם במישורים אחרים.

הכסף הביא אלימות

הקריאה שעלתה כמעט בכל סדנא קראה להתנגד לפשיזם ולגזענות. כמעט כל מתמודד לחברות בוועד המנהל של התאחדות האוהדים האירופית במסגרת הבחירות לוועד שנערכו בקונגרס, חזר על אותם הדברים בדיוק. הפריחה של החוליגניות בשנות התשעים באירופה הינה בין היתר תולדה של תחושת הזלזול והדחיקה החוצה שחשו אוהדים רבים ביבשת. אבל האלימות לא היתה נחלתם הבלעדית. הכסף הגדול שביקש ומבקש לשנות סדרי עולם בכדורגל הוא אלים לא פחות ומסוכן הרבה יותר, כיוון שהוא מבקש להכיל קולוניאליזם תרבותי שייעודו להפוך את אוהדי הכדורגל למה שהם לא ולהעיף אותם מהקהילה שלהם. כך שהחוליגנים הגיבו באלימות לאלימות. רק אוהדים מעורבים, ולא שום קמפיין משטרתי כזה או אחר, יהיו מסוגלים לרסן אלימות וגזענות ביציעים. גם באופ"א ובהתאחדויות הכדורגל בחלק מארצות היבשת מבינים את הדבר הזה.

אחת הסדנאות בקונגרס יוחדה, למשל, להגברת המודעות לזכויותיהם של אוהדי כדורגל נכים ואיך לשפר עבורם את חוויית ההליכה למגרש. בישראל נזכרו רק בשנים האחרונות להתחיל לאכוף את חוק הנגישות של אנשים בעלי מוגבלות במשרדי ממשלה.

ואגב, היה גם נציג ישראלי אחד בקונגרס. הוא אפילו נבחר לוועד המנהל של התאחדות האוהדים האירופית. קוראים לו שי גולוב והוא עומד בראש ארגון האוהדים הארצי, "היציע". הסיבה שרובכם לא שמעתם עליו היא המראה לכדורגל שלנו. העיקר שבעייני עצמנו אנחנו מקום שישי באירופה, בכל תחום, רק תבחרו.