הקריירה של
גיא סודרי, 32, עורך מהדורת החדשות המרכזית של
ערוץ 2, התחילה במקרה. בגלל הפרופיל הנמוך היה ברור שלא יוכל להתגייס לקרבי, אז כשחברה מהכיתה סיפרה שהיא שולחת טפסים ל
גלי צה"ל ושאלה אם הוא רוצה שאבא שלה ישלח גם בשבילו, הוא הסכים בלי לחשוב יותר מדי. העיקר לא להתעסק בביורוקרטיה. האיש ששולט במהדורת החדשות המשפיעה בארץ מקבל חררה מטופסולוגיה. "יש כאלה שינתחו את זה", הוא אומר, "ויגידו שהיתרון היחסי שלי הוא עבודה בסטים של 24 שעות, שמתחילות בסוף המהדורה ונגמרות בתחילתה של הבאה. אז אני לא טוב בביורוקרטיה, אבל אין לי בעיה בקבלת החלטות מהירות, אינסטינקטים בריאים, אנרגיות".
בכלל רצית להיות רופא.
"למרות שמגיל 5 הייתי ג'אנקי של אקטואליה, ובבית היו תמיד מריבות על עיתון הספורט. לא הייתי כתב נוער, לא שידרתי ברדיו בית-הספר, היו לי ציונים גבוהים במתמטיקה ובפיזיקה, אבל הייתי מעורה בסביבה".
אחרי הצבא הלכת ללמוד הנדסת תעשייה וניהול.
"כבר בשיעור הראשון גמרו את כל מה שידעתי. בכיתה ישבו גאונים מחבר העמים, ואני לא עמדתי בקצב. אחרי סמסטר אמרתי תודה, אחר כך עשיתי תואר במשפטים".
במקביל המשכת לערוך בגל"צ.
"את רזי ברקאי, את יעל דן, ואז הקימו את 'וואלה חדשות'. ארז פילוסוף הרים לי טלפון יומיים אחרי ההנפקה ההיסטרית של החברה, וזהו; ערכתי שם בקטנה".
לא היו לך הצעות אטרקטיביות אחרי גל"צ?
"יכול להיות שהיה משהו, אבל שום דבר לא דיבר אליי. עיתונות לא משכה אותי. הרגשתי שעדיף לי בתקשורת המשודרת".
גם בערוץ 2 לא שמו עליך עין?
"לא. אני לא טאלנט. יונית לוי מאוד זהרה כבר בגל"צ. לי כנראה לקח זמן להבשיל. כשהקימו את חדשות ערוץ 10 פנו אליי, אבל סירבתי בגלל הלימודים. כשעזבתי אותם הרמתי טלפון לגיל עומר, שבועיים אחרי שעלו לאוויר, והתחלתי לעבוד כעורך משנה. הייתי בן 24. לא נולדתי כעורך ראשי של מהדורה מרכזית".
ואז גיא בניוביץ' עוזב.
"ואני וחיליק (שריר) התחלנו לערוך את המהדורה".
יחד?
"לסירוגין. אני לא יודע איך עורכים יחד, ואני שונא לקחת מהדורה באמצע או לתת מהדורה באמצע, כי אני מרגיש שאני לא בשליטה על המוצר".
ואיך היתה אז הפרנסה?
"שכיר. חודש אחרי, ערוץ 10 נכנס להקפאת הליכים. חיליק עזב, ואני נשארתי עם טלי בן-עובדיה".
נשמע שעוד יש לך המון אמפתיה לערוץ 10?
"אנחנו נלחמים זה בזה כמו משוגעים, ובכל ערב בודקים מה הם הביאו, אבל יש לי שם חברים טובים".
בגיל 27 הפכת לעורך הראשי של המהדורה המרכזית. אפשר למלא תפקיד כזה בגיל כל-כך צעיר?
"אז אני אגיד שאני לא רוצה את התפקיד? זאת היתה תקלה, והייתי מודע לה".
התייעצת יותר?
"גם היום אני חושב שאני לא יודע מספיק".
כובד האחריות?
"הרגשתי אותה כשאריאל שרון אושפז בהדסה. עד אז שמעתי מרפי רשף, מיעקב אילון ומגיא זהר מיתולוגיות על רצח רבין, ופתאום אני עומד בצומת היסטורי. אחרי שידור רצוף של 72 שעות, הורדתי את האוזניות וניסיתי לעכל מה קורה ולהחליט מה עושים".
יש לך קווים אדומים?
"לא נשיג חומרים במרמה, לא נתחזה, לא נשדר תמונות כמו הנפילה מהכבל".
לפעמים אתה עלול לקבוע גורלות.
"סט השיקולים שלי נשאר קבוע, תמיד נזהרתי".
איך הגבת כשאבי וייס פנה אליך לבוא לחדשות 2?
"בהתחלה אמרתי לא. אחרי כמה חודשים של דיבורים הקוביות הסתדרו".
מי ניהל את המשא-ומתן?
"אני. לא הרגשתי שצריך מתווכים".
יש לך חוש עסקי?
"ידעתי לעמוד על מה שהיה חשוב לי, אבל הכסף לא היה שיקול מרכזי, כי ערוץ 10 היו מוכנים להשוות כל הצעה. לא רציתי לעשות שוק. רציתי לשנות".
איך היה המעבר?
"לא קל. מערכת שונה, 40 כתבים, ואיפה הצלמים, העורכים; כולם יחד 14 שנה, ופתאום מוצנח עליהם מישהו".
ועוד ילד.
"לא הרגשתי ככה. 3 חודשים לקח לי להבין איפה צריך ללחוץ יותר על הגז, איפה לשחרר".
ניהול של ערוץ מעניין אותך?
"כן. בתחומים האלה. אני לא עושה תכנון קריירה של עשר שנים קדימה".
אבל עריכת מהדורה 5 פעמים בשבוע שוחקת.
"אז נוסעים לאן שהוא".
אתה מצליח להתנתק?
"כן".
רק שכשחוזרים צריך להשלים פערים.
"שטויות. בסוף-בסוף הכול אותו דבר, רק בשינוי שמות ופנים".
liat12@bezeqint.net
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
