האוצר חפר בור לביטוח לאומי

כך מייבשים גופים ציבוריים, משכנעים שהם גרועים מטבעם ואז מפריטים - לרעת הציבור

עובדי המוסד לביטוח לאומי, שנוקטים כבר שבועיים בעיצומים, עושים כנראה את הטעות הכי גדולה שהם יכולים לעשות: מעלים מאחורי הקלעים דרישות שכר, בעוד שלתקשורת הם מספרים על מחסור בכוח אדם.

כפי שקורה בדרך כלל במקרים כאלה, האמת מתגלה מהר מאוד. בתצהיר חתום שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כתבה מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי, אסתר דומיניסיני, כי העובדים דורשים תוספות שכר והטבות שונות בעלות כוללת של כ-200 מיליון שקל. הדרישה לתוספת כוח אדם, על פי דומיניסיני, היא בשולי העניין.

אחרי שכתבנו זאת ב"גלובס" מיהרו נציגי הוועד לטעון כי מדובר בשקר ואנחנו הצענו פתרון פשוט: תגישו לבית הדין תביעה נגד דומיניסיני, בגין הגשת תצהיר כוזב וביזוי בית המשפט. עברו להם כמה ימים ותביעה כזו טרם הוגשה.

תום הלב של העובדים הסוציאליים

מדוע הטעות הזו כל כך גדולה? משום שהטענה למחסור בכוח אדם מוצדקת לחלוטין. אם הם היו מוכיחים כי הם באמת מוטרדים מבעיית כוח האדם כפי שהוכיחו העובדים הסוציאליים שניהלו באחרונה מאבק דומה, הם היו זוכים לתמיכת הציבור. ההבדל בין עובדי ביטוח לאומי לעובדים הסוציאליים הוא ככל הנראה בתום הלב: האחרונים לא דיברו על כוח אדם ביום ועל כסף בלילה וכך התקשורת התגייסה למענם בכל כוחה.

צריך להבין: בעיית כוח האדם במשרדי הממשלה וביחידות הסמך שלה היא תוצאה של שיטה מכוונת שנובעת מתוך אידיאולוגיה ברורה של משרד האוצר. שם נוהגים "לייבש" את הגופים הללו מבחינה תקציבית ובעיקר על ידי אי איוש תקנים. עד כמה שזה נשמע קונספירטיבי, כך זה עובד: אותו גוף עובר הליך ייבוש איטי אך עקבי, עד שהשירות שניתן בו לציבור הופך לגרוע במיוחד.

כך פתאום נולד לו כמעט קונצנזוס בציבור, ולעתים אף בכנסת, שיש להפריט את אותו גוף או לפחות חלק מיחידותיו. איך זה קורה בפועל? עובד במוסד לביטוח לאומי יוצא לפנסיה ובמקומו לא מאיישים איש למשרה.

על פי נתוני אגף כוח אדם במוסד לביטוח לאומי, מאז שנת 2003 פרשו מהמוסד כ-360 עובדים ובוטלו כ-225 תקנים. למעשה, קיים מחסור מתמשך של כ-300 עובדים וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את העלייה באבטלה שגוררת עלייה אוטומטית במספר הפונים לביטוח הלאומי, כתוצאה מהמשבר הכלכלי.

גם את אחיות בתי הספר ייבש האוצר

הליך הייבוש שנוקט משרד האוצר נגד גופים ממשלתיים בא לידי ביטוי במחקר שפרסם לאחרונה מרכז המידע והמחקר של הכנסת. על פי המחקר, התקציב שהעביר האוצר עבור שירות אחיות בתי הספר, צנח בין השנים 1998-2007 מסכום של 67 מיליון שקל ל-54 מיליון שקל. לאחר שבמשרד הבריאות התרשמו כי השירות שניתן לתלמידי בתי הספר הוא בכי רע, הסכימו במשרד להפרטת השירות. וראו זה פלא: ברגע שהשירות הופרט, הסכים משרד האוצר להגדיל מיידית את התקציב לרמה של 64 מיליון שקל.

מאז ההפרטה פחת בעשרות אחוזים מספר האחיות ולפני שבועות אחדים החליטה החברה שמעסיקה כיום את האחיות - "האגודה לבריאות הציבור" - לפטר 150 אחיות לתקופת החופש הגדול, למרות שהיא ממשיכה לקבל כסף מהמדינה. זו ההפרטה שבה מתגאה כל כך משרד האוצר.

בחזרה למוסד לביטוח לאומי: אחת ההפרטות הכושלות ביותר בתולדות המדינה נעשתה במוסד הזה. מדובר במוקד הטלפוני של המוסד, שמופעל כיום על ידי "קול סנטר" הנמצא בצפון. במקרים רבים מדי אזרחים שמתקשרים למוקד לא מקבלים את המידע הנדרש, בעיקר משום שלמוקדנים אין הבנה בזכויות ובתקנות השונות של הביטוח הלאומי. המוקדנים, כמו בחברות כוח אדם רבות, מתחלפים בתדירות גבוהה כך שיש להם אולי "תודעת שירות", אבל אין להם שום מושג על מה הם מדברים.

ומה עכשיו? עד שעובדי הביטוח הלאומי מוכנים להודות סוף סוף שיש להם דרישות שכר, הם טוענים כי הדרישות קשורות לשינויים המבניים שדורשת לבצע ההנהלה. ואנחנו שואלים: אם אתם מתנגדים לשינויים המבניים, איך זה קשור לכסף? אם השינויים גרועים כל כך כמו ההפרטה של המוקד הטלפוני, תילחמו בהם. הרי יש לכם את הגיבוי של עופר עיני, וזה כידוע די ויותר. ואם השינויים טובים ויש בהם כדי לשפר באמת את השירות לציבור, זוהי חובתכם לאמץ אותם.

אם המטלות רבות מדי ואין שום דרך לבצע אותן באמצעות היקף כוח האדם הקיים, אז שוב חוזרים למאבק על מספר התקנים. גם לכך אין קשר אמיתי לכסף ולכן דרישות השכר רק פוגעות בלגיטימציה של הדרישות האחרות והמוצדקות בעניין כוח האדם. משרד האוצר חפר לכם בור במשך שנים ואתם קופצים אליו בלי להבין עד כמה הוא עמוק. *