על אאוטינג, אלימות וצביעות

רוצים להיות מיליטנטים? תקפו את החזקים והרעים, לא אמנים שמעדיפים להישאר בארון

דיון ער, שלא לומר סוער, מתנהל בימים אלה במדיה אודות סוגיית האאוטינג לאמנים הגאים. זה התחיל בכתבה בעיתון "הארץ", בה יצא איתן פוקס בחריפות נגד כאלה המבכרים את העמימות, או את ההסתרה - כל מילה פה היא חשובה, כל הברה שלא במקומה תגרור מאמר חריף בוואלה! ברנז'ה, טור בטיים אאוט, ביקורת טלוויזיה, טוקבקים, פוסטים בבלוגים, ציוצים בטוויטר ושלא נדע מצרות.

הנושא לוהט. אין מי שלא בוחש בקלחת, וכל אחד בקלחת אומר לזה שמצטופף לצדו ביורה הרותחת שלא יתערב, שזה בכלל לא עניינו ושאין לו מושג וחצי מושג. זה ויכוח עקרוני, מרתק ועסיסי. שמות נזרקים לאוויר, נאצות לצד וידויים מרגשים, סגירת חשבונות לצד הכאות על חטא, וכמובן - כמו בשיח הישראלי - כמויות מרשימות של רפש, רוע ואלימות. כל פעם זה מצליח להרשים מחדש. וכולם, כמו תמיד, מאשימים את התקשורת.

ירי בת``א ירי בתל אביב הומו לסבים / צלם: רויטרס

מה שנדמה בהתחלה כהסתעפות תקשורתית של הטיפול בפרשת הרצח ברחוב נחמני בתל אביב הולך ומשתלט על הסיפור, והדבר המצחיק (לא באמת מצחיק) פה שזה בדיוק מה שכולם צועקים אחד על השני. כולם צועקים שזה לא יפה לריב בשעה כזאת. אני דווקא חושב שזו שעה טובה לריב כמו כל שעה, ועל מנת להוכיח את דברי אזרוק את הקיסם שלי למדורה.

אני חושב שאאוטינג הוא מעין נשק יום דין. אתה לא משתמש בו בקלות. צריך להפעיל אותו רק על מי שבמעשיו פוגע בקהילה אליה הוא מסרב להשתייך בפומבי. אמן שמעדיף לא לדבר לא תמיד נופל בקטגוריה הזו.

רוצה להיות מיליטנטי? תקוף את החזקים והרעים, לא את אלו שמעדיפים מהסיבות שלהם הם שלא לומר את כל האמת. כל האמת, הא? אפשר לחשוב. פתאום האמת חשובה כל כך. שנים שאנחנו חיים פה בהדחקה והכחשה, מספרים לעצמנו לאחרים כל מיני סיפורים. פתאום, אל מול העוול הלא יאומן של אמן המעדיף להישאר בארון, כולם דורשים את האמת המוחלטת. יאללה יאללה.

להפרדה גזעית אין רייטינג

לך תבין איך עובדת מערכת הרדאר התקשורתית. בעוד הדיון שהוזכר לעיל ממשיך לההביל, ראו את הסיפור על האפליה בין תלמידות ספרדיות לאשכנזיות בבית הספר לבנות בית יעקב בעמנואל. סיפור מטורף, מקומם על מערכת החינוך שלנו, על הגזענות, על הצביעות. יש שם הכל, בסיפור הזה. אלוהים, מה שהולך שם בעמנואל: האשכנזיות והספרדיות לא למדו באותה קומה (נחשו מי קיבל את הקומה העליונה), הגיעו לבית הספר ויצאו להפסקות בשעות שונות, הכניסות הופרדו בקיר גבס, החצר כוסתה בבד יוטה כדי לחצוץ בין התלמידות. אפילו חדר המורות חולק. והשיא: תלבושת אחידה שונה לכל מחנה.

הסיפור הפסיכי הזה הופיע רק בעיתון "הארץ". זהו. גלי צה"ל עשו אייטם קטן, אבל הדבר לא המריא לכדי השערורייה הציבורית המתבקשת. התעלמות. לא מאמרים בוואלה! ברנז'ה, לא טור בטיים אאוט, אפילו לא ביקורת טלוויזיה או אייטם רכילות, אפילו עולם הבלוגים טרם הרים את הכפפה, וממילא נמים הטוקבקיסטים. אבל אלה לא בעיה, רק תדליק אותם והם יבואו. נותר רק לתמוה לפשר ההתעלמות. כל מתחרה בכוכב נולד זוכה לאינספור כפולות בעיתונים. גזענות בעמנואל? גט א לייף.

ועל זה נאמר: עדיף להיות גבר הומו אשכנזי מתל אביב מאשר ילדה חרדית ספרדייה מעמנואל. *

צרו איתנו קשר *5988