דיווחים על האירועים השונים בחיי חברות בבורסה הם לב לבה של הפעילות בשוק ההון, ורוב זמנם של מנהלי ההשקעות ועיתונאים כלכליים מיועד לניתוחם והבנתם. אני טוען שמנהל השקעות חד עין יכול לעשות בהם שימוש שהוא הרבה מעבר לתוכנה ומהותה של כל הודעה באופן קונקרטי.
סוגי ההודעות הם אלה:
- פרסום מאזנים.
- פרסום הודעות עסקה או הצלחה עסקית (ולחילופין כשלון) שיש להם משמעות מהותית על המאזן.
- פרסום תחלופת בעלי משרות בכירות.
- פרסומי שגרה לגבי התקדמויות או קשיים.
- פרסום שינויים בהחזקות בעלי עניין.
אני גורס שאין דבר כזה הודעה "טובה" או הודעה "רעה" ושאם נרשמת תגובה מסוימת להודעה מאחד מהסוגים בחברה אחת, יש הסתברות גבוהה שהודעות מאותו סוג, יגרמו לתגובה דומה בחברות אחרות.
לדוגמא:
בשוק טוב, לא אינפלציוני, בריבית נמוכה, תתקבל הודעה על כך שחברה גדולה קנתה חברה אחרת, בשמחה. האנליסטים יפרשו את המהלך באופן חיובי ויקבעו שהחברה "הרכיבה לעצמה מנוע צמיחה חדש" וכל השוק יסתער על מניותיה.
לעומת זאת, בשוק הון משברי עם ריבית גבוהה וצמיחה נמוכה, המסקנה מאותה הודעה תהייה הפוכה: הפרשנים הכלכליים ירימו גבה וייתהו בקול רם על המהלך שבו נטלה חברה מימון יקר כדי להיכנס "להרפתקה מסוכנת נוספת". כתוצאה מכך: ציבור המשקיעים יברח ממניות החברה.
עכשיו הבה נניח שתגובת השוק להודעה כזו ביום מסוים, תחזור על עצמה כאשר תתפרסם הודעה דומה לחברה אחרת. מאחר ומייד אחרי פרסום הודעה יש עדיין היסוס בשוק בשאלה אם המניה תעלה או תרד ובכמה, ניתן לעשות בידע זה שימוש.
תגובה פראית
בתחילת גל עליות, כאשר רוב כספי המשקיעים בפק"מ, כמעט לכל הודעה, אפילו בעלת משמעות שולית, תינתן משמעות חיובית והיא תקפיץ את מניית החברה.
תגובה חיובית מיידית להודעות לא חשובות, היא סימן שהשוק צמא להודעות. המסקנה מכך היא שצפויה תגובה פראית להודעות מהותיות ושמומלץ להתמלא ולהגדיל את רכיבי הסיכון בתיק ההשקעות.
בחודש ינואר, כאשר החברות דלק אנרגיה וישרמקו מצאו גז בעומק הים מול חיפה, החלו לעלות בבורסה גם חברות אנרגיה שלא היה להן קשר לאירוע. הדבר קרה רק בזכות הביקוש שצמח לנכסים (קרנות נאמנות ותעודות סל) המתמחות במדדי אנרגיה, אשר הוליך אותן לקניית ניירות של כל החברות המתעסקות בחיפושי נפט וגז.
באמצע גל עליות המשקיעים שקולים וספקניים יותר - להודעות סתמיות אין תגובה משמעותית, והודעות בעלות ערך של ממש (מאזן טוב במיוחד, גילוי תרופה ייחודית וכיו"ב) דוחפות את המניות למעלה.
לבסוף מגיע היום שהשוק נפוח ומקיים את הפתגם "קנה בשמועות ומכור עם פרסום העובדות". במציאות כזו, השוק מנבא את תוכן ההודעות לפני שהן מתפרסמות - המנייה עולה כשהמידע מתחיל לזלוג לשוק באופן בלתי רשמי, ויורדת כאשר הבשורות הטובות מקבלות גושפנקא בהודעת החברה לבורסה.
דוגמא לכך היא מה שקרה לאלביט בשבוע שעבר. השוק ניבא שהמאזן שלה יהיה טוב, וכשאמנם התפרסם מאזן חיובי ומבטיח מאד, המשקיעים מימשו את השקעתם בה והמניה ירדה בחדות, כאילו בניגוד למתבקש.
שתי מגירות בשולחן המנכ"ל
בשולחנו של כל מנכ"ל שתי מגירות: אחת למה שנחשב "הודעות רעות" ואחת ל"הודעות טובות". כשהמנייה יורדת, נוטים רוב המנכ"לים לרוקן (לפרסם) את "המגירה הרעה" - זו שמכילה מחיקת חובות, עסקאות שבוטלו, אזהרות רווח וכיוצא בזה. כך הם מאותיתים לדירקטוריון שהמצב קשה והתוצאות השליליות אינן רק באחריותו, ובכך הוא שומר על משרתו.
כאשר השוק עולה, מגירת ההודעות הטובות מתרוקנת - בעיקר בעידוד משרדי היחצנים, לפעמים ברמה של אומנות ולא פעם ברמה עלובה עד פתטית.
את ההבחנות הדקות הללו מזהים הסוחרים המכונים בעגת שוק ההון "כרישים", כי הם יטרפו בתיאבון אפילו את יחצנים הטובים והשמנים ביותר, שיינסו, ללא הצלחה, למכור להם לוקשים.
השוק תשוש
כיום מגלה השוק תשישות מה לגבי הודעות טובות, דבר שיכול להעיד על כך שהוא "מלא", שממתין לדשדוש במנעד קטן הצידה, או במקרה הפחות טוב - לירידות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
