לאיזה שער שואף בנק ישראל?

פישר לא צריך, אבל בהחלט יכול להרשות לעצמו להגיע ל-100 מיליארד דולר ברזרבות

בתחילת חודש אוגוסט אימץ בנק ישראל מדיניות שונה של התערבות נעדרת שקיפות בשוק מט"ח, בהיקפים יומיים משתנים שאינם מפורסמים, אלא ב-5 בחודש העוקב. בהמשך, ב-10 באוגוסט הודיע הבנק כי הוא מפסיק לרכוש 100 מיליון דולר מדי יום.

חלף זאת, הודיע כי הוא מתייחס למכלול של ארבעה תנאים בסיסיים: רמת הפעילות הכלכלית ובפרט מצב היצוא, שיעור האינפלציה, היציבות הפיננסית ותפקוד שוק מט"ח. הבנק הכריז, אפוא, כי הוא מתכוון להמשיך "לשחק ראש גדול", בתמיכה גם בצמיחה כלכלית מוטת היצוא, לצד מחויבותו המסורתית - שמירה על יציבות פיננסית ואינפלציה נמוכה.

על כך הוא ראוי למלוא ההערכה ולאיחולי הצלחה. מאחר שיפעל בשוק מט"ח ללא שקיפות, לצד ניהול מדיניות מוניטרית של מחיר וכמות, סיכויי ההצלחה גדולים. והניסיון הקצר של השבועיים שחלפו מעודד למדי.

שלוש החזיתות של של פישר

התערבות הבנק המרכזי במסחר במט"ח, מעוררת מספר שאלות: ראשית, מהו השער, במונחי דולר לשם פשטות, שאליו יש לחתור?

להערכתי, השער נמצא, בתחום של 4.10-4.50 שקלים לדולר.

בתחום זה נע שער החליפין בשנים הטובות 2005-2007, שבהן צמח התוצר בשיעור ממוצע גבוה של 5.25%, היצוא גדל ב-6.3%, כש-55% מצמיחת התוצר מקורם בגידול יצוא סחורות ושירותים. העודף בחשבון השוטף עלה ל-5.2 מיליארד שקל לשנה, כ-2.7% מהתוצר. האבטלה ירדה מ-11% בתחילת 2004 ל-5.9% באמצע 2008, והאינפלציה הייתה נמוכה ביותר, 1.7% בממוצע שנתי.

שנית, מהו הגבול העליון של הרזרבות? להערכתי, ניתן להגדיל במידה רבה את הרמה של היום, כ-50 מיליארד דולר, שהיא כרבע מהתוצר וכמחצית מסחר החוץ. נזכיר, בסין שהתוצר שלה הגיע ב-2008, ל-4.22 טריליון דולר בשערים שוטפים (שהם 8.15 במונחי שוויון כוח הקנייה - PPP), נצברו יתרות של 2 טריליון דולר, שהן כמחצית מהתמ"ג בשערי חליפין שוטפים וכרבע לפי PPP.

ישראל, לה היה ב-2008 תמ"ג של 200 מיליארד דולר בשערים שוטפים וגם לפי שוויון כוח הקניה, יכולה, בהתאם, להגיע עד 100 מיליארד דולר רזרבות, סכום שממילא לא יהיה צורך להגיע אליו.

שלישית, עולה הטענה על הצפה מוניטרית, הגדולה ממילא עקב המאבק במשבר הפיננסי הגלובלי, בדומה למדינות רבות בעולם. בנק ישראל הבהיר כי הגידול של כמות הכסף, M1, בשיעור 56% בשנה, נבע ממעבר עצום מפיקדונות לא צמודים עד שנה, לעו"ש, עקב הריבית האפסית גם בפיקדונות לזמן קצוב.

כל עוד אנחנו במיתון, האינפלציה לא תבוא

הגידול הכולל בשני מיליון הוא בשיעור 18% בלבד, וכל עוד המשק נמצא במיתון, הוא לא מתורגם לאינפלציה. בנק ישראל צפוי להעלות את הריבית בקרוב, עם המעבר להתרחבות כלכלית איטית.

נטען שישראל שיפרה מאוד את מאזן התשלומים והיצוא גדל מאוד. זה נכון, אך אסור שהישגים אלו יישחקו, עקב תיסוף שיפגע מאוד ביצוא. ישראל אינה המדינה היחידה שלה עודף בחשבון השוטף שמקורו איננו בנפט. מנגד, ישנן מדינות שלהן גירעון גדול, כמו ארה"ב, שיסודו בחיסכון שלילי. יש לתמוך בהישגים אלו על-ידי שמירת שער החליפין בתחום של שוויון כוח הקנייה, דהיינו: 4.10-4.50 שקל לדולר.

ראוי שבנק ישראל ימשיך לקיים את מדיניות שער החליפין, המוצלחת יותר, שאותה הנהיג בתחילת אוגוסט לאורך זמן. עוצמת המעורבות צפויה לרדת בהדרגה, כאשר הסוחרים במט"ח יפעלו יותר משני צדי ההיצע והביקוש, עקב ביטול השקיפות. המשך מדיניות זו לאורך זמן יתרום רבות גם להתאוששות מהירה יותר של כלכלת ישראל מהמשבר הגלובלי. ובא לציון גואל. *

הכותב הוא כלכלן ראשי בחברת חיסונים פיננסיים

צרו איתנו קשר *5988