הפרויקט שישים את ברצלונה על מפת ההיי-טק

100 אלף משרות חדשות, 60 אלף מ"ר למו"פ ו-4,000 יחידות דיור בפיקוח - הם רק חלק קטן מהיעדים השאפתניים של פרויקט "ברצלונה@22"■ איך בדיוק הם מתכוונים לעשות זאת, ומה ישראל יכולה ללמוד מהם?

"התעשייה נגמרה בעולם 'שלנו' ועברה לעולם השלישי", טוען האדריכל הראשי של העיר ברצלונה, ג'וסף אסבילו. המסקנה של קברניטי העיר הייתה מהפכנית: לשקם את אזור התעשייה הישן והנטוש בעיר, ולהפוך אותו למרכז המותאם לעידן של תעשיות עתירות ידע: קלינטק, היי-טק, ומרכזים של מחקר ופיתוח. בעצם, לכל מה שלא מתקשר לנו אסוציאטיבית עם המושג "אזור תעשייה".

פרויקט "ברצלונה@22" משקף את החזון העתידי של העיר השנייה בגודלה בספרד ובירת מחוז קטלוניה, המייעדת את עצמה להפוך לבית משודרג לתעשיות שלא עברו לעולם השלישי. פואבלונאו, אזור התעשייה של העיר, התגבש בסוף המאה ה-19. אבל מה שהיה מרכז התעשייה של ספרד הפך בעשורים האחרונים ל"בית קברות" של מפעלים נטושים. הייצור הועבר לאזורים הזולים יותר של העולם, בעוד שהמקום המתרוקן בלב הבירה הספרדית החל להציק ליושבים בבניין העירייה.

התוצאה: רעיון שאפתני, שכרוך בשיתוף פעולה ממשלתי-עסקי-אקדמי, שמטרתו להפוך את השטח ששירת את התעשייה של פעם למקום שבו יאהו, אורנג' ולגו ירצו לשבת בו. או כמו שאומר חוזה מיגואל פיקואה, מנכ"ל הפרויקט, "תשתית עתירת ידע אינה רק סיבים אופטיים וטלקום, אלא גם אוכל טוב, יין ואסטטיקה". בראיון ל"בינזנסוויק" תיאר פיקאוה את האזור כמרכז העצבים של "כלכלת הידע".

תכנון? כן, תכנון

אין ספק שישראל היא חלק מהמגמה האירופית הזאת. מפעלים נסגרים כמעט בכל מקום, במרכז כמו בפריפריה. לעומתם, האזורים שמתמקדים בתעשיות עתירות ידע הופכים נפוצים יותר ויותר. כל זה כמובן לא עוזר לנו ללמוד משהו מהספרדים, חלילה. אצלנו מעדיפים לא לתכנן שום דבר עד הסוף, ואפשר להתרשם בקלות מאזורי התעשייה של הרצליה פיתוח, רמת החי"ל ורעננה, שאינם משהו שתוכנן אלא משהו שהתהווה.

הנהלת העיר ברצלונה, מאידך, מובילה את הפרויקט כשהיא מקפידה לבדוק כל הזמן מה הדבר הנכון לעשותו. כך למשל, לפני שנתיים העירייה פנתה אל האימפריאלי קולג' ביזנס סקול, וביקשה לערוך מחקר שיבדוק עבורה מה דרוש ל"ברצלונה@22" כדי להפוך למוקד משיכה עבור הקהילה העסקית בעולם. בברצלונה הבינו שעם כל הכבוד לשוק המקומי, התנופה הכלכלית האמיתית תלויה בנכונותן של חברות זרות להשתלב במתחם החדש.

המחקר הוכיח כי אם קובעי המדיניות העירונית רוצים להשיג את המטרות שלהם, הם חייבים לגלות מעורבות שיטתית בתהליך. כשמתכננים אזור תעשייה עתיר ידע, אמרו להם החוקרים, אסור להסתמך על חברות עם תחום פעילות מוגבל. יש הכרח לגוון את האזור מבחינת התחומים, כדי להפוך את האינטראקציה העסקית והאישית לאפקטיבית יותר.

הדבר השני שאמרו החוקרים היה, שכדי למשוך הון אנושי לאזור החדש לא מספיק להציע לו "סתם" נוחות. חשוב ליצור עבורו תשתית מהסוג שהוא רגיל לה: מסעדות, תנאי תחבורה וכדומה. והכי חשוב: התשתית חייבת להיות מותאמת לקהל היעד. אם קהל היעד הזה הוא חברות ואף עובדים מבחוץ, אי-אפשר שלא לספק להם את התחושה שהסביבה שלהם לא השתנתה.

בעניין הזה, בברצלונה יודעים את העבודה. לפני שלוש שנים העיר דורגה במקום הראשון באירופה באיכות החיים של העובדים בה. במקביל, היא דורגה במקום החמישי בקרב בעלי עסקים כעיר יעד מועדפת לרילוקיישן.

עיור במודל פיתוי

האזור שמכונה עכשיו "ברצלונה@22" הוא אזור עני מאוד, הנטוע בלב העיר. במאה ה-19 הייתה ברצלונה יצרנית הכותנה החמישית בעולם. בהמשך ירשו את מקום תעשיית הטקסטיל בתי-דפוס ותעשייה זעירה. אבל גם הם הלכו ודעכו, כשהם משאירים מאחוריהם המון שטח לא מנוצל - זה שכעת מאפשר לממש את התוכנית הגרנדיוזית, תוך פיתוי של תעשיות עתירות ידע, גופי מחקר ואוניברסיטאות לקבוע את מקומם באזור.

המשבר הכלכלי העולמי מקשה כמובן על האזור, כפי שהוא מעיק על כלכלתה של ספרד כולה, אך העובדה שהיה מי שחשב על הצרכים של בתי העסק הופכת את ברצלונה לעיר מוגנת יחסית מפגעי המשבר.

רבות דובר על כך שישראל "ממוצבת היטב" להתמודדות עם המיתון, וזה בהחלט נכון, אבל אצלנו עדיין לא הפנימו שהמצב הפחות גרוע שלנו לעומת מדינות אחרות רק מחייב אותנו לגבש תוכניות מתאר בסגנון ברצלונה, כי היתרונות של ישראל בתחום ההיי-טק יכלו לשמש כמנוף רציני להבאה של השקעות מבחוץ.

הנוחות היא מרכיב חיוני בכל אזור תעשייה מהסוג הזה. בבנייה שהיא בעצמה היי-טקית וחדשנית, בהנחה של תשתית תחבורתית שתקל על הכניסה והיציאה מהאזור. בברצלונה הבינו ומיישמים. ואצלנו? ספרו את זה לאלה שתקועים שעות בפקק בכניסה לרמת החי"ל כל בוקר וערב, שלא לדבר על האימה הגדולה: מציאת מקום חניה במרחק שפוי מהמשרד.

האדם הוא ההון

גם בעניין התעסוקה השאיפות של קברניטי העיר גדולות למדי. לאזור התעשייה החדש נקבע יעד ליצירה של 100 אלף מקומות עבודה חדשים. מדובר קצת פחות מפי-ארבעה ממספר האנשים המועסקים במתחם היום. ההנחה היא שאם חברות בינלאומיות יהוו בין 20% ל-25% מהפעילות העסקית, היעד התעסוקתי הזה בהחלט אפשרי.

כדי להפוך את אזור התעשייה למקום נוח יותר עבור אותם עובדים פוטנציאליים, תוכנית המתאר משלבת גם בנייה למגורים בשכירות מוגנת והעברה של בית-ספר ומוסדות אקדמיים לתוך המתחם. היתרון: אינטרקציה טובה יותר בין החיים הפרטיים של העובדים באזור לבין מקום העבודה, תוספת משמעותית עבור הורים שצריכים "למצוא סידור לילדים".

מתחמי הבילוי הופכים את האזור הזה של ברצלונה מ"אזור תעשייה" נטו, למקום שבו אפשר לקיים את רוב הפעילויות העסקית והחברתיות של העובדים או של אלה הגרים ב"ברצלונה@22".

הפנייה של העיר אל תעשיות עתירות ידע, מדיה, ICT, חברות ביו-מדיקל ואנרגיה נועדה גם להפוך את הדמוגרפיה של האזור. לפי נתונים שפרסמה העירייה ב-2007, רק 15% מהעובדים במתחם היו בעלי השכלה על-תיכונית. ברור להם שמדובר באתגר עצום עבור העיר ועבור הפרויקט.

פיקאוה מספר שהם הפיקו לקח מהעובדה שגם בקליפורניה, בסביבת עמק הסיליקון, רק 4% מהסטודנטים בוחרים בלימודי הנדסה. השילוב של תעשייה מתוחכמת ובתי-ספר צפויה לעודד את התלמידים לגלות את העולם הזה בגיל מוקדם ככל האפשר.

שינוי של אופי האוכלוסייה הוא צורך קיומי של העיר מבחינה כלכלית, אבל מסובך מאוד לביצוע. המבט הוא לטווח הרחוק וההשקעה התקציבית, מאמינים בברצלונה, תשתלם בסופו של דבר. בינתיים ספרד, כמו אירופה כולה, סובלת מזינוק מכאיב בנתוני האבטלה, שהגיעו כבר ל-17%.

מעבדה ירוקה

כ-180 מיליון אירו הושקעו בהקמה של מערכת חימום ומיזוג אוויר המאפשרת חיסכון באנרגיה. המתחם כולל גם מערכת למחזור פסולת ומערכת ממחושבת מתוחכמת לניהול התעבורה.

מבחינת המתכננים, האזור אמור להיות "מעבדה חיה" שבה יוכלו מרכזי הפיתוח של החברות הפועלות באזור לנסות את המוצרים שלהן על השכנים מהמשרדים שליד.

קבוצות מיקוד הדדיות יכולות להיות רעיון מפתה מאוד, משום שהוא גם יוצר פוטנציאל לסינרגיות עסקיות-אזוריות שצפויות לשרת היטב את המתחם ואת האטרקטיביות שלו, ובמקביל, להפוך את המקום למעין ועידת עסקים קבועה, שבה נוצרים קשרים ושיתופי פעולה בין חברות שונות, בשל הקרבה הגיאוגרפית והעידוד המובנה לכך בתכנון של המקום.

רעיון המעבדה החיה ישמש גם את אחת מספקיות החשמל בספרד להריץ באזור פיילוט של תאורת רחוב חסכונית המופעלת על-ידי דיודות פולטות אור. משטרת ספרד תפעיל שם בראשונה את האופנועים הסולריים החדשים שלה מתוצרת SunRed, שרק באחרונה נחשפו בתקשורת ומשכו תשומת לב בשל צורתם הדומה לחלזונות ענק.

לצאת מת"א זה גם רילוקיישן

בניגוד לספרד, ישראל היא מעצמת היי-טק מוכחת. ההון האנושי שיש כאן לא זקוק לעידוד ממשלתי או עירוני. אבל הוא כן יכול היה להסתייע בגישה קצת יותר קשובה לצרכיו מכיוונם של הרשויות.

העובדה שחברות מסוימות בוחרות לנדוד מרמת החי"ל לאזור התעשייה של רעננה או לאיירפורט סיטי, היא בדרך-כלל תוצאה של ניסיון לחסוך קצת בתשלומי הארנונה. שום דבר שקשור לתשתית תחבורתית או לבנייה של קהילה עסקית עתירת ידע.

בריחת מוחות אינה תופעה ישראלית בלעדית. הביקוש לבעלי מקצוע מיומנים הופך היום את שוק התעסוקה בתעשיות עתירות ידע לגלובלי במהותו. בעיריית ברצלונה הבינו את זה, והם משקיעים זמן ומשאבים בתכנון ארוך טווח שיביא אליהם את המוחות שמאסו לעבוד במקומות שבהם אין התחשבות אמיתית בצורכיהם, אם מדובר בתחום המימוש של הפוטנציאל המחקרי והעסקי, או בהקשר של איכות החיים.

כדי להיות הוגנים, חייבים גם להודות שבישראל אין את עתודות השטח האלה שבברצלונה אפשר למצוא ממש במרכז העיר. ישראל העסקית מעדיפה להתמקם במרכז הארץ. פארקי התעשייה שהוקמו בתפן בצפון, בנס ציונה בשפלה ובמקומות אחרים משקפים את העובדה שלמרות האוויר הנקי והמרחבים של ישראל שמחוץ לתל-אביב ובנותיה, קשה מאוד להוציא משם הן את המעסיקים והן את העובדים.

ההיי-טקיסט הישראלי הממוצע יחשוב בחיוב על רילוקיישן באטלנטה לפני שהוא ישקול לעבור לגור בכרמיאל בעקבות הצעת עבודה מפתה. בכדי לפצח את הקשר הגורדי הזה צריך חשיבה יצירתית של ממש, מחויבות אמיתית של הממשלה, ואם אפשר, גם קצת רצף שלטוני שיאפשר בכלל ליישם תוכניות בסגנון "ברצלונה@22".