ישראל היא המדינה עם מיסוי הרכב הגבוה בעולם. דנמרק אמנם עוקפת אותנו במעט, אבל שם מטרת המיסוי היא להגביל את מספר כלי הרכב בכבישים, ולא להעשיר את קופת המדינה. בישראל, בעקבות "המיסוי הירוק", נטל המס המוטל על כלי רכב רבים נע בין 120% ל-140%, כולל מס קנייה, מכס (על מכוניות מתוצרת יפן וקוריאה) ומע"מ.
פגיעתו של המיסוי ההזוי הזה בשוק הרכב ובלקוחות היא אנושה. מס של 120% מאריך את משך השימוש ברכב ישן (ומזהם) מעבר למה שמוכר בעולם המערבי, ומצמיד ערך לא מבוטל גם לגרוטאות מתפרקות. הוא מאפשר ליבואני החלפים להרוויח מאות ואלפי אחוזים על חלפים, בידיעה שעדיין יהיו לקוחות שיחשבו שכדאי להם להשקיע את ההון ברכבם המתפרק; הוא גם מעלה את תעריפי הביטוח, ופוגע בתחרות.
אבל הדבר החמור ביותר שיוצר המיסוי הוא בידול מעמדי בערך של חיי האדם. עם מיסוי של 120% על רכב, לרבים אין נגישות לרכב חדש ומודרני, שמצויד במערכות שהאוצר עצמו מגדיר כ"מצילות חיים".
מי שאין לו 30 אלף דולרים ומעלה לרכישת רכב חדש, נידון לנסיעה במכוניות משומשות, שגם כשהיו במצבן האופטימלי יכולתן להגן על הנוסעים לא התקרבה לסטנדרטים העדכניים. המיסוי הירוק - שמנציח את נטל המס על הרכב החדש ומקפיץ אותו מעלה - אינו ירוק. הוא אדום מדם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
