בית המשפט העליון חייב את עיריית ירושלים להשיב לשירותי בריאות כללית את מלוא סכום "אגרת פינוי אשפה" (בסך נומינלי של כ-4.1 מיליון שקל) שגבתה ממנה שלא כדין בשנים 1993-1999.
משמעות פסק הדין היא שעיריית ירושלים תחוייב להשיב כ-80 מיליון שקל נוספים לגופים שונים מהם נגבתה האגרה (וזאת רק עבור השנתיים האחרונות בשל ההתיישנות), ורשויות נוספות שגבו אגרה זו צפויות אף הן למבול תביעות השבה.
עיריית ירושלים גבתה במשך שנים מגופים הפטורים מארנונה "אגרת פינוי אשפה". הכללית שילמה את האגרה בלא מחאה, עד לפסק דין שניתן בעליון בעניין עיריית חיפה, בו נקבע כי מדובר באגרה שמהותה ארנונה, ולפיכך גבייתה אסורה. בשנת 2000 הגישה הכללית תביעת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
השופט המחוזי יעקב צבן קבע כי האגרה היא מס שנועד לעקוף את הפטור מארנונה. הוא חייב את העירייה בהשבה חלקית בגין שנתיים בלבד, לאחר שהתחשב בכך שהשבה מלאה תחשוף אותה לתביעות בסך 380 מיליון שקל, וכן בשיהוי בהגשת התביעה.
אי-חוקיות
שני הצדדים ערערו לעליון. השופטים מרים נאור, סלים ג'ובראן ואסתר חיות, קיבלו את ערעור הכללית (שיוצגה על-ידי עו"ד אריה כהן) וחייבו את העירייה בהשבה מלאה.
השופטת נאור קבעה כי "רשות שגבתה מס שלא כדין תחוייב בהשבה מכוח דיני עשיית עושר". לדבריה, העובדה שרשויות מקומיות נוספות נהגו לגבות אגרת אשפה, ושפסיקת העליון בעניין עיריית חיפה קבע לכאורה חידוש בדין הקיים והביא לשינוי הפרקטיקה הנוהגת - אין בה כשלעצמה כדי למנוע היווצרותה של זכות השבה, בין אם בעילת "טעות שבדין" ובין אם בעילה אחרת.
נאור פסקה כי כשם שעיקרון ההשבה חל על מקרה בו גובה רשות תשלומי-יתר של ארנונה שלא כדין - הוא חל על גביית "מס, אגרה או תשלום חובה אחר, הנגועה באי-חוקיות מחמת חוסר סמכות כאשר התשלום בטל".
אלא שחוק עשיית עושר מכיר באפשרות לפטור מחובת השבה, כולה או מקצתה, אם ההשבה תהא בלתי צודקת. הפסיקה הכירה באפשרות קיומה של "הגנת תקציב" (פגיעה קשה בתקציב הרשות) - אך לדברי נאור זאת "רק במקרים מוכחים ומבוררים, ורק לאחר שהרשות הוכיחה את עוצמת הפגיעה והיעדר חלופות ראויות ומעשיות לתיקונה".
השבה מלאה
נאור קבעה כי העירייה לא הוכיחה "בעובדות ובמספרים" את הטענה, וזאת בין היתר משום שטענת היועץ המשפטי על האפשרות שתחוייב ב-80 מיליון שקל בגין תביעות נוספות, היתה "כוללנית, ללא פירוט ההליכים הנטענים".
היא הוסיפה כי "אין להמעיט מעוצמת הפגיעה שפגעה העירייה בהליך זה בשלטון החוק, עניין המהווה שיקול משמעותי כנגד טענת הגנת התקציב".
כן צויין כי העירייה פעלה בחוסר תום-לב ובניגוד לעמדת משרד הפנים, שכן עוד ב-1992 היתה מודעת לבעייתיות שבגביית אגרת האשפה. עובדה זו מאיינת את השיהוי בו לקתה קופת-החולים בתביעתה. "העירייה לא ביססה קיומו של פטור כלשהו מהשבה", סיכמה נאור, וציינה כי השבה מלאה תהיה צודקת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
