עשירים, אבל פחות: מספר המולטי-מיליונרים ירד ב-24%

אחרי 30 שנים שמנות, עשירי-העל בארה"ב נתקלים בחומת המציאות הכלכלית ■ מולטי-מיליונרים משילים עשרות ומאות מיליונים ונהפכים לסתם מיליונרים מן השורה ■ אל אריאן מפימקו: סוף ההינדוס הפיננסי

אחרי 30 שנים שמנות, עשירי-העל בארה"ב נתקלים בחומת המציאות הכלכלית, שחוסמת את הנתיבים המהירים לגריפת הון. כלכלנים אומרים, כי העשירים, כקבוצה, שוב אינם נעשים עשירים יותר. למעשה, בשנתיים שחלפו הם נעשו עניים יותר, או אם תרצו, עשירים פחות.

במאמר-מספד לעידן ההתעשרות הקלה, שהחל בשנות ה-70, כותב ניו יורק טיימס, כי ההתאוששות העכשווית בוול סטריט אינה צריכה להיראות כצפירת הרגעה למולטי-מיליונרים באמריקה. להיפך. מבחינתם כבר מתחילות להסתמן תמורות משמעתיות.

"על כל בנקאי השקעות שחבילת התקבולים שלו הוחזרה לרמתה שלפני פרוץ המיתון, ישנם כמה בנקאי השקעות שהפסידו את מקום עבודתם, וכן משקיעים עשירים רבים שהפסידו מיליונים", כותב העיתון. התוצאה היא, שתקופה של שנות דור, שבה עשירי-העל נעשו עשירים יותר ורבים יותר, מגיעה לקיצה, לדברי כלכלים ואנליסטים אחרים,

מספר האמריקנים ששוויים נטו הוא לפחות 30 מיליון דולר ירד ב-24% ב-2008, לפי נתונים של קאפ ג'מיני וחטיבת ניהול ההון של מריל לינץ'. ההכנסה החודשית מדיווידנדים של מניות, שמאפיינת את דפוסי התקבולים של העשירונים העליונים, רשמה ירידה של יותר מ-20% מאז הקיץ הקודם. זו הירידה הגדולה ביותר בהכנסה מדיווידנדים מאז שהממשל האמריקני החל לקבץ נתונים על כך, ב-1959.

כולנו יודעים, שביל גייטס, וורן באפט ויורשיו של מייסד רשת וול מארט הפסידו מיליארדים כל אחד ב-2008, לפי חישובי המגזין פורבס. אבל אליהם מצטרפים מולטי-מיליונרים אחרים, קצת פחות ידועים. כך, למשל, הונו של ג'ון מקאפי, היזם שייסד את חברת התכנה להשמדת וירוסים שקרויה על שמו, מסתכם עתה בארבעה מיליון דולר בלבד. לפני המשבר, היה שווי הונו של מקאפי 100 מיליון דולר.

מקאפי עומד למכור בקרוב, במכירה פומבית, את הנכס הגדול האחרון שלו, וילה מדברית גדולה בניו-מקסיקו, מפני שהוא זקוק למזומנים כדי לשלם חשבונות שוטפים. המהלומה הכפולה של קריסות שוקי הנדל"ן והמניות תפסה אותו בלתי מוכן. "לא היה לי מושג שתהיה התמוטטות כפולה כזו", הוא אמר לטיימס.

את הסימנים הברורים ביותר להצטמקות הונם של עשירי-העל אפשר למצוא בנתונים על דפוסי ההוצאה שלהם. מדד שעוקב אחרי מחירים של יצירות אמנות, מיי מוזס אינדקס, ירד ב-32% בששת החודשים שחלפו. הניו יורק יאנקיז לא הצליחו למכור את הכרטיסים היקרים ביותר למשחקים הביתיים באיצטדיון שלהם ונאלצו להוזילם.

בעיירת המגה-מיליונרים וייל, בקולוראדו, רק חמישה בתים הצליחו להימכר תמורת יותר משני מיליון דולר במחצית הראשונה של 2009. זו ירידה של 34% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2007. בברונקסוויל, פרבר אמיד בניו-יורק, נמכרו שני בתים ביותר משני מיליון דולר, בהשוואה ל-17, בתקופות האמורות.

רק כלכלנים מעטים מצפים, שארה"ב תחזור לרמת השוויון בהכנסות שנרשמה בשנות ה-50 וה-60. למעשה, כלכלנים טוענים, שאי-השוויון בהכנסות בין העשירונים העליונים לבין אלה שמתחתיהם יהיה גדול משמעותית מזה ששרר בארה"ב ברוב המאה ה-20. לאחר הכל, הנשיא ברק אובמה לא שינה לחלוטין את כללי המשחק בוול סטריט ואף לא הציע להעלות את המס השולי על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר לרמה של 70%, הרמה שהיתה נהוגה בשנות ה-80. גם כוחות השוק שתרמו להגדלת האי-שווייון, כגלובליזציה, אינם עומדים להיעלם בקרוב.

אבל הכלכלנים מדגישים, כי עשירי-העל לא יצליחו, קרוב לוודאי, לכסות מיד את הפסדיהם, כפי שקרה לאחר משבר קריסת הדוט קום. אז היתה התאוששותם מהירה ביותר, לא מעט בזכות הבועה בשווקי המניות. אנליסטים אינם מצפים שוול סטריט יחזור עתה על התרגיל הזה.

אחד הנתונים הבולטים ביותר בדפוסי אי-השוויון בחלוקת הכנסות הוא המידה שבה הכנסות עשירי-העל היו צמודות לשוק המניות.

"אנו יוצאים עתה מתקופה בלתי נורמלית שבה כמויות עצומות של הון נוצרו בעיקר ע"י מכירות נכסים הלוך ושוב, מיד ליד", אמר לטיימס מוחמד אל אריאן, מנכ"ל פימקו, אחת מהחברות הגדולות בארה"ב לסחר באג"ח, ולשעבר מנהל קרן ההשקעות של אוניברסיטת הארווארד.

חלק מהעושר הזה נשען על רווחים כלכליים ריאליים, כגון אלה שנבעו ממהפכת המחשבים, אבל חלק גדול מהעושר שנוצר לא היה מושתת על רווחים אמיתיים, אומר אל אריאן. "נוצר מצב של יצירת הון שלא היתה קשורה לכלכלה האמיתית וההטבות של מצב זה היו מוטות מאוד. הן זרמו לעשירים. זה היה הינדוס פיננסי".