גם 100 אלף שוטרים לא יספיקו

המשטרה מצידה מיהרה לומר - תנו לנו 10,000 תקנים חדשים, נציף את המדינה בשוטרים ונגביר את הביטחון ברחובות. במקביל, הרשויות המקומיות נרתמו לטובת הקמת משטרות עירוניות, ומשטרת ישראל מיהרה לדרוש שהמשטרות הללו יהיו כפופות לה. מי לא רוצה תקנים? מי לא רוצה כוח?

בלהט הוויכוח נשכחו כמה אמיתות-יסוד. הרציחות שבוצעו, אלא אם נעשו על-ידי אנשים הלוקים בנפשם, מצויות בקצהו של רצף שמתחיל בוויכוח על תור בקופת-חולים, בהידחפות לתור בסופרמרקט, בחציית רמזור באדום כמעשה של מה בכך - ונמשכות בנכונות לפגוע באחר רק משום שנדמה למאן דהוא כי ניסו לתפוס את מקום החניה שלו, בהתעללות בבעלי-חיים, באלימות מילולית כלפי החלשים בחברה, באלימות הפיזית כלפיהם, שלעיתים נגמרת ברצח, ולעיתים לא.

אם נציף את הרחובות בשוטרים - בין אם מדובר בשוטרי משטרת ישראל ובין אם מדובר בשוטרים עירוניים - זה כנראה ישפר את תחושת הביטחון של האזרחים, וזה אולי אפילו יקטין את מספר הרציחות, אבל זה אינו הפיתרון לאלימות הגוברת בחברה הישראלית.

הפיתרון הנכון הוא לטפל בשני הקצוות של רצף האלימות הזה. בקצה הסופי שלו הפיתרון הוא פשוט - החמרה דרמטית ברמת הענישה, אבל הדרך הנכונה והאמיתית היא לטפל גם בתחילת הרצף, בתחילת הדרך - בחינוך.

חינוך זה אומר גם הורדת החשיפה של ילדים ונערים לאלימות המשודרת מדי יום בטלוויזיה, המועברת באופן כמעט ויראלי באינטרנט, המתנוססת בכותרות ענק בעיתונות ובאמצעי התקשורת האחרים. וזה רק חלק זעיר מהפיתרון.

נכון, זו דרך ארוכה, ארוכה מאוד, נדרשות לה שנות דור, אך אם לא נלך בה - לא יהיה די גם ב-100,000 שוטרים, שהם בעצמם פרי חברה אלימה, בכדי להוריד באופן קבוע את רמת האלימות בחברה הישראלית.

* הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב.