בגיל 72, אחרי קרוב לחמישים שנות פעילות בענף הספנות, עדני סימקין, לשעבר מספר 2 בצים, וכיום מנכ"ל ענקית הספנות השוויצרית MSC בישראל, כבר חשב שהוא ראה הכול. ביולי בשנה שעברה, לאחר שענף הספנות התדרדר לשפל חסר תקדים, הוא הבין שמשבר כה חריף בשווקים הוא טרם ראה. את הענף הוא מדמה לטיטאניק, את המשבר העולמי לקרחון הענק שהיא התנגשה בו בעוצמה, והתוצאה ברורה.
"כאילו ביום אחד הכול נעצר", הוא אומר בראיון בלעדי ל-G, וראשון שהוא מעניק בקריירה הארוכה שלו. "קשה להסביר את זה, אבל אף אחת מהחברות לא צפתה את המשבר הזה. בשבועות שלפני המשבר כל חברות הספנות הגדולות בעולם עוד המשיכו להזמין אוניות ענק במטרה להגדיל את הקיבולת. אף אחת מהן גם לא צפתה את המיתון, ולכן המשבר הוא כל-כך חמור. חברות הספנות יפסידו השנה עוד 7-8 מיליארד דולר, וההתאוששות לא נראית באופק".
למרות ניצני האופטימיות שנראים בשווקים?
"אם נראה עצירה של ההתדרדרות במחצית השנייה של השנה, זה יהיה סימן חיובי עבור הענף, אבל המשבר לא ייפתר כל-כך מהר. למרות שחברות הספנות השביתו חלק מצי האוניות ומנסות להקטין את ההיצע, האוניות החדשות שהוזמנו לפני המשבר ממשיכות להגיע. עד שנת 2012 צפוי צי האוניות לגדול בכ-42%, שזה תוספת של יותר מ-5.7 מיליון מכולות, ומכאן אפשר להבין את גודל הבעיה. אם הסחר העולמי לא יגדל בפרופורציה דומה בשלוש השנים הקרובות, המשמעות היא שהחברות ימשיכו להפסיד ושהבעלים יצטרכו להוציא הרבה מאוד כסף מהכיס".
עשו שקשוקה, קיבלו מקושקשת
מי שכבר נאלצה להכניס את היד לכיס היא משפחת עופר, הבעלים של צים מקבוצת החברה לישראל, שהצונאמי בענף מאיים להטביע אותה. כך, העסקה שבה רכשה משפחת עופר את צים מהמדינה ב-2004, ושזכתה למקום של כבוד בסרט "שיטת השקשוקה", בשל המחיר הנמוך לכאורה שקיבלה המדינה, קיבלה טוויסט מפתיע.
אחרי ההפרטה ניסתה צים לחזור למעמד של אחת מעשר חברות הספנות הגדולות בעולם, באמצעות מסע הצטיידות שכלל רכישת אוניות חדשות ב-3.1 מיליארד דולרים. אלא שהמשבר תפס את צים עוד לפני שהאוניות הגיעו, וכאשר החברה התכוננה להנפקה בבורסה של הונג קונג בה תכננה לגייס לפחות 300 מיליון דולרים, בהנפקת 30% מהמניות. התוכנית הפכה ללא-רלבנטית.
אחרי הפסד של כ-330 מיליון דולרים ב-2008, ועוד 119 מיליון דולרים ברבעון הראשון של 2009, מצבה של צים נראה עגום במיוחד. החברה העריכה לאחרונה כי תגיע לגירעון של כמיליארד דולרים עד 2013, ועקב זאת ביקשה להגיע להסדר פריסת חובות עם מחזיקי האג"ח, שלהם היא חייבת 350 מיליון דולרים, ועם הבנקים והמספנות, שלהן היא חייבת כ-1.7 מיליארד דולרים.
כבר בשנה שעברה הכריח המשבר את החברה לישראל להנשים את צים בהזרמה של 150 מיליון דולרים. ובשבוע שעבר, לאחר מחלוקות קשות באסיפת בעלי המניות של החברה לישראל, מסתמנים קשיים בהזרמה של 100 מיליון דולרים נוספים, מתוך מסגרת של 350 מיליון דולרים שהתחייבה החברה להזרים במסגרת הסדר פריסת החובות. עם זאת, המשך קיומה של צים אינו מובן מאליו, ותלוי בעיקר בכיסיה העמוקים של משפחת עופר, ביכולתה של החברה לישראל להגיע להסדר עם הבנקים, ובהתאוששות הענף.
"אף אחד לא ייתן לצים ליפול", אומר סימקין. "אני מכיר את סמי עופר שנים ארוכות; הוא לא ייתן לצים ליפול. זאת תקופה לא קלה לכל חברות הספנות, אבל צים תשרוד. זו לא שאלה רק של כסף, יש פה הרבה מעבר לכך. למשפחת עופר יש מחויבות לצים, שהיא מעבר לחברה רגילה, והם מבינים את זה".
רצון לחוד ומציאות לחוד.
"למשפחת עופר יש גב פיננסי אדיר שאי-אפשר להתעלם ממנו. יש להם כי"ל, שמרוויחה יפה, ויחד עם עסקי הספנות הפרטיים, הם עדיין אימפריה. צים תעבור תקופה קשה מאוד, אבל הם יגיעו להסדר עם הבנקים ועם מחזיקי האג"ח - זה אינטרס הדדי של כולם שצים תמשיך לפעול. הם יצטרכו להתייעל ולקצץ, וכשהמשבר ייגמר צים תחזור לגודל הטבעי שלה. היא תהיה אמנם יותר מכווצת, אבל היא תמשיך להתקיים ותחזור להרוויח". הצעדים שהם נוקטים כיום בצים, כמו השבתת האוניות והרחבת שיתופי הפעולה עם חברות ספנות אחרות, הם חיוביים".
את כל זה ניתן לעשות גם תחת בעלות אחרת.
"לצים יש יותר סיכוי לצאת מהמשבר עם משפחת עופר מאשר עם בעלים אחרים, שלא יכולים להזרים את הסכומים האלה. מנגד, יכול להיות שבעלים אחרים לא היו הולכים על תוכנית הצטיידות כה אגרסיבית. הדילמה של צים אחרי ההפרטה הייתה אם להישאר שחקן נישה או לגדול בפעילות הבינלאומית. את זה עושים בסחר מהמזרח הרחוק לארצות הברית, ושם צים חטפה את המכה. אין ספק שאם היו הולכים על תוכנית פחות אגרסיבית צים הייתה נפגעת פחות. אבל זו הייתה האסטרטגיה של החברה".
אתה מעריך שהזרמת הכספים תסתכם ב-350 מיליון הדולרים שעליה הודיעה החברה לישראל, או שיידרשו הזרמות נוספות?
*"ההזרמה שעליה הודיעה החברה לישראל הכרחית. כשאתה מפסיד יותר ממיליון דולר ליום, ברור שצריך לכסות את זה איכשהו כדי להמשיך ולתפקד. כרגע, למרות שיש התאוששות בכלכלה העולמית ומדברים על עצירת ההידרדרות, עד שזה יגיע לענף הספנות ייקח זמן. במצב הנתון, אני לא צופה שינוי דרמטי במצבן של צים או של שאר חברות הספנות, ובעלי המניות יצטרכו להביא עוד כסף מהבית עד שהמשבר ייגמר".
מה הסיכוי ש-MSC, שאתה מייצג בישראל, או שענקית ספנות אחרת כמו מארסק, שהיית נציגה כאן בעבר, ינצלו את שעת הכושר וירכשו את צים במחיר מציאה?*
"אני לא מאמין שעופר ישקלו אי-פעם להיפרד מצים. הספנות היא הביזנס שלהם. חוץ מזה, מה האינטרס של חברה גלובלית לרכוש כיום את צים? אני אישית לא רואה את היתרונות. לצים הייתה פעם חזקה בשוק המקומי. אבל ברגע שחברות הספנות הבינלאומיות נכנסו לישראל היא איבדה את היתרון היחסי שלה. כל החברות הבינלאומיות משלבות כיום את ישראל בסחר הביניים לעולם, וצים כחברה מסחרית תילחם על נתח השוק שלה כמו אחרון השחקנים. ללא קשר לצים, יש כיום הרבה הזדמנויות בשוק, אבל האסטרטגיה של MSC היא לצמוח אורגנית, ולא באמצעות מיזוגים ורכישות".
קריירה חדשה בגיל 60
את האחים עופר מכיר סימקין מתחילת שנות ה-60, כשהתחיל לעבוד, אחרי שהשתחרר מהצבא, ב"נתיבי הים התיכון", שהייתה בבעלות משותפת של האחים ושל מרדכי מנו. "באותה תקופה סמי ויולי לא היו כמו שמכירים אותם היום, כטייקונים", הוא אומר. "הם עבדו קשה, מהבוקר עד הלילה הם היו יושבים על הטלפונים, מעורבים בכול - גם בצד התפעולי וגם במסחרי. בתוך ארבע שנים הפכנו למובילים בסחר לים האדריאטי".
השותפות בין האחים עופר למנו לא האריכה ימים, וב-1966 היא פורקה, כאשר כל אחד מהצדדים הקים חברה משלו. האחים עופר הקימו את חברת קווי הים התיכון, שבתוך זמן קצר ביססה את מעמדה כמתחרה המרכזית של צים בים התיכון. התחרות הייתה קשה, עד שבשלב מסוים הבין סמי עופר שבמקום להתחרות בצים עדיף לשתף עמה פעולה.
הפעילות של קווי הים התיכון נמכרה לצים, ועופר יצא ללונדון כדי לפתח את עסקיו ולהקים את זודיאק - לימים אחת מסוכנויות האוניות הגדולות בעולם. במסגרת שיתוף הפעולה, חכרה צים את האוניות של האחים עופר, במה שסימן את הידוק היחסים בין הצדדים. "לסמי היו תוכניות להתרחב בחו"ל", מעיד סימקין. "התחרות בארץ מול צים הייתה קשה, אז הוא עבר ללונדון במטרה לפתח את הפעילות של הפעלת אוניות והחכרתן. צים הייתה אז חברה מונופוליסטית. כשקמו לה מתחרים רציניים בארץ, היא הייתה קונה אותם או מתאחדת איתם. כל ההתנהלות הייתה שונה ממה שמקובל היום".
כחלק משיתוף הפעולה בין האחים עופר לבין צים, מונה סימקין למנהל השיווק והמכירות של צים באזור הים התיכון, ועבר בחברה את כל שרשרת הניהול במשך שלושים שנה. כך, הוא שימש כנציג צים במדינות שונות במשך 12 שנה, בנה את אזור הסחר באירופה, ובתפקידו האחרון כיהן כראש מינהל ספנות, הנחשב למספר שתיים בחברה, והיה אחראי לתפעול של כל אוניות צים בעולם. רבים ראו בסימקין מועמד טבעי לתפקיד המנכ"ל, אך לאחר שד"ר יורם זבה מונה לתפקיד במקומו של מתי מורגנשטרן, הוא החליט במפתיע לעזוב ב-1996.
"באותה תקופה, לשאול אייזנברג, שהיה שותף עם המדינה בצים (אייזנברג היה אז הבעלים של החברה לישראל, שהחזיקה בכ-48% בצים, ל' ב'), הייתה, לפי הסכם עם הממשלה, הזכות למנות את היושב ראש ואת המנכ"ל. הוא החליט למנות את יורם למנכ"ל במקום מתי, ובאותו הרגע קיבלתי החלטה שאני עוזב, למרות שהייתי כבר בן 60. צים עשו הכול בשביל שאשאר: הציעו לי להתמנות למשנה למנכ"ל, וניסו במשך ארבעה חודשים לשכנע אותי שלא אעזוב. אבל ההחלטה שלי לצאת החוצה הייתה סופית".
סימקין לא נשאר מובטל זמן רב. הקשרים האישיים שטווה במהלך שנותיו בצים, בארץ ובעולם, נשאו פרי, וזמן קצר לאחר שעזב את צים הוא מונה לנציג המיוחד לענייני המזרח התיכון של חברת הספנות האיטלקית גרימאלדי. זאת, אגב, על אף שלחברה כבר היה סוכן מקומי, חברת אלאלוף.
שנה לאחר מכן, ב-1998, קיבל סימקין הצעה מפתה ממארסק, ענקית הספנות הדנית והחברה הגדולה בעולם בענף - להוביל את חדירתה לשוק הישראלי - ולקח אותה בשתי ידיים. דרכיהם של סימקין ושל האחים עופר יכולות היו להצטלב שוב ב-2002, כאשר המדינה האיצה את המגעים למכירת אחזקותיה בצים, ומארסק הוזכרה כאחת המתעניינות במכרז. אולם הדבר לא הסתייע, היות שבמארסק החליטו שלא להתמודד. אחת ההערכות בענף הייתה שהחברות הבינלאומיות לא ניגשו למכרז על רקע השותפות של המדינה עם האחים עופר, שהחזיקו בזכות סירוב ראשונית, ושגם רכשו לבסוף את השליטה בחברה, בינואר 2004, תמורת 115 מיליון דולרים, לפי שווי חברה של 237 מיליון דולרים.
"הנושא של הפרטת צים נופח מעבר לפרופורציות", מספק סימקין את גרסתו לאירועים. "אני לא בטוח שהיו הרבה חברות שבחנו את זה ברצינות כמו שניסו להציג. זה שג'קי אלאלוף (בעלי סוכנות האוניות אלאלוף, שניסה לגבש קבוצה עם דלק ועם בנק דה רוטשילד, ל' ב') רצה לגשת עם קבוצה כלשהי - זה לא אומר שהיו למדינה הצעות על השולחן".
אז למה לא ניגשתם למכרז? בגלל זכות הסירוב של האחים עופר?
"חברות בינלאומיות לא ניגשו כי בשורה התחתונה ישראל היא לא כל-כך אטרקטיבית, ואולי גם צים לא הייתה כל-כך אטרקטיבית כמו שחשבו".
"גם כיום אני עובד בלי חוזה"
שש שנים ניהל סימקין את מארסק בישראל, והוביל אותה לתפיסת נפח הפעילות השלישי בגודלו בארץ. אלא שאז, שוב, הוא שינה כיוון. MSC השוויצרית, המתחרה הגדולה של מארסק בעולם, חיפשה מנכ"ל חדש, ומועמדותו של סימקין עמדה על הפרק. "זה מאוד משך אותי", משחזר סימקין. "MSC זו חברה שמאוד מתאימה לי באופי ובצורת הניהול שלה. זו חברה דינמית שכל הזמן מחפשת לגדול. קבלת ההחלטות מהירה, וזה התאים לי. כשקיבלתי את הנציגות בארץ ל-MSC, היו שני קווים עיקריים בסחר לאירופה ולים האדריאטי. כיום אנחנו נותנים שירות לכל מקום בעולם. אין נקודה שאנחנו לא מכסים על הגלובוס".
השמועה היא שעזבת את מארסק עם כמה מיליונים טובים, אחרי שהם קנו את חלקך בשותפות בישראל. נהיית איש עשיר?
"יש בענף מי שלא יודעים לפרגן. מארסק קנו אותי החוצה כי זה חלק מהאופי שלי. אותי מעולם לא עניין להיות הבעלים, רציתי לנהל. השיקול של להיות עשיר או לא מעולם לא היה החשוב בעיניי. זה נכון שב-15 השנים האחרונות, מאז שעזבתי את צים, מצבי הכלכלי טוב יותר, אבל גם היום אני עובד בלי חוזה. אפונטה (ז'אן-לואיג'י אפונטה, בעלי MSC העולמית, ל' ב') יכול מחר בבוקר להחליט שאני עוזב, וגם אני יכול לומר לו, 'התעייפתי, שלום'".
במארסק לא זעמו שעברת למתחרה הכי גדולה?
"כל הנושא האישי לא רלבנטי. מארסק היא חברה מאוד מסודרת. כשנכנסתי לשותפות איתם הייתה הסכמה שבחוזה יש בדיוק הפורמולה של הגירושין. לא התווכחתי על שום דבר, קיבלתי את מה שמגיע לי. בסך-הכול נפרדנו ביחסים טובים".
מאז הגיעה ל-MSC ב-2005, זו ביססה עצמה כחברת הספנות הצומחת בעולם, והפעילות בישראל בהחלט עמדה בציפיות. היא הכפילה את נתח השוק שלה בארץ, וכיום היא ניצבת במקום השני לצים - 20% בשוק המכולות, לעומת 30% של צים. עדות להערכה שלה זוכה סימקין מהחברה השוויצרית התקבלה במארס האחרון, אז נחנכה ספינה חדשה מסדרת הענק של MSC, שמסוגלת להוביל 14 אלף מכולות, ונקראה על שם בתו, דנית.
תנצלו את המשבר כדי לעקוף את צים ולהיות מספר אחת בארץ?
"אני לא יודע מה יקרה עם צים, אבל אני לא רואה אותנו קטנים. אם צים, בגלל המשבר, תלך על רווחיות ולא על השגת נתח שוק, אז אני חושב שיש לנו סיכוי לגדול עוד יותר. אישית, אני שואף להביא את MSC מהמזרח הרחוק בפקידה ישירה. זאת השאיפה שלי, ואם אצליח אני מאמין שנגדל. גם בכל הקשור לשוק הישראלי, טרם אמרנו את המילה האחרונה".
לסיכום, אם היום משפחת עופר הייתה קוראת לך לחזור לנהל את צים, היית מסכים לסגור מעגל?
"לא הייתי חוזר. טוב לי עם מה שקרה לי מאז שעזבתי את צים. זו הייתה בשעתו תקופה לא קלה עבורי. עזבתי את צים, אפשר לומר, בשיברון לב. אבל מהרגע שעזבתי החלטתי לשים הכול מאחוריי ולצאת לדרך חדשה".
כתבות
ני"ע
