גלעד שליט מעביר את הזמן

ושוב גלעד שליט על שערי העיתונים היומיים, ושוב אתה קורא ולא מבין בדיוק מה קורה; ב"מעריב" יש התקדמות בזכות התיווך הגרמני אבל אין פריצת דרך - וכל זאת אליבא דדובר החמאס (שאולי היה צריך לתת לו מאמר בעמודי הדעות). בכלל, מצחיק "מעריב": בכירי החמאס מצוטטים בשער, יוצאים במשלחות למצרים, מאשרים, מכחישים ונותנים ציונים, ועופר שלח מפרשן אותם במאמר די לא ברור.

ב"הארץ" מדברים על סיכוי, ב"ידיעות אחרונות" המתווך "תופר" את העסקה על השער, אבל בעמוד 4 איראן מערימה קשיים וכל הסיפור הוא בכלל על יחסי מצרים-איראן. הפרשנים מתחרים ביניהם מי יבלבל אותך יותר, משוויצים במידע פנימי שלא שווה הרבה, מתעסקים בפרטים הקטנים ומפזרים את הרמזים שלהם לרוח.

בסופו של דבר אתה מסיים לקרוא ומקבל את הרושם שבעצם כלום לא קורה. שמדובר, כמה לא נעים, בסוג של פילר, ממלא מקום נצחי וקבוע. תמיד יש על מה לכתוב במקרה ששום דבר אחר גדול לא קורה במדינה כי תמיד קורה משהו בעניין גלעד שליט - מחר הוא יחגוג יום הולדת, אתמול היו הפגנות מול בתי הכלא הביטחוניים, שלשום קפץ אהוד ברק לביקור במצפה הילה.

אחותו הצעירה של גלעד, הדס, מתגייסת לצבא - ב"ידיעות אחרונות" היא לא יודעת היכן תשרת וביקשה מהוריה שלא ללוות אותה לבקו"ם, ב"מעריב" היא תגיע לבקו"ם מלווה בבני משפחתה ותלך לשרת כמש"קית ת"ש, ואף קיבלה כתבה של שני עמודים במגזין היומי שבחר לא להתחשב בבקשותיה החוזרות ונשנות לא להופיע בעיתונים - תמונה גדולה שלה מופיעה על השער. רק על דבר אחד מסכימים שני העיתונים: היא התקבלה לגלי צה"ל אבל ויתרה.

עם כל הצער, גלעד שליט הופך להיות קצת כמו מזג האוויר, כולם מדברים על זה - מאחורי הקלעים ולפניהם - אבל נדמה שאף אחד לא יכול לעשות הרבה בנדון. וזה בלי להעלות את האופציה הגרועה בהרבה: שאף אחד לא רוצה מספיק.

ב. תנו כבוד למכבי חיפה

העיתונים עושים כבוד למכבי חיפה שעלתה לליגת האלופות, אבל לא מספיק לטעמי. אני לא אוהד של חיפה, או של כל אחד אחר, אבל מדובר בחתיכת הישג נאה, והדבר הכי יפה בו הוא שהושג לגמרי בזכות: כדורגל יפה, ניצחונות משכנעים בחוץ ובבית על קבוצה עדיפה, על הנייר לפחות (למרות שמוספי הספורט ששים להעליב אותה הבוקר: "עלובה", "פאתטית"), קהל אוהד ותרבותי, שום דבר שהכדורגל הישראלי הרגיל אותנו אליו.

מוספי הספורט מקדישים מן הסתם מקום נרחב מאוד להישג - "מיס אירופה" מכריז "ידיעות אחרונות", ו"מעריב" הולך על "בית הנשיא", עם תמונה של יעקב שחר והכיתוב המוזר "יעקב ונילי שחר חוזרים למקומם הטבעי בליגת האלופות". נילי שחר? מקומה הטבעי? סליחה, אבל מה הקשר?

בכל מקרה, מה היה רע לתת להישג הזה עוד קצת מקום בעמודים הראשיים? עד שקורה משהו טוב במדינה הזאת, כמו שאומרים.

ג. שר, שר ובית הכלא שלו

ואפרופו דברים טובים: אברהם הירשזון ושלמה בניזרי ייכנסו לכלא באותו יום, שלישי הבא. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" משווים בין האסירים ובתי הכלא (בניזרי למעשיהו, הירשזון לחרמון), מספרים על תהליך הקליטה ועל התעסוקה הצפויה להם. תענוג.