סוף שלטון בייניש

אוגוסט 2009 ייזכר כמועד שבו פסק הרכב שופטי העליון מלהיות "העליון של ביניש"

לא הוד ולא הדר שרו השבוע על הנוכחים בלשכתו של שר המשפטים יעקב נאמן. חברי הוועדה לבחירת שופטים התכנסו למה שהיה אמור להיות מאורע היסטורי - בחירת שלושה שופטים חדשים לביהמ"ש העליון. במקום זאת הם נראו ונשמעו כמו תגרנים בשוק, המתמקחים ומתקוטטים על המחיר.

מאז ומעולם היה תפקיד המבוגר האחראי במערכת המשפטית מנת חלקו של נשיא בית המשפט העליון. יורשתו של ברק, דורית ביניש, לעולם לא תהיה ברק ומזמן כבר הפסיקה לנסות. ברק נטל לעצמו חירות למנות אישים משפטיים לתפקידים גם מחוץ למערכת המשפט. ביניש לא מצליחה להשתלט אפילו על החלקה שבראשה היא עומדת.

המעמד שבו חסמה ביניש ב-2003 את מועמדותה של פרופ' נילי כהן לעליון, על אפו וחמתו של ברק, מתואר כמעמד שבו ניטל ממנו הלכה למעשה כוחו כמנהיג שופטי העליון, אף שכהונתו כנשיא הייתה עדיין בעיצומה.

אוגוסט 2009 ייזכר כמועד שבו פסק הרכב שופטי העליון מלהיות "העליון של ביניש".

בערכאה הבכירה עשויה ביניש להתקשות למצוא בעלי ברית אידיאולוגיים, בתחומי המשפט השונים ובוודאי בפוליטיקה המוסדית. הסכמתה לוותר על העיקרון שלפיו שופטים מחוזיים אינם מתמנים לעליון אלא אם עברו תקופת כהונה בפועל, מסמנת גם את סוף שליטתה העקיפה בשופטי כלל ערכאות המשפט. אלה יודעים כעת שניתן להתקדם במערכת בתי המשפט גם מבלי להתיישר לפי רצונה של הנשיאה. אם לא ידעו זאת עוד קודם.