מגורי עובדים זרים: קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים

"מגורי" העובדים הזרים היו ערימת קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים ללא מבנה המתאים למגורים, בלי מיטות וכלי מיטה. במגורים לא היו ארונות, מטבח, שירותים, מקלחות, מים זורמים ותאורה כמתחייב בחוק.

"המגורים לא היו ראויים לבעלי-חיים, קל וחומר לבני אדם", ציין השופט אילן סופר בבית הדין האזורי. "תמונה אחת שווה אלף מלים, והתמונות שמתעדות את מגורי העובדים נצרבות בזיכרון ולא נמחקות ממנו".

בפשיטת משרד התמ"ת ומינהלת ההגירה על חווה חקלאית לגידולי שדה שנמצאת בקיבוץ ניר עם (אחד מבעלי האגודה השיתופית), נתפסו 8 עובדים ב"מגורים". מנהלי האגודה הורשעו בהעסקת שניים מהם ללא היתר, ללא ביטוח רפואי, בלא חוזה עבודה בכתב בשפה המובנת להם ומבלי למסור להם תלושי שכר ופירוט הסכומים שנוכו משכרם.

באורח חריג, האגודה נקנסה ב-939 אלף שקל, והמנהלים ב-261 אלף שקל כל אחד - שהם הקנסות המקסימליים בחוק.

"החלשים שבחלשים"

השופטת נילי ארד, בהסכמת עמירם רבינוביץ ושמואל צור, דחתה את ערעורם על הרשעתם ועונשם. עובדים זרים מהגרי עבודה הם "החלשים שבחלשים בחברה, ועליהם נדרשת הגנת המחוקק ובתי המשפט מפני התעמרות ושלילת זכויותיהם - בין אם שוהים הם כדין, בין אם לאו", פסקה.

לאור תכלית החוק ונוכח חומרת העבירות והחשיבות החברתית במיגורן, הוסיפה, יש להחיל את הוראותיו על האגודה השיתופית ועל מנהליה, שנשאו באחריות אישית לעבירות.

נדחתה טענתם לפיה יש לזכותם מחמת הספק, שכן זיהוי העובדים נעשה לא רק לפי הדרכון. "דרישה דווקנית של זיהוי העובד הזר על-פי הדרכון בלבד לעיתים אינה אפשרית, נוכח התנהלות פסולה של חלק מהמעסיקים הנוטלים מעובדיהם הזרים את דרכוניהם, שלא כדין ובניגוד לדין. בדרך פסולה זו נהגו אף המערערים", נימקה ארד.

חומרת העבירות והצורך בהגנת עובדים זרים אף הביאה לדחיית טענת המערערים להגנה מן הצדק, בכך שהועמדו לדין פלילי במקום להטיל עליהם קנסות מינהליים.

ארד סיכמה כי כל אחת מהעבירות בהן הורשעו "עומדת בפני עצמה, וחומרה יתירה להן בהצטברותן". לדבריה, מיגור העבירות ייעשה דרך הרתעה מהפרת החוק, "וביטוי לכך יינתן בשיעור הקנס, שלא יהא סימלי או נמוך, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת" - תנאים שלא התקיימו במקרה הנדון. (ע"פ 13/07).