הארכת מועד להגשת ערעור

הרשמת קיבלה את טענת המבקשת, כי קודם שפנתה להגשת ערעור לבית המשפט העליון, ניסתה למצות את ההליכים בבית המשפט המחוזי ע"י הגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד. לעמדת הרשמת, יש בנסיבות אלו כדי להוות הצדק סביר למתן הארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט העליון, משהוחלט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

במקרה שנדון בהחלטה, דחה בית המשפט המחוזי, ביום 5.2.2009, ערר שהוגש מטעם המבקשת על שומת מס רכישה. הדחייה הייתה במעמד צד אחד, לאחר שב"כ המבקשת לא הגיש תצהירי עדות ראשית ולא התייצב לדיון. ביום מתן פסק הדין, זמן קצר לאחר שניתן, התייצב בבית המשפט עורך דין מטעם ב"כ המבקשת, וביקש לבטל את פסק הדין. למרות הסכמת ב"כ המדינה לבקשת הביטול, נדחתה בקשת הביטול באותו יום.

על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד ושהוגשה עליה בקשת ביטול, נמנה מיום ההחלטה בבקשת הביטול. לאור העובדה שההחלטה בבקשת הביטול ניתנה באותו יום שבו ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (5.2.2009), המועד להגשת הערעור הסתיים 45 יום לאחר מתן פסק הדין, היינו ביום 22.3.2009. עם זאת, המבקשת לא הגישה ערעור לבית המשפט העליון עד למועד זה. חלף האמור, פנתה המבקשת שוב, ביום 8.3.2009, בבקשה לעיון נוסף בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 23.4.2009, אשר נתקבלה אצל המבקשת ביום 5.5.2009. רק לאחר מכן (ביום 25.5.2009) פנתה המבקשת בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. במקביל, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 23.4.2009.

הרשמת קבעה, כי בנסיבות המקרה יש להאריך את המועד להגשת הערעור. לעמדתה, המבקשת פעלה לביטול פסק הדין בתוך התקופה שעמדה לרשותה להגשת הערעור; היא אמנם נקטה בהליך שגוי, בכך ששבה ופנתה בבקשה לביטול פסק הדין, אך היה בכך כדי להעמיד את המדינה על כך שהמבקשת אינה משלימה עם פסק הדין ופועלת לביטולו.

לכך יש להוסיף את העובדה, כי הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 23.4.2009 הוגשה במועד ואין כל מניעה לפתוח את ההליך, ולכן בכל מקרה יתברר בבית המשפט העליון הליך ערעורי בקשר לפסק הדין. בהקשר זה ציינה הרשמת, כי בנסיבות של קיום הליך "תלוי ועומד" באותו עניין, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת, מרוככת יותר.

הוחלט כי יש לקבל את הבקשה להארכת מועד אך לחייב את המבקשת בהוצאות מתאימות, שכן הנקיטה בהליך שגוי, שגרם לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, הביא לסרבול הדיון ולטורח למשיבה. *