אחי, איפה אתה

מומי למברגר, אחיו של המשנה לעניינים פליליים של לדור, מונה לפרקליט מחוז דרום

עו"ד שלמה (מומי) למברגר הוא פרקליט מהזן הירושלמי הישן והטוב. כל מי שיושב עמו לשיחה מתרשם מיד כי מדובר באדם ערכי, חדור תחושת שליחות, המבקש לפעול לחיזוק הערכים הציבוריים ולטובת הכלל. מובן בהחלט מדוע פרקליט המדינה, משה לדור, היה מעוניין בלמברגר - ששימש עד עתה סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים - לתפקיד פרקליט מחוז דרום החדש. אך לא ברור האם הליך מינויו נעשה כראוי, ויותר מכך - האם הוא יוכל למלא אותו בנאמנות, לאור ייחוסו המשפחתי בצמרת הפרקליטות.

את למברגר בחרה ועדה מיוחדת בנציבות שירות המדינה, שבראשה עמד לדור עצמו. הוא הועדף פה-אחד על-ידי כל חברי הוועדה, על פני 8 מועמדים אחרים שהגישו את מועמדותם, ובהם אנשי פרקליטות מחוז הדרום, וגם מועמדים מפרקליטות מחוז ירושלים ומפרקליטות המדינה. חלק מהמועמדים האחרים טוענים בתוקף כי למברגר הגיש את מועמדותו רק אחרי סגירת המכרז, לאחר שבכירי המשרד עודדו אותו לעשות כן, בהבטחה כי ייבחר.

בפרקליטות המדינה ובנציבות שירות המדינה מכחישים זאת בתוקף. "מועמדותו של למברגר הוגשה בתוך הזמן שנקבע, בהתאם לכללים המקובלים", טוען דובר משרד המשפטים.

הפרקליטות גם דוחה את הטענות בנוגע לעצם השתתפותו של לדור בוועדת המכרז. זאת מאחר שאחד מסגניו של לדור, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, הוא לא אחר מאשר עו"ד יהושע (שוקי) למברגר, אחיו של המועמד הנבחר לפרקליט מחוז הדרום.

פרקליטי המחוזות הפליליים עובדים דרך קבע בכפוף לפרקליט המדינה - ומטבע הדברים גם בצמוד למשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, המהווה מדריך ומנחה מקצועי.

"השתתפותו של פרקליט המדינה במכרז בו נבחרים פרקליטי מחוזות היא חלק מרכזי מתפקידו", טוען הדובר, "והטענות בהקשר זה מופרכות". אלא שבדברים אלה אין הסבר לשאלה האם ראוי היה שלדור ישתתף ואף יוביל את הבחירה באחיו של אחד המשנים לו. אין בכך גם הסבר כיצד מתכננים האחים למברגר לעבוד זה מול זה, האחד בתפקיד פרקליט מחוז הדרום (פלילי), והאחר כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.

האם מחלוקות מקצועיות ייפתרו מעל שולחן ארוחת השבת בבית משפחת למברגר? בפרקליטות אומרים כי בעניינו של מומי למברגר יימצא הסדר אחר - והוא יעבוד מול אחד המשנים האחרים לפרקליט המדינה, ולא מול אחיו.

למברגר החל בחפיפה בימים האחרונים, אך הוא ייכנס באופן רשמי לתפקידו ככל הנראה רק בתחילת חודש נובמבר, אז תסיים פרקליטת המחוז היוצאת, עו"ד יסכה ליבוביץ, את תפקידה ותפרוש משורות הפרקליטות.

פרישתה של ליבוביץ מהווה במובן מסוים סוף עידן בפרקליטות. היא שירתה בתביעה הכללית עשרות שנים, וב-14 השנים האחרונות שימשה פרקליטת מחוז הדרום. כשנכנסה לתפקיד עבדו במחוז 18 פרקליטים, שטיפלו בתיקים פליליים ואזרחיים כאחד. היום כוללת פרקליטות מחוז הדרום קרוב ל-100 פרקליטים, ולפני 3 שנים אף הופרדה לשתי פרקליטויות נפרדות - פלילית ואזרחית - כמו ביתר המחוזות.

ליבוביץ הודיעה לפרקליט המדינה לדור כבר לפני 4 חודשים על רצונה לפרוש לגמלאות. מותר לשער כי במשרד המשפטים נשמו לרווחה - זה שנים הם מנסים להזיז מתפקידן את פרקליטות המחוזות הוותיקות בדרום, בצפון ובחיפה, המנהלות לדעת אנשי המשרד "ממלכה פרטית" הרחק מעיני הממונים עליהן.

מותר לשער כי למברגר יתרום לשיפור העבודה בפרקליטות המחוז ויכניס שיטות ניהול מתקדמות יותר מהנהוגות כיום. אך ירידתה של ליבוביץ מהבמה מסמנת את סוף תקופת אומץ הלב בפרקליטות, ואת תום ההגמוניה של תקופת ביניש-ארבל בתביעה.

ליבוביץ, כזכור, חתמה ביחד עם פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל והמשנה לה נאוה בן-אור, על חוות-דעת הפוכה לזו של היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, בפרשת האזנות הסתר של ניצב משה מזרחי, ראש אגף החקירות דאז. "מזרחי שילם מחיר יקר כי העז לחקור פוליטיקאים", אמרה ליבוביץ בהתבטאות נדירה מאוחר יותר.

מאז היא שותקת. מזוז ורובינשטיין יכולים להירגע: היא מתכוונת להמשיך לשתוק.

כאן הסתיימו דיונינו

ח"כ רוני בר-און הספיק כבר לשמש כשר האוצר, כחבר הוועדה לבחירת שופטים ואפילו יום אחד בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זאת, לצד עשרות שנות הוותק שלו כעורך דין בפרקטיקה, מעניקים לו היכרות טובה עם המערכת המשפטית לכל צדדיה. בר-און מעולם לא נחשב שמרן, אף שהוא תומך ששימור שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, ובהותרת הרכב הוועדה לבחירת שופטים על כנה.

בכל מה שנוגע לשקיפות ההליכים המשפטיים המתנהלים באולמות בתי המשפט, בר-און דוגל במהפכה רבתי, לא פחות. ליתר דיוק, בר-און מציע להכניס מצלמות טלוויזיה לכל אולמות בתי המשפט, ובכך להשוות בין מידת השקיפות של ההליכים המשפטיים לדיונים המתנהלים במליאת הכנסת ובוועדות השונות, המשודרים כמעט במלואם בערוץ הכנסת.

בראיון שהעניק לכתב העת "הלשכה", ביטאון ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, בעריכת חיים שיבי, מצהיר בר-און כי "מה שסגור מזמין כניסה ופריצה פנימה. אני בעד שידור וצילום פתוח באולם בית המשפט. החשיפה תרתק מאוד בתחילה, אך תתאזן במידתיות בהמשך. מה יש שם להחביא? ראו את הברכה בערוץ הכנסת, המשדר רצוף ממליאת הכנסת, ערוץ שהוקם בשיתוף פעולה שלי עם יו"ר הכנסת. גם לפני ההקמה שלו נתקלנו בפחד משינוי. אך מנהיגות צריכה להרחיק ראות - מעבר לגבעת הקושי הראשונה".

האמת שהרעיון שבר-און מציע קל ליישום יותר ממה שנדמה. בעידן הפס הרחב באינטרנט, די בהצבת מצלמת-רשת אחת או שתיים בכל אולם משפט ובפתיחת מסכי שידור בפורטל האינטרנט של מערכת בתי המשפט, "נט המשפט". זה יהיה חזון אחרית הימים של עיקרון פומביות הדיון המשפטי - כל אדם יוכל לשבת בביתו ולרפרף בלחיצת כפתור בין ההתרחשויות בכל אולמות בתי המשפט בארץ, באמצעות שיטוט אינטרנטי.

אם בר-און חושב כי הוא עשוי למצוא בנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שותפה ליוזמה - הוא כנראה מסתמך על ארכיאולוגיה. ועדה בראשות ביניש אכן ישבה במשך 4 שנים, בין 2000 ל-2004, ודנה בהצעות לפתוח את אולמות המשפט לסיקור תקשורתי, והמליצה לאפשר פיילוט של שידור רדיופוני וטלוויזיוני מדיוני בג"ץ בלבד - ולא ערכאות משפט דיוניות, שבהן מעידים עדים - לתקופה של שנתיים. ואולם, בהמשך נמלכה ביניש בדעתה, וגנזה את המלצות הוועדה עמוק במגירה.

למרות שאיפותיו של בר-און, נראה כי הקמת ערוץ Court-TV ישראלי עדיין איננה באופק.