פגיעה בכוח המיקוח של נתניהו

מעבר לנזק המיידי והברור של הכפשת ישראל בדעת הקהל הגלובלית, מנחית דו"ח גולדסטון על ישראל מהלומת קורנס כפולה: הוא מחליש מאוד את יכולת המיקוח של ממשלת נתניהו עם ממשל אובמה על עתיד ההתנחלויות, והוא נותן דחיפה חזקה לקמפיין הבינלאומי הוותיק למשיכת השקעות מחברות ישראליות ואחרות שתורמות ל"כיבוש" שטחים מעבר לקו הירוק.

רק הרצון הטוב של ארה"ב יחצוץ מעתה בין ישראל לבין ספסל הנאשמים הווירטואלי בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. הרצון הטוב הזה אינו מובן מאליו, בוודאי לא בממשל הנוכחי. עלול להיות לו מחיר נושכני, לפחות מבחינתם של אלה שרוצים להזיז את הקו הירוק מזרחה ככל האפשר.

דו"ח גולדסטון מציע שמועצת הביטחון של או"ם תחייב את ישראל לפתוח ב"חקירות עצמאיות, בכפוף לתקנים בינלאומיים" של הפרות זכויות האדם שצה"ל ביצע כביכול במבצע "עופרת יצוקה". אם, לאחר זמן, תחליט המועצה שישראל לא ערכה את החקירות בתום לב, כנדרש, עליה להפנות את המצב בעזה לידי התובע בבית-הדין בהאג.

אין ספק שחברות מסוימות במועצת הביטחון, נאמר לוב, יקפצו על ההזדמנות לשלוח את ישראל לקנוסה באדיבות המועצה, ולא מן הנמנע שהן יצליחו לגייס רוב ליזמה. רק וטו של אחת מחברות הקבועות במועצה עלול לטרפד מהלך כזה. ומי יטיל את הווטו הזה? סין? רוסיה? בריטניה? צרפת? סביר להניח שארה"ב היא המועמדת היחידה, אבל הווטו שלה לא יבוא חינם, מבחינת ישראל.

עד עתה לא היה לנשיא אובמה קלף מיקוח רציני במו"מ על ההתנחלויות שהוא מנהל בעקביות ובתקיפות עם נתניהו. עכשיו יש לו. תן הקפאת ההתנחלויות, קבל וטו. לא רוצה את האג, תן לערבים לבנות במזרח ירושלים. זו אינה הפעם הראשונה שממשל אובמה יוצר זיקות כאלה. במאי השנה הבהיר היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'יימס ג'ונס, שהממשל רואה קשר בין מדיניותו כלפי איראן לבין סוגיית ההתנחלויות. אבל בהקשר הזה יכולה ישראל לשלוף קלף נגדי: פעולה צבאית עצמאית נגד כורי האייתאללות.

וושינגטון הרשמית לא נתקפה אתמול זעם ממה שדוברים ישראלים מכנים "חוסר הצדק וההגינות הבסיסיים של הדו"ח". פעמיים ביקשתי לקבל תגובה במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, ופעמיים הזדרזו דוברים להעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לסטייט דיפרטמנט. "אנחנו לא מטפלים בזה", אמרו שניהם, כל אחד בנפרד.

ודובר הסטייט דיפרטמנט היה רחוק מלשפוך קיתונות של רותחין על דו"ח גולדסטון. "מר גולדסטון העלה האשמות חמורות", אמר אתמול הדובר, איאן קלי. "אנו בוחנים את הדו"ח בקפידה... לאחר קריאה ראשונית, אנו מודאגים מכמה ממסקנות הדו"ח". לא בדיוק אש וגופרית.

התרוצצויות הקדחתניות של דיפלומטים ושליחים ישראליים אתמול בין פקידי ממשל בדרגים שונים במאמץ להעביר את רוע גזירת גולדסטון, כלומר למנוע את נדידת הדו"ח למרכז או"ם בניו-יורק, לא הניבו בינתיים ביקורת אמריקנית על הדו"ח. שמענו הרבה מה שהישראלים אמרו לאמריקנים. לא שמענו דבר ממה שהאמריקנים אמרו לישראלים.

סחר הסוסים על ההתנחלויות נמצא עתה בעיצומו. אין שם ודאות שתכונס פסגה ישראלית-פלסטינית-אמריקנית בשולי העצרת הכללית של או"ם, בשבוע הבא, פסגה שעשויה לתת לאובמה הישג כלשהו לאחר חודש של אכזבות בזירת הפנים. אבל השליח ג'ורג' מיצ'ל אמור לחזור לישראל בסוף השבוע עם
שתי מילים חדשות בלקסיקון שלו: דו"ח גולדסטון.

אני יכול לראות בעיני רוחי כיצד נתניהו אומר למיצ'ל שהוא מוכן להתגמש לגבי ההתנחלויות, אבל מה אפשר לעשות, הימין הקיצוני מסנדל אותו, ומיצ'ל משיב: ואתה יודע מה הערבים יעשו לנו אם נטיל וטו במועצת הביטחון על גולדסטון?

את משיכת ההשקעות מחברות ישראליות החשודות בקשרים עם "צבא הכיבוש", וגל משיכות כאלה בוא יבוא, לפי הערכות של גורמים ישראליים, אפילו מיצ'ל לא יוכל לבלום, גם אם היה רוצה. אלביט, אומרים הגורמים הישראליים, היתה סנונית שלא ידעה על מה היא מבשרת.