לא רע אם בכירים לא יטוסו

אני לא מבין את ההיסטריה בעניין נסיעות בכירים לחו"ל כתוצאה מדו"ח גולדסטון, המאשים את ישראל בפשעי המלחמה. זה אולי הדבר החיובי היחיד בדו"ח. במקום להתרוצץ בעולם, במקרים רבים ללא צורך, ובכל המקרים על חשבון הקופה הציבורית - יישבו הבכירים בארץ.

יהיה להם יותר פנאי לעשות את עבודתם במקום לעשות סידורי טיסה ולינה נוחים ככל האפשר. גם כך ספק אם יש מדינה שבכיריה כל כך להוטים לעלות על מטוסים ולהיכנס לסוויטות של בתי מלון. לבכירים במדינות אחרות אין, למשל, סוכנות נוצרית או הינדית כדוגמת הסוכנות היהודית, שהיא למעשה אחת מסוכנויות הנסיעות הגדולות בעולם. האם זה באמת אסון אם שר לא יוכל לנסוע לארוחת ערב של הבונדס באיזו עיירה שכוחת אל בפינלנד, או בספרד או בכל מקום שהוא?

אוי, עדיין אפשר לטוס לאמריקה

הבעיה היחידה עם הדו"ח שהוא לא חוסם לחלוטין את דרכי יציאתם של בכירינו מגבולות הארץ. כן, בארה"ב ובקנדה אין כנראה חשש מכתבי אישום נגד הרמטכ"ל וציפי לבני ושאר אחראים ל"פשעי המלחמה". בעיקר בארה"ב, שהיא האבן השואבת ביותר את מיטב בכירינו החפצים ביקרה, וכמובן ביקרם של היהודים המתגוררים שם.

ומתוך חרדה זו הם מוכנים להצטופף שעות במחלקות עסקים כדי להגיע אליהם ולהביא למענם את בשורת העם היושב בציון. זה באמת חבל. השופט ריצ'רד גולדסטון לא עשה עבודה שלמה. אולי כדאי שיגבש נספח שאיך שהוא יוציא גם את ארה"ב מטווח טיסתם של הבכירים?

יש המן רשע, איזה כיף

אולי אני טועה, אבל נדמה לי שיש איזו התרוממות רוח אצלנו בעקבות דו"ח גולדסטון. אתם יודעים, כמו כשיש מלחמה. הנה יש המן רשע מודרני, במקרה הזה יהודי, אבל בכל זאת רשע, והוא מעניק לנו את האפשרות להתענג על התחושה הכל כך נפלאה ומשכרת שכולם נגדנו, שעושים לנו עוול, שלא אוהבים אותנו כי אנחנו יהודים. לא שזה לחלוטין בלתי נכון, אין ספק שבמקומות שבהם מסתובב גולדסטון אין אהבה יתרה אלינו, הוא עצמו הודה בכך, אף שזה לא מנע ממנו לקבל את התפקיד. אבל בחיים הרי צריך תמיד למצוא את הטוב - גם ברע. אז דבר אחד מצאתי, וזה הקושי של בכירים לצאת לחו"ל.

הדבר השני הוא אחדות העם, התחושה הזאת שגורל אחד לכולנו, שאנחנו משפחה. זה מאפשר לשכוח את האלימות, הרציחות, ההתלהמויות, ובקיצור את כל הרע שבתוכנו. עכשיו, כשכולנו מרגישים מותקפים ומאוימים יוצא מאיתנו הטוב שבתוכנו. כמו במלחמה. כמו באבל לאומי. יש אנשים שמאוד מתרגשים מתחושת האחדות הזאת, מה"כולנו משפחה אחת". אני הייתי מתרשם הרבה יותר אם זה היה בא לידי ביטוי גם בימים רגילים.

תשכחו מסיכום שנתי

ממש לא נעים, אבל נדמה לי שאני צריך להתנצל על שבטור הזה, לעומת טורים אחרים, לא יהיה סיכום של השנה העברית שחלפה. לעומת זאת, גם לא תמצאו פה דברי נבואה על מה שיקרה בשנה הבאה. כותב הטור חושב שאין הרבה דברים מופרכים כמו הסיכומים השנתיים, בין שמדובר בשנה עברית או אזרחית. כי מה ההבדל בין אתמול לבין השבוע הבא או החודש הבא?

ראש השנה זה חג דתי, אבל לא איזה קו שממנו ואילך מתחיל משהו חדש. השנה הבאה היא המשכה של הקודמת, לא משהו חדש. החיים מתנהלים ברצף של ימים, שבועות וחודשים - והם, החיים, לא מכירים בסיום שנה או תחילתה.

מכת הפרשנויות

אם אתם לא משתכנעים אני מזמין אתכם לקרוא את הסיכומים שמתפרסמים בעיתונים השונים. אתם לומדים מהם משהו חדש? חשוב? מה שאתם מקבלים זה איזכורי אירועים שניתן לציינם גם בימים רגילים, לא צריך ראש או סוף שנה בשביל זה. זה במקרה הטוב, במקרה היותר רגיל, אתם מקבלים תילי פרשנויות בנאליות שניכר בהן המאמץ הפיזי והנפשי לחברן לסיכום שנתי.

מגיפת הראיונות

יש רק דבר אחד מייגע יותר מהפרשנויות השנתיות, ואלה הראיונות השנתיים. עוד פעם רה"מ, הנשיא, שר הביטחון - אמצעי התקשורת אוספים לקראת החג את כל "החשודים הרגילים" ונותנים להם לדבר כמה שהם רוצים, והם רוצים הרבה, לא משום שיש להם דברים חשובים או חדשים לומר, אלא כי בחג יש כל כך הרבה מודעות, ולכן צריך למלא המון עמודים.

והמרואיינים אומרים בהרבה מאוד מילים את מה שכבר אמרו מאות פעמים במהלך השנה הזאת ובאלה שלפניה, ויגידו אותם באלה שיבואו. אבל כל זה כמובן לא צריך למנוע מאף אחד, גם לא ממני, לברך את כולנו בשנה טובה.

matigolan@globes.co.il