מי מפחד ממיכאל מור?

אני מפחד ממנו. אם הייתי נתקל בו בסמטה חשוכה או אפילו מוארת, הייתי עובר לא רק למדרכה אחרת אלא לרחוב אחר, אני מקווה שלא לעולם אחר.

מי עוד פוחד מהעבריין מיכאל מור? מי לא? כל אדם שעיניים ואוזניים לו פוחד ממנו. וזה כולל שופטים, פרקליטים ושוטרים, במיוחד אם הם אנשי השטח המעורבים ישירות בתביעות המוגשות נגדו.

התביעה האחרונה היתה על איומים נגד שופטים ושוטרים בשיחת טלפון שהוקלטה. בית משפט השלום בנצרת גזר עליו 11 חודשי מאסר, שפרושם כי מור ישתחרר בעוד חודשיים-שלושה.

כולם היו שותפים

מאז נקבע העונש מותקף בית המשפט מכל הכיוונים גם מכוונים שבעצמם שותפים במידה כזו ואחרת למה שקרה. פסק הדין ניתן לאחר שהפרקליטות חתמה עם מור על הסדר טיעון, כך שגם היא אחראית. אבל הפרקליטות אינה פועלת לבדה, היא עושה עסקות טיעון בתיאום מלא עם המשטרה. אז גם המשטרה אחראית לעונש הקל. וגם, כמובן, השופטת יפעת שטרית נושאת באחריות.

מי ששוקל - פוחד

בעסקת הטיעון דרשה התביעה עונש של שנתיים מאסר, ללא ניכוי שליש. גם זה לא עונש הולם לאיומיו של העבריין. אבל השופטת יפעת שטרית ענבר החליטה על 11 חודש עם ניכוי שליש, שזה הרבה פחות ממה שנדרש על-ידי התביעה.

למה? האם אפשר שהשופטת פחדה? האם אפשר שלא? שמעתי היום (ג') ברדיו את התובעת במשפט אומרת שהיא בדקה את עצמה אם היא חוששת מנתבעיה. היא הגיעה לתובנה שלא. ואני אומר שמי ששוקל את עניין הפחד - זה אומר שהפחד מקנן בקרבו.

זה לא טבעי לא לפחד מאחד כמו מור. השאלה היא אם האדם הפוחד מאפשר לפחד להכתיב את שיקוליו. שוב - האם אפשר שהאדם הפוחד יצליח להתעלם לחלוטין מפחדו, להחליט ולפסוק כאילו אינו פוחד?

רוח גבית לשופטים

השר לביטחון פנים טען כי פסק הדין אינו נותן רוח גבית למלחמה בפשיעה, שזה כמובן נכון. אבל נכון גם שהממשלה לא מעניקה רוח גבית, כלומר תחושת ביטחון, לאלה הניצבים בשורה הראשונה של המלחמה בפשע, שזה כולל גם את השופטים.

יכול להיות שהפיתרון נמצא בהערת המפכ"ל דודי כהן שיש לקבוע שופטים שייעסקו אך ורק במשפטים הקשורים לפשיעות חמורות ויתמחו בכך. זו הצעה נכונה גם בלי קשר לפחדים.

כדי לשפוט עבריינים צריך השופט להכיר היטב את הרקע. אבל מעבר לכך יש סיכוי ששופטים כאלה, שזו תהיה התמחותם, יהיו עמידים יותר נגד איומי נאשמים.

מכל מקום, אין טעם להתנפל בכל פעם על בית המשפט, מוטב שבתי המשפט יוכלו לבצע את עבודתם ללא מורא.