אירוע שלא מעיד על הכלל

1. היה אתמול (ב') אירוע נהדר בבלומפילד. האצטדיון היה כמעט מלא. הטמפרטורה באוויר והדשא על הקרקע היו אופטימליים. הקבוצה מהצ'מפיונס ליג פגשה את הקבוצה מהליגה האירופית, והכדורגל היה פנטסטי בהתאם. לפחות במחצית הראשונה. השופט היה בינוני, אבל מה זה משנה: אפילו הסקאוט של המבורג שישב ביציע טען שמדובר בקצב של בונדסליגה.

אבל לפני שמתחילים להלל את ליגת העל, צריך לזכור דבר פשוט: מכבי חיפה והפועל ת"א הן קבוצות שיוצאות מהכלל. הפועל עכו, שמביאה 400 צופים למשחק בית ומשחקת כדורגל עלוב, היא הכלל. יש עוד תשע קבוצות בליגה שהרבה יותר קרובות לעכו מאשר לת"א ולחיפה.

ביום שבת יתקיים מחזור ליגה. הפועל וחיפה, שהמשחק שלהן הוקדם לאתמול, לא ישתתפו בו. כן צפויים כמה משחקים אקזוטיים במיוחד: עכו-אחי נצרת, רעננה-אשדוד, הפועל ר"ג-נתניה. אז תרגיעו את ההתלהבות, קחו אוויר, תנשמו. מה שראיתם אתמול הוא אשליה. ביום שבת תוכלו לחזור למציאות של הכדורגל הישראלי.

2. ביום שאחרי, בהפועל ת"א מנסים לחקור את הסיבות להפסד. התקשורת ציטטה הבוקר את מוני הראל ואלי גוטמן, שהצליחו למצוא את ההסברים לכישלון. הבוס של הפועל תקף את השופט משיח על הפנדל שלא נשרק בדקה ה-16 ("לפחות תתנצל על שריקה של עונה שלמה"). פנדל אכן היה צריך להישרק, אבל היו להפועל 74 דקות להשוות לאחר מכן. במקום זה הגיע איבוד עשתונות וספיגת גול נוסף. בזה הראל לא יכול להאשים את השופט.

הפועל מדברת גם על ההתאחדות שמעמיסה עליה משחקים. עומס? תירוץ נחמד, אבל אולי למחזור ה-20. אם כבר בסוף ספטמבר הפועל נופלת מהרגליים בגלל שני משחקים ב-96 שעות, אז יש כאן בעיה. חוץ מזה, את התירוץ הזה אפשר לזרוק לפח באופן סופי ברגע שמולך מתייצבת מכבי חיפה. חיפה שיחקה עד היום 11 משחקים רשמיים, הפועל הסתפקה ב-9.

והנה הגענו לתירוץ המצחיק מכולם של גוטמן. "היתה חסרה לנו רגל מסיימת". מאמנים צריכים לקחת שנייה למחשבה לפני שהם פולטים את הקלישאה הנבובה הזאת. הרי אתם קניתם את השחקנים המחמיצנים ואתם נתתם להם חולצת הרכב. גוטמן, למשל, הביא להפועל את איתי שכטר. כולם בליגת העל יודעים מה שווה שכטר. שליטה אדירה בכדור, כוח פיזי ומהירות סילון? יש. מהלך אחרון ברחבה? קדחת.

עמדת החלוץ היא היחידה בכדורגל שאפשר לכמת אותה. שחקן טוב הוא שחקן שכובש הרבה. סטטיסטיקה נטו. שכטר רק בן 22, אבל הוא פתח את העונה החמישית שלו בליגת העל. את הארבע הקודמות הוא סיים עם ממוצע של 5.7 שערים לעונה. בשנה שעברה, הטובה ביותר של מכבי נתניה מאז תחילת האייטיז, הוא הסתפק ב-7 שערים.

גוטמן ודאי מכיר את הנתונים האלו. הוא לא אמור להיות מופתע מכך שבמשחק כמו אתמול, שבו שכטר כבש גול אחד, הוא גם החמיץ עוד ארבעה מצבים מעולים.

3. שכטר בן 22. איל גולסה רק בן 17. ב-230 הדקות שלו העונה בליגה, הנער כבש פעמיים ובישל פעם אחת, וזה כשהוא משחק בעמדה אחורית יותר מזו של שכטר. ולא שכחנו גם את התצוגות מול זלצבורג.

שכטר הוא שחקן עם כישרון אבל בלי תכלית. שחקנים כאלו מציפים את ליגת העל כבר שנים. עובד, מליקסון, בן לוז, ישראלביץ', שבחון. גולסה כבר מוכיח שיש לו תכלית. ושחקנים ישראלים שיש להם כישרון ותכלית מגיעים בדרך כלל, רגע אחרי השחרור מצה"ל ולעיתים גם לפניו, לאנגליה או ספרד.

4. יעקב שחר, יודעים לספר בחיפה, מפוקס השנה יותר מתמיד על המטרה. והמטרה היא אליפות: שיחות המוטיבציה המסורתיות שלו עם השחקנים נכנסו להילוך גבוה לפני הפועל ת"א, אבל היו מינוריות יחסית לפני באיירן מינכן. הסיבה לכך פשוטה: שחר למד את הלקחים של עונת 2002/03, הפעם האחרונה שבה הקבוצה העפילה לצ'מפיונס ליג. אז הוא מכר את יעקובו בינואר, וחיפה איבדה גובה והפסידה את האליפות למכבי של קלינגר. הפעם, ללא קשר לתוצאות בשלב הבתים בצ'מפיונס, לא צפויים זעזועים בסגל של חיפה.

אם העפלה אחת לאלופות יכולה לסדר לחיפה כיסוי של גירעונות עבר ועוד כמה אקסטרות, הרי שהעפלה שנייה ברציפות בעונה הבאה תייצר בינה לבין שאר הליגה פערים תקציביים בלתי מחיקים. וכל זה ללא השקעת בעלים חסרת פרופורציות להכנסות, כמו במקרים העצובים בשנים האחרונות של גאידמק, שניידר ודני יאמר.

המשחק התרומם. הרייטינג לא