הוא עבר מהבית הלבן לקרמלין

באוקטובר 73 נסחפה ישראל ליום כיפור צבאי. בשנה האחרונה, העולם וישראל חוו "יום כיפור כלכלי". למעט משבר הדולר והנזק לייצוא הישראלי, כלכלת המדינה, בהנהגתם האמיצה של הנגיד סטנלי פישר ושר האוצר לשעבר רוני בראון, הוכיחה חוסן מפתיע, ונראה שהיא נחלצת שרוטה אך לא פצועה, מהצונאמי הכלכלי שנחת על העולם.

ישראל זקוקה היום לכל גרם של חוסן כלכלי ופיננסי כדי לשרוד את יום הכיפור המדיני, שעלול לנחות עליה אם ממשלת נתניהו תתמיד בסרבנותה בנושא ההתנחלויות ואבו מאזן יתמיד בתקיעת כל מקל אפשרי בגלגלי המו"מ.

בישראל, מאז "עופרת יצוקה", החליפו הזחיחות וההיבריס את הזהירות והתבונה. בעלי טורים שתקפו בחריפות את אהוד אולמרט על שחיתויותיו וכישלונותיו, ואת ציפי לבני על מגבלותיה המנהיגותיות, משחררים היום אנחת רווחה למראה השביעייה המיניסטריאלית הסודית שדיוניה, כך נאמר, הינם מהיסודיים והאחראים שהיו אי פעם לממשלה בישראל.

אך למרות האיפול על דיוני שבעת המופלאים והיעדר הדלפות מישיבות הפורום, דומה שהשלט על שולחנם מכריז: "דיונינו סודיים כל-כך שאיננו יודעים מה שאנחנו עושים".

תוצאת ה"נטו" ממועצת החכמים היא שבנימין נתניהו, על אף תפאורת הפסגה המאולצת עם הנשיא אובמה ואבו מאזן, עלול להתגלות כראש הממשלה הישראלי הראשון שיישא בתואר "אישיות בלתי רצויה" בוושינגטון. לא מדובר רק בהיעדר מדאיג של כימיה ותקשורת עם נשיא ארה"ב.

על הפרק עומד קרע הולך ומתרחב בין ממשלת נתניהו לממשל האמריקני בנושא ההתנחלויות בתקופה שישראל, אליבא דנתניהו, ניצבת בפני האיום הקיומי שמציב לנו מכחיש השואה מטהרן. מאחר שאיראן גרעינית מהווה איום על שלום העולם ועל קיומה של ישראל, הדבר האחרון שממשלה אחראית בישראל נדרשת לעשות הוא להסתכסך עם הגורם הבינלאומי היחיד שמספק את רוב צרכיה הצבאיים ושומר על יתרונה האיכותי, ושביכולתו, המוגבלת כיום, לעצור, ולו חלקית, את התגרענות איראן.

אך דומה שראש ממשלת ישראל מעמיד את האינטרסים של מועצת יש"ע לפני טובת הציבור הישראלי ומסלים את מאבקו ההרואי בנשיא אובמה ובשני יועציו, עמנואל ואכסלרוד, "יהודים אכולים שנאה עצמית" כדברי ההבל של נתניהו.

מולו מדדה אבו מאזן בריקוד דובי מסורבל, מנסה להפיס את דעת שונאיו מהחמאס ברטוריקה אנטי ישראלית קיצונית תוך שהוא קורץ לתומכיו בפתח ומפלרטט עם הפנטגון ומשרד הביטחון. בן גוריון פלסטיני הוא איננו. בקושי נחום גולדמן.

בארץ הגמדים, בין הנהר והים, מורגש חסרונו של גוליבר. עד לאחרונה נדמה היה שגוליבר יושב בבית הלבן. עתה נראה שהוא עבר לקרמלין, היכן שתיחתם בסופו של דבר ההחלטה האסטרטגית בנושא איראן. כדאי שביבי נתניהו יתחיל לטוס למוסקבה בקביעות, והפעם בגלוי. *