מה עבר בראש של מייקל דל

בוול סטריט מסכימים: שדל שילמה יותר מדי ותוהים מה חשב לו הבוס כשחתם על הצ'ק

ביוני שעבר פרסמו בתי ההשקעות הגדולים סקירה מיוחדת לסוגיה "את מי תרכוש דל "?

על הפרק עמדו חברות מכל קצות תעשיית ה-IT. חברות אחסון וחומרה, שירותים ותוכנה, כולן בסדר גודל בינוני ומעלה. הרי אין מקרים רבים בהם ענקית חומרה רעבה עם 12 מיליארד דולר בקופה מודיעה פורמלית שהיא רוצה רכישה "גדולה ומהותית".

היה מי שידע כבר אז לסמן את חברת שירותי המחשוב Perot כמועמדת הבולטת. בתחילת השבוע אכן הודיעה דל על רכישת פרו תמורת 3.9 מיליארד דולר, פרמיה של כמעט 70% על המחיר בבורסה ביום המסחר האחרון. את החברה הקים איש העסקים והפוליטיקאי רוס פרו, והוא ובנו צפויים לקבל במסגרת העסקה מיליארד דולר.

מורידים את ההמלצה

בעוד העסקה נראית מוצלחת מאוד מבחינה אסטרטגית, עקב הצורך של דל לחזק את צד השירותים, המחיר שהיא שילמה קצת פחות מוצלח. מניית פרו נעה בשנתיים האחרונות בין 12 ל-18 דולר, והחברה לא מפגינה שיעורי צמיחה כבעבר.

האנליסטים בוול סטריט היו חד-משמעיים. בברקליס קבעו כי המחיר היה "קצת מפתיע" והעריכו, כי כמו ברכישת EDS על-ידי HP, הרי שפרמיה של 30%-40% הייתה מספיקה.

בקרדיט סוויס הורידו את הדירוג של דל מ"קנייה" ל"ניטרלי", ולצידם אפשר למצוא את JP מורגן, RBC ובתי השקעות רבים אחרים, וכן את ג'ים קריימר, הפרשן הטלוויזיוני, שבישר בתוכניתו ב-CNBC כי העסקה השאירה אותו עם "טעם רע".

אז מה עבר על מייקל דל, מייסד ומנכ"ל החברה, כשהחליט לכתוב צ'ק? אם נשארים בצד הרציונלי, האופן שבו תופסת דל את הרכישה יכול להיות הגורם המשפיע. באחד הפאנלים בכנס ג'רני בשבוע שעבר, שקיימו ארנסט אנד יאנג ו"גלובס", אמרה ד"ר מאהה איברהים, שותפה בקרן ההון סיכון קיינן, כי הרכישות שמתבצעות בימים אלה נחלקות בין אסטרטגיה התקפית והגנתית.

סיסקו, למשל, נוקטת בגישה התקפית ומתרחבת באמצעות רכישות לטריטוריות חדשות, בעוד חברות התרופות שהפטנטים שלהן עתידים לפוג מנסות להתגונן באמצעות רכישת המתחרות.

רכישת פרו נראית לכאורה התקפית, שכן דל מתרחבת לתחום חדש יחסית. אבל הסכום מאותת על כך שהמהלך היה מסוג אחר. דל פועלת בעיקר בתחום החומרה (84% מההכנסות ברבעון השני), בו היא איבדה את היתרון. אספקת פתרונות למגזר הארגוני והציבורי (50%-60% מההכנסות ב-2009) כוללת גם מרכיב גדול של שירות, וב-HP וב-IBM זוכים כך בהרבה עסקאות.

בדל - בגלל חוסר יכולת או חוסר ברירה - לא מצאו פתרון טוב יותר להגן על מעמד החברה. יתכן שבעלי המניות, שמבכים כעת את השמדת הערך, יודו בעתיד לדל, ששילם מיליארד דולר "מיותרים" כדי להשאיר את החברה שייסד כמובילה. *