עשרים בסירה אחת

למה מוקד פסגת ה-G-20 שונה מקודמותיה, ומה בין איזון הכלכלה העולמית לשוק המט"ח

שרי האוצר והנציגים של מדינות ה-7-G יבואו מחר (שבת) לאיסטנבול, לכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי כדי להיפגש, פעם נוספת, במאמץ למצוא דרכים להיחלץ סופית מהמשבר הכלכלי והפיננסי בעולם. אלא שהפעם, בניגוד לשנים קודמות, אנשי שבע המדינות המתועשות לא באים כדי לקבל החלטות, אלא כדי לבצע החלטות שהתקבלו בפורום הרחב של ראשי 20 המשקים הגדולים בעולם, ה-20-G.

רק לפני שבוע באו לפיטסבורג שבארה"ב ראשי אותן מדינות לברך אחד את השני על כך שמנעו את סוף העולם, באמצעות חבילות סיוע פיסקאליות ומונטריות, בהיקף ללא תקדים. לאחר שהסתיימו הברכות, קיבלו ראשי הממשלה והנשיאים של אותם 20 משקים שורה של החלטות על המשך הדרך, בניסיון לחלץ סופית את העולם סופית מהמשבר. כינוס קרן המטבע באיסטנבול הוא אירוע שבא לאשרר, ולהפיץ בקרב כל מדינות העולם את המסר של פיטסבורג.

בעצם, פיסגת פיטסבורג שונה לחלוטין משתי הפגישות הקודמות בוושיגנטון בספטמבר 2008 ובלונדון באפריל 2009. ראשי ה-20-G באו לוושינגטון לפני שנה בעיצומה של הבהלה לאחר קריסת ליהמן ברודרס, ויצאו ממנה עם כמה החלטות על הפעלת סיוע פיסקאלי ומוניטארי, ולמנוע בכל מחיר קריסה של המערכת הפיננסית. ללונדון באו ראשי המדינות הגדולות כדי לקדם מערכת חדשה של רגולציה פיננסית, כדי לחזק את האמון של משקיעים וחוסכים במערכת הבנקאית והפיסקאלית.

הפעם המוקד של הפסגה היה שונה לחלוטין. בפיטסבורג התקבלו שתי החלטות בעלות חשיבות אסטרטגית עליונה, אשר חשיבותן טרם הובנה במלואה על ידי פרשנים ואנליסטים. ההחלטה הראשונה הייתה שהגוף לקבלת החלטות כלכליות משותפות יהיה, מעתה והלאה, ה-20-G, ולא ה-7-G. לארה"ב, המעבר לפורום הרחב יותר הוא נוח מאד, שכן הוא לא מצריך להתעמת לבד עם האירופיים בשאלות של מדיניות. אך מעבר לשאלות הפוליטיות, ישנה גם חשיבות להבנה שהושגה, כי המשך הדרך דורש תאום רב-לאומי של המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית. פורום ראשי 20 המשקים הגדולים אמור להיות הגוף אשר יהיה אחראי להשגת התאום הזה.

למה התאום נחוץ? כי במוקדם, או במאוחר, יהיה צורך להפסיק את הסיוע הפיסקאלי וההרחבה המוניטארית במדינות השונות, ודבר זה ניתן לבצע רק עם כל המדינות יהיו מתואמות במדיניות, ולא ינסו להפיל את העלות של היציאה אחת על שניה. בעצם, יש פה הכרה גלובאלית שהזמן למדיניות כלכלית לאומית עצמאית, לפחות בתחום המאקרו-כלכלי, חלף לו עם קריסת ליהמן בראדרס. מעתה, כולם באותה סירה, וכולם צריכים לחתור באותו כיוון. מישהו שאמור להיות אחראי על החלטות לגבי הכיוון והעוצמה של המהלכים השונים, ושרי האוצר והנגידים יצטרכו להתאים את עצמם אל אותה הסירה.

ההחלטה השניה, לא פחות גורלית, היא שהמוקד המאמצים להתמודדות עם המשבר יתן את מירב הדגש למה שמכונה "איזון מחדש של הכלכלה העולמית". מדובר בעצם בהחלטה בעלת חשיבות היסטורית במונחים של המשק העולמי. בעצם מדובר בניסיון להגדיר מחדש את היחסים בין מדינות עם עודף מבני בחשבון השוטף, בעיקר מדינות אסיה וחלק מאירופה, לבין מדינות עם גירעון בחשבון השוטף, במיוחד ארה"ב. מה שעומד על הפרק הוא התאמה ארוכת-טווח ורחבת היקף של מערך שערי החליפין בעולם, לצד ניסיון להביא את שיעורי החסכון וההשקעה בכל מדינה לרמות אשר תואמות את אותו שווי משקל חדש אשר עליו לשרור בעולם בטווח הארוך. מאמצים לסדר מחדש את הרגולציה יימשכו, אך מעתה עיקר תשומת הלב תהיה על בנייה מחדש שלה המדיניות המאקרו-הכלכלית העולמית כדי להגיע לאיזון מאקרו-כלכלי שונה לחלוטין מזה שקיים היום.

המבחן הראשון של הגישה הכפולה עליה הוחלט בפיטסבורג יהיה באיסטנבול בסוף השבוע. ארה"ב פוגשת את אירופה כאשר ברקע ההחלטות שהתקבלו בפיטסבורג, ומצפה שכולם ישתפו פעולה עם המעבר לדגש על איזון מאקרו-כלכלי חדש כבעל עדיפות עליונה, ולא להסתמך רק על מאמצים לבנות מחדש את מערכת הרגולציה.

הכותב מסקר את כינוס קרן המטבע העולמית והבנק העולמי באינסטנבול.