הכל על האלף-בית המסמל את ההתאוששות מהמשבר

בזמן כהונתו כנשיא, ג'ורג' W בוש (לא טעינו) היה להוט להבין איך הקהילה החרדית מצליחה לתקשר בתוכה בכאלו יעילות וחריצות. נאמר לו שהסיסמה הסודית של הקהילה היא "ווס טוס?" ("מה קורה?" באידיש), ושעם השמעתה נפתחים כל הסודות בפני המשמיע.
בוש הורה על משימה חשאית לבדיקת הסיסמה בעצמו. נהגו הסיע אותו במכונית סטיישן-ווגון חבוטה בהיחבא אל לב ברוקלין, כשהוא מחופש ליהודי חרדי. הנשיא ניגש לאדם הראשון שפגש ברחוב ואמר, "ווס טוס?". התשובה הייתה: "ששש.. דייבאשט פרזידנט בוש אונקגמן ברוקלין!" ("אתה יודע שהנשיא בוש הגיע זה עתה לברוקלין!").

תש"ע היא שנה מיוחדת מאוד עבור חברינו בקהילת חב"ד. כפי שכל מומחה לגימטריה יאמר לנו, כל אות באלף-בית העברי מייצגת ערך מספרי. לכן, תש"ע מייצגת את בואה של שנת "770", שהיא הכתובת המפורסמת של מטה חב"ד העולמי באיסטרן פארקוויי בברוקלין. המבנה הזה כה נערץ, שהוא שוכפל ביותר מתריסר מדינות בעולם (כולל, כמובן, בישראל).

הגימטריה של האלף-בית הרומאי או הלטיני אינה כה בת מזל. לפני 40 שנה מייקל ג'קסון השיק קריירה מוזיקלית מדהימה עם הלהיט "A-B-C זה קל כמו 1-2-3". מייקל ג'קסון כבר לא איתנו, אך הלהיט הזה עדיין קליט, למרות שהאלף-בית הלטיני לא שימש להנהלת חשבונות מאז ימי הרומאים עצמם. ובכל זאת, האותיות נשארו רלבנטיות מאוד לכלכלנים שמנסים לתאר את צורת העולם שלנו.

בדרך כלל הכלכלנים מגדירים מיתון כשני רבעונים רצופים של נסיגה בתמ"ג. מנקודת המבט של שוקי ההון, שוק דובי מוגדר כתקופה שבה השוק מאבד לפחות 20% מהשיא ועד השפל. ב-2008 כמעט כל מדינה מפותחת בעולם סבלה משניהם.

האופציות U, J, L ו-V

כל מדינה שמוצאת את עצמה במיתון מייחלת באופן בלתי נמנע להבראה דמויית V. ההתכווצויות הקצרות והתלולות כבר דעכו, וכולם מקווים שההתאוששות תהיה מהירה באותה מידה - וגם תחזיק מעמד. זה קרה כמה פעמים בארה"ב, בייחוד בשנים 1953-1954, 1990-1991 ו-1994-1995. למעשה, ההתאוששויות מאז שנות ה-40 נראו ברוב המקרים כמו V - עם מהירות ועוצמה שחיקו את הירידות.

אם ההתאוששות אינה כה מהירה, והחולשה מתמשכת, הכלכלה עוברת הבראה דמויית U. הצמיחה מקרטעת לאורך תחתית ה-U, וגם אם היא חיובית, היא נשארת מתחת לרמתה ההיסטורית. אך בסופו של דבר, תקופת אי הוודאות הממושכת מתחלפת בצמיחה בת קיימא. דוגמה קלאסית היא מחזור המיתון/הבראה של 1973-1974 בארה"ב. מזרח אסיה - כולל דרום קוריאה, הונג קונג, תאילנד, סינגפור ואינדונזיה - עברה כולה מיתון דמוי U ב-1997-1999.

סיימון ג'ונסון, הכלכלן הראשי של קרן המטבע לשעבר, מציע אנלוגיה טובה. הוא משווה את המיתונים דמויי U לאמבטיה: "אתה נכנס. אתה נשאר. הדפנות חלקלקות ואתה לא יוצא מהאמבטיה הרבה זמן". אני אוהב את ההשוואה הזו כי היא מאפשרת לנו לקוות שהכלכלה - והמוצרים שזמינים למשקיעים - ייצאו "נקיים" אחרי "רחצה" באמבטיה. נקווה שעם רגולציה חכמה יותר וספקנות בריאה של משקיעים ביחס ל"הזדמנויות" שמבטיחות להכות את השוק בלי או עם מעט סיכון, המשקיעים יחזירו להאמין בשוקי ההון.

עושה רושם שהתהליך הזה כבר התחיל. בתחילת 2009 היו למשקיעים האמריקניים כמעט 4 טריליון דולר בשוק הכספים הנזילים (כולל פיקדונות בנקאיים וקרנות כספיות) - רמה חסרת תקדים שייצגה יותר מ-50% משווי שוקי המניות והאג"ח באותה תקופה, שעמד אז על 7 טריליון דולר. עד כה, כמעט 500 מיליארד דולר כבר טפטפו משוקי הכספים לשוק המניות והאג"ח, שהמשקיעים חוזרים אליהם בזהירות. אותם פיקדונות וקרנות כספיות עדיין מהווים כמעט 40% משווי שוקי המניות והאג"ח. הממוצע ההיסטורי הוא פחות מ-20% - מה שאומר שיש עדיין כסף רב שממתין על הגדר.

עד כה, רוב הכסף שחזר לשווקים הושקע באג"ח, אם כי גם המניות מושכות תשומת לב. המשקיעים חזרו הרבה פחות לקרנות הגידור, קרנות הפרייבט אקוויטי ויתר המכשירים הלא נזילים.

אגב, מנהלי קרנות הפרייבט אקוויטי ניסו לשכנע משקיעים שדפוס התשואות שלהם יהיה דומה לאות J - כלומר שהערך יורד כאשר ההשקעות מתבצעות. אחר כך באה תקופת שפל, שאחריה אמורה לבוא תקופה של תשואות טובות יותר. במציאות, לרוע המזל, רוב המשקיעים שנכנסו לקרנות הפרייבט אקוויטי באמצע העשור הנוכחי ייהנו רק מחצי מה-J - לדאבון הלב, רק מהחצי הראשון.

לא נשכח שקיים גם התרחיש המבהיל של האות L - שקיעה כלכלית תלולה ואחריה תקופה של קיפאון ממושך. זה מה שיפן עוברת מאז 1993 - ולא רואים את הסוף. רק מעטים מנבאים תרחיש כזה בארה"ב, אך כמה חזאים צופים שמגזרים מסוימים, בייחוד הנדל"ן, עלולים לעבור תרחיש של L.

עד כה, רוב הפרשנים חושבים שצורת המיתון הנוכחי נראית בעיקר כמו U. הייתה לנו ירידה תלולה במחצית השנייה של 2007 ובכל שנת 2008. 2009 התחילה עם האטה בירידות, כאשר העולם המתין לראות את השפעת חבילות החילוץ והתמריצים. אחר כך, ברבעונים השני והשלישי של השנה, התאוששו שוקי המניות בצורה מרשימה, וכמעט כל המדינות המערביות חזרו לצמיחה חיובית בתמ"ג.

נראה שהפיגועים הפיננסיים הסתיימו

להבדיל אלפי הבדלות, הליכה באולם המסחר בימים אלו כבר מזכירה שיטוט במדרחוב ירושלמי בשנת 2005, כשאנשים החלו לחזור לעיר, אחרי גל הפיגועים של השנים שקדמו לה. כך גם עכשיו, התחושה היא שרוב הפיגועים הפיננסיים כבר הסתיימו ו-וול סטריט חזרה לחיים. אנחנו שוב רואים הנפקות ראשוניות משמעותיות לציבור, עוד יותר הנפקות משניות, והנזילות חזרה לרוב השווקים. אבל הסוחרים עדיין מציצים מעבר לכתפיהם, מחשש לרעשי משנה. כמו פיצוץ במנוע מכונית שמעורר בהלה בשוק הכרמל, המשקיעים עדיין חוששים מקולות נפץ בשוק ההון.

פעילי השוק מודעים לכך שהאינפלציה עלולה לעלות, שהבנקים עלולים לצבור הפסדים נוספים, ושעלייה במסים בהחלט נראית באופק. עד כה, האבטלה בארה"ב עלתה לכמעט 10% לראשונה מאז 1982, רווחי החברות עוד לא התאוששו, מחירי הבתים ממשיכים לרדת והביקוש הצרכני קפוא. יכולה להיות לנו עוד ירידה לפני שנהנה מהבראה עקבית ומתמשכת.

לכן, בעוד ששנת תש"ע יכולה עדיין לייצג את ראשי התיבות "תהיה שנת עושר", היא צריכה גם לייצג את "תהיה שנת ענווה". ייתכן שנראה עוד צורת U לפני שנצא בביטחון מהאמבטיה. מיתון של תחתית כפולה יהיה חדשות רעות לכולם, אבל במיוחד לתומכי המפלגה הדמוקרטית, שירעדו מהמחשבה הבאה: ג'ורג' בוש אולי לא יחזור לבית הלבן בעתיד הקרוב, אך ייתכן שנפגוש את האות האמצעית של שמו, W, כצורת עקומת ההתאוששות שלנו. *

לני רוט הוא סגן נשיא בכיר ב-UBS פלורידה, וחבר בחבר הנאמנים של אוני' בן גוריון