מזוז שינה את הנחייתו: גם המדינה תתדיין בבוררות

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שינה את הנחייתו שלפיה המדינה ככלל אינה מתדיינת בבוררות, ופרסם הנחיה חדשה שלפיה "המדינה רואה בבוררות, לצד מנגנוני יישוב סכסוכים נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם ליישוב סכסוכים של המדינה". בהנחיה נקבעו אמות מידה להעברת סכסוכים לבוררות. מדובר במהפכה שכן ממש בהתחשב בכך שהמדינה היא אחד המתדיינים הגדולים ביותר בבתי המשפט.

ההנחיה הישנה משנת 2003 שללה פנייה של המדינה לבוררות, בעיקר בשל הרצון לנהל בשקיפות ובפומבי סכסוכים הנוגעים לנכסי מדינה וכספי ציבור, החשש מפני השלכות רוחב והחשש מפני הנטייה להתייחס למדינה כ"כיס עמוק". אלה חששות המתעצמים בבוררות, שכן לרוב הבורר אינו כפוף לדין המהותי ועד לאחרונה לא היתה אפשרות לערער על החלטתו.

אלא שלצד שיקולים אלה קיימים שיקולים נגדיים: בשעה שהמדינה מעודדת מתדיינים אחרים לפעול ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, ראוי שתנהג באותו אופן. בנוסף, חלק מיתרונות הבוררות ובפרט יעילות הדיון, ההימנעות מתקדים מחייב, שליטה מסוימת בזהות הבורר והיצירתיות המתאפשרת בהליך, יכולים לעיתים לתת מענה טוב יותר לצרכי המדינה כבעל דין.

בינואר 2008, בתום דיון מקיף בסוגיה, מזוז גמר אומר בליבו לשנות את המדיניות. בסיכום הדיון נקבעו גם השיקולים ואמות המידה באשר לסוגי הסכסוכים המתאימים לבוררות, לצד אלו שאינם מתאימים. מה שפתח את הדרך לכתיבת ההנחיה הוא התיקון לחוק הבוררות מלפני כשנה, המאפשר לצדדים להסכים שתהיה רשות ערעור לביהמ"ש על פסק בורר (רק בטענה שנפלה בו טעות יסודית ביישום הדין), ובלבד שישיבות הבוררות תועדו בפרוטוקולים, הבורר הוכפף לדין המהותי והוא נימק את הפסק.

ההנחיה מפרטת אמות מידה השוללות הפניית סכסוך לבוררות, נוכח הצורך בהכרעת בית משפט ממלכתי: סכסוך הנוגע להיקפה או הפעלתה של סמכות שלטונית ע"י המדינה או רשות מוסמכת (החלטות בענייני אכיפה, רגולציה, הטלת עיצום כספי, מדיניות שלטונית או הפעלתה); קיימת שאלה משפטית עקרונית, תקדימית או בעל רגישות אחרת שראוי שתידון בשקיפות; קיימת חשיבות בקביעת הלכה של ערכאה שיפוטית מוסמכת, בין היתר בשל חוסר בהירות במצב המשפטי או קיומה של פסיקה סותרת; הסכסוך נוגע לציבור רחב או שהכרעה בו תשליך על ציבור רחב או בלתי מוגדר (למשל פרשנות הסכם התקשרות שהמדינה כורתת עם מספר רב של גורמים); ההכרעה בסכסוך עשויה להשפיע על צדדים שלישיים שאינם חלק מההליך, או שההכרעה מחייבת לצרפם להליך.

מנגד, מונה מזוז שיקולים המצדיקים הפניית סכסוך לבוררות: מדובר בסכסוך אזרחי-עסקי או בעל אופי מקצועי-טכני, סכסוך שלאור אופיו או עניינו עדיף לבררו בהליך לא פומבי, למשל כשבירורו בבימ"ש עלול לחשוף מידע שיפגע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, שיקולים הנוגעים לזהותם ולאופיים של הצדדים לסכסוך, למשל כשקיימת מערכת יחסים מתמשכת עם הצד שכנגד והבוררות תאפשר הכרעה מהירה והמשך יחסים תקינים (בעיקר כשהמחלוקת היא על ביצוע ההסכם ולא על סיומו), או כשמעורבים בסכסוך גורמים עסקיים בינלאומיים.

כן יש לבחון שיקולי יעילות - האם הסכסוך נוגע לעניינים טכניים או מקצועיים וקיים יתרון לבירורו בפני איש מקצוע בתחום - ושיקולים נוספים: החשיבות בפתרון מהיר של הסכסוך, היקפו והשלכותיו הכספיות ויכולת העיצוב של הליכי הדיון וההכרעה.

הכללת תניית בוררות בהסכם שהמדינה צד לו, או העברת סכסוך לבוררות כשאין תנייה כזו בהסכם, מחייבות אישור היועץ המשפטי לממשלה. ככלל, בתנייה ייקבע שהבוררות תהיה בפני בורר יחיד, אלא אם קיימים נימוקים מיוחדים לקבוע אחרת. הפעלת התנייה בהסכם מחייבת אישור היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי, לאחר התייעצות עם פרקליטות המדינה.

הפניית סכסוכי עבודה בשירות המדינה לבוררות טעונות אישור הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, פרקליטות המדינה ולעיתים גם אישור היועמ"ש.