זה שמגיע לו, וזה שלא ממש

שני ענפים חדשים ייכנסו למשחקים האולימפיים ב-2016. מצד אחד גולף, ענף אריסטוקרטי מדי לרוח האולימפית, שסובל מריכוז מוגזם של שחקנים בשתי יבשות בלבד; מצד שני ראגבי, המשחק הכי פופולארי בחצי הכדור הדרומי אחרי כדורגל, שכבר מזמן היה צריך להפוך לאולימפי

שוב יהיו במשחקים האולימפיים 26 ענפים, אחרי שהבייסבול והסופטבול הוסרו מהרשימה לקראת משחקי לונדון 2012, וגולף וראגבי הוספו לקראת משחקי ריו 2016.

באוגוסט השנה החליטה המועצה המנהלת של הוועד האולימפי הבינלאומי להמליץ בפני חברי הוועד על שני הענפים כמתאימים לתכנית האולימפית. בניגוד לתכנון, זה לא הפך להיות מובן מאליו שהענפים אכן ייבחרו. בכנס האולימפי בקופנהאגן ניתן היה לשמוע בשיחות עם חברי ועד שהם אינם מרוצים מהעבודה של המועצה המנהלת בנושא, וכי שני הענפים נתונים למחלוקת קשה. התוצאות, 81-8 עבור הראגבי ו-63-27 עבור הגולף, מוכיחות זאת למרות שהן נדמות חד צדדיות. כי עבור חברי הוועד האולימפי, טובת הארגון עומדת ראשונה נגד עיניהם והמלצות של המועצה המנהלת ושל נשיא הוועד הבינלאומי מתקבלות בדרך כלל ללא התנגדות של ממש. במקרה של הגולף מדובר כבר באופוזיציה של ממש.

גולף: אליטיזם, יוקרה

"אנחנו בהחלט מאמינים שמגיע לגולף להתווסף לתכנית האולימפית", הצהיר טיי ווטאו, נשיא הוועדה האולימפית של התאחדות הגולף הבינלאומית, ארגון שכוחו בכך שהצליח לארגן יחד את 19 הסבבים הגדולים תחת גג אחד. "אנחנו מודים לשחקנים מהטופ העולמי שסייעו לנו להשיג את המטרה". טייגר וודס שלח הודעת וידאו מוקלטת, אניקה סורנסטאם וג'ק ניקלאוס דחפו בשלבים המוקדמים. לקופנהאגן הגיעו פדריג הרינגטון האירי, סוזאן פטרסן הנורווגית, מתיאו מנאסאו האיטלקי בן ה-16, אלוף החובבים, ויותר מכל - מישל ווי המדהימה.

כל זה סייע לכפר על כמה בעיות מובנות. ראשית, האליטיזם והיוקרתיות של הספורט שמונעים גישה אליו משכבות אוכלוסיה ומאזורים שלמים. לא מסייע גם הפיזור הגיאוגרפי של הגולף, שמוטה כמובן לטובת מדינות מפותחות ולרעת מדינות אפריקה השחונות (אגב, כדי להשקיט את מצפונה, תעביר התאחדות הגולף השנה סכום של 4.9 מיליון דולר לפרויקטים לטיפוח גולף לבני נוער ונשים, גולף לנכים ולשחקנים מצטיינים במדינות מתפתחות). שנית, ריכוז השחקנים המצליחים ביבשת או שתיים, ושל מחצית מהם במדינה בודדת - ארה"ב. רביעית, ואולי זו הבעיה הקשה ביותר של הגולף: הטורניר האולימפי יהווה עבור הענף עוד טורניר בסדרה ארוכה, וכזה שלא יכול להשתוות באיכות שלו למייג'ורס.

הפיתרון המוצע הוא טורניר במתכונת הסבב, של 72 גומות בארבעה ימים ופלייאוף של שלוש גומות במקרה של שיוויון. ארגוני הגולף הכריזו כי בתקופת המשחקים לא יהיו טורנירי סבב, וכוכבי המשחק הצהירו שזו משאת נפשם, לייצג את ארצם במשחקים האולימפיים. באשר לזכאים להשתתף בין הגברים, מדובר על 15 הראשונים בדירוג העולמי, ללא קשר ללאומיותם - היום יש ביניהם שבעה מארה"ב - ולאחר מכן מכל מדינה שלא השלימה את מכסת שני השחקנים, עד שתתמלא המכסה של 60 שחקנים. בשיטה זו אכן יוכלו להיכנס גולפאים משלושים מדינות.

לגולף בעולם יש כיום יותר מ-60 מיליון משתתפים רשומים (אי אפשר לשחק גולף בלי להיות רשום), שחברים ב-121 התאחדויות מ-116 מדינות שונות. כך שהעניין בטורניר יהיה מן הסתם סביר, וגם הרצון לקנות את זכויות השידור שלו. כבר היום משודר גולף מקצועני ל-216 מדינות ומספר ערוצי הגולף היעודיים עולה בהתמדה. רק בציבור העניין לא תופס: בסקר שערך המגזין המקצועי המקוון INSIDE THE GAMES בקרב 30 אלף איש, רק 210 ציינו את הגולף כספורט שצריך להיכנס לתכנית האולימפית, כלומר פחות מאחוז. כמעט 70%, לעומת זאת, תומכים בראגבי כספורט אולימפי.

ראגבי: גאווה, פופולאריות

גם ההייפ הקצר בישראל סביב הראגבי, אחרי ניצחון הנבחרת על סלובניה, לא שינה את תדמיתו כספורט אלים ושולי. אבל התדמית הזאת רחוקה מאד מהמציאות. הראגבי הוא ענף שמדגיש עבודת צוות ופייר-פליי יותר מכל משחק כדור אחר, ועבורו עדיין הנבחרת הלאומית חשובה בהרבה מכל קבוצה. הוא נפוץ אצל ארצות האימפריה הבריטית לשעבר, והוא המשחק הבולט, אחרי הכדורגל, בחצי הכדור הדרומי. דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד הן מעצמות ראגבי, אבל גם ארגנטינה, פיג'י וסמואה, בזמן שקניה וברזיל מתפתחות במהירות.

הראגבי המוכר בארץ, הראגבי 15 או ראגבי יוניון, הוא ספורט אריסטוקרטי שמפותח בעיקר באיזורים עשירים, לאחר שהופץ על-ידי אצולה בריטית. עד 1995 הוא היה חובבני לחלוטין ובכך תפור על המשחקים האולימפיים. אבל המאמצים להתקבל למשפחה האולימפית אצל התאחדות הראגבי הוותיקה והגאה מכדי להתרפס בפני התנועה האולימפית "הצעירה" החלו רק ב-1994. מה עוד, שלראגבי יש את אליפות העולם, טורניר הספורט השלישי בחשיבותו בעולם אחרי המשחקים האולימפיים והמונדיאל. ב-2007 צפו בשידורי הטורניר מצרפת יותר מ-4 מיליארד איש ביותר מ-200 מדינות, וממוצע קהל של כ-40 אלף איש באצטדיון חוזר על עצמו כבר כמה אליפויות.

למרות המלצות חוזרות ונשנות למליאת הוועד האולימפי, הספורט לא התקבל לתכנית. עד השנה. הרעיון הוא לתת למשחקים האולימפיים להיות טורניר השיא של גרסת הראגבי שביעיות. המשחק הומצא ב-1883, אבל זוכה לפופולאריות גדלה בשנים האחרונות. מדובר בגרסה מתאימה יותר לקצב החיים המודרני. על פני אותו מגרש משחקים בכל צד רק שבעה שחקנים, כך שהדגש הוא על יכולת טכנית ומהירות ולא על יכולות פיזיות וכוח, ובהתאם לכך, גודלת כמות הנקודות במשחקים. אורך המשחק הוא בין 14 ו-20 דקות, כך שאפשר לשחק מספר פעמים ביום.

במשחקים האולימפיים מתוכנן טורניר של 12 קבוצות לנשים ולגברים, שיתקיים כל אחד על פני יומיים. הסינרגיה של קהל הראגבי הנלהב, התנועה האולימפית שמחפשת נישות וגישה לנוער, והצד הפיננסי של הספונסרים והמפרסמים יכולים להיות עצומים.

צרו איתנו קשר *5988