המגפה תתפשט מבתי-החולים

מדובר בעיקר ברמה הביולוגית - חיידקים אלימים שחיים דרך קבע בבתי החולים וחיידקים בהם מדביקים החולים אחד את השני, אחראים על חלק משמעותי מקיצור חייהם של חולים בעלי מערכת חיסונית פגיעה. גם ברמה הפסיכולוגית - מקום לא מוכר, מנוכר, המקושר עם חולי, חוסר אונים ומוות, אינו בדיוק האווירה המעודדת ריפוי.

כיום עדיין איננו סובלים ממגיפה קטלנית, אולם אם וכאשר זו תגיע, ברור כי בתי החולים יהוו כר פורה להתפשטותה. אפילו מרפאות המשפחה יהוו מקור להפצת המגיפה.

כבר היום, מערכת הבריאות מעדיפה שלא נגיע לבית החולים. עלותו של יום אשפוז היא גבוהה מאוד, לא רק בגלל ההשקעה בחולים אלא גם מן הסיבות שתוארו לעיל. לחולה שכבר הגיע לבית החולים יש סיכוי רב יותר להסתבך.

נוצר לחץ לשלוח את הפציינט הביתה כמה שיותר מהר, גם במצב שלא היה נחשב בעבר להחלמה מלאה. מערכת הבריאות שואפת להפוך כמה שיותר פרוצדורות טיפוליות לכאלה המבוצעות במרפאות חוץ.

השיקול הזה הוא כל כך חזק, שהוא כבר מניע את גלגלי החדשנות - יזמים וקרנות הון סיכון לוקחים בחשבון כבר בשלב הסיד, כי המצאה שהופכת ניתוח באשפוז לפרוצדורה מחוץ לבית-החולים, הוא בעל סיכויים גדולים לעניין את המערכת הרפואית.

ואולם, לא הכל ניתן לעשות בזמן קצר ובמרפאה חיצונית. מעבר לכך, במקרה של טיפול בחולים עם מערכת חיסונית בעייתית ומחלות קשות, גם טיפול קצר ללא אשפוז ללילה יכול לחשוף אותם למחלות.

אולי הצעד הבא הוא חזרה לביקורי הבית הישנים והטובים. היום, רק לעשירים יש סיעוד ביתי ורק לחולים החמורים ביותר ניתנים ביקורי בית שוטפים של הרופא המטפל. אולם, ייתכן שבעתיד מערכת הבריאות תבין שהכי משתלם ובריא לטפל בלקוח בביתו.

כך חוסכים קליניקות ותקציבי אשפוז, ובעיקר - מונעים התפשטות של מחלות וסכנות לפציינט המעורער חיסונית מחיידקי בית החולים וממחלות של חולים אחרים.

נכון, השיטה אינה המתאימה לכל המחלות, והיא משתלמת רק כאשר סכנת המחלה הזיהומית היא חמורה, אולם היא בהחלט יכולה להוות כלי נוסף בפני מערכת הבריאות. אם יוחלט כי זו המטרה, הרי שהמכשור יתאים את עצמו כפי שהותאם לקליניקות הפרטיות. *