בנימין בן-אליעזר ביקר באחד הקיבוצים בצפון, כשנציגיה של ענקית הגז הרוסית גזפרום עלו על מסוקם והמריאו לכיוונו. ב-2005 התחמם הרומן הרוסי-ישראלי באופן משמעותי, ולצד ראש הממשלה שרון וסגנו אולמרט, חפצו הרוסים גם בקרבתו של שר התשתיות. "הפגישה בקיבוץ לא ממש תוכננה, פשוט טסנו לשם, ספונטנית", משחזר איש העסקים ערן פורמן, שנכח בה מצד גזפרום. "מיכאל אקסלרוד (מבכירי גזפרום דאז, א' ר') רצה להיפגש איתו, והוא - לא היה לו נעים. נפגשנו אז גם עם אולמרט. דיברנו על הקמת צינור גז מרוסיה לישראל".
פורמן התלווה לאקסלרוד, יחד עם ישראלי נוסף שאיתו עבד, ניסים דג'לדטי. העסקות עם הרוסים יועדו להיות בהיקף של מיליארדים, והשניים קיוו לנגוס בנתח משלהם. שמו של דג'לדטי אמנם אינו אומר דבר לרוב הציבור, אולם זה שנים שהוא דמות מוכרת בשוק האפור, כזו שאנשי עסקים לא מעטים שנקלעו לקשיים יודעים להגיע אליה - לנכות צ'קים, או לקבל הלוואות חוץ בנקאיות. לא אחת הסתיימו העסקות הללו בסכסוכים חריפים ובטענות להונאה. שני אנשים, למשל, התלוננו נגדו במשטרה בגין מרמה וזיוף, וזמן קצר לאחר הפגישה עם בן-אליעזר הגיש גם פורמן תלונה נגד דג'לדטי על גניבת כרבע מיליון דולרים. בנוסף, היו גם לווים אחרים שהסתכסכו איתו, ושלחו אליו, כך לטענתו של דג'לדטי, עבריינים שאיימו על חייו (ראו מסגרת בעמוד הבא).
"בן-אליעזר מאוד לא רצה לשבת איתו", טוען פורמן. "הוא בפירוש אמר את זה. אחד היועצים שלו אמר לו, 'מה אתה עושה עם הבן אדם הזה?'. אבל זה לא שהזמינו את ניסים, הוא פשוט בא יחד איתנו. זו הייתה פגישה של נציגי גזפרום עם נציגי הממשל, שזה לגיטימי מאוד".
גם לאולמרט היו הסתייגויות מנוכחותו?
"לא. לא היו שום הסתייגויות. הוא לא הכיר אותו".
האנונימיות המוחלטת, שעליה מקפיד במשך שנים דג'לדטי, 50, תושב הרצליה, נסדקה לאחרונה על רקע מעורבותו באחת הפרשיות המוזרות שידע שוק ההון הישראלי. כחודשיים לאחר שאיש העסקים הרוסי אלכסיי זכרנקו בישר על רכישת השלד הבורסאי גאון נכסים , זרוע הנדל"ן של גאון אחזקות , ב-33 מיליון שקלים - הוא נעלם ברוסיה, מותיר אחריו רק מרצדס שחורה ונטושה בפרבר מרוחק של עירו, סנט פטרסבורג. כחודש אחר כך, ב-8 בספטמבר, הודיע עו"ד דוד גוטליב מטעם זכרנקו תעשיות (הרוכשת המיועדת), כי חודשים ספורים לפני היעלמו הפקיד זכרנקו מסמך ולפיו "באירועים מסוימים" כל מניותיו בחברה יועברו לדג'לדטי, ששימש נציגו בישראל. טיב ה"אירועים" נותר מעורפל, ובהודעת גאון לבורסה נכתב שעו"ד גוטליב מסר שדג'לדטי הצהיר ש"לא ידוע לו על כל כתב אישום תלוי ועומד נגדו ו/או חקירה משטרתית המתנהלת נגדו".
ההצהרה הזו, של-G נודע כי ניתנה לבקשת רשות ניירות ערך, מסתירה הרבה יותר מאשר מגלה. האמת היא שלדג'לדטי היכרות עם משטרת ישראל. לדברי גורמים במשטרה, תיקים נגדו נפתחו במפלגי ההונאה במחוזות תל אביב, מרכז ודרום, בתחנת משטרת כפר סבא ובתחנת טייבה. במקרה אחד, שבו בעל חברה שניכה אצלו צ'קים התלונן בהונאה תל אביב על מרמה ועל זיוף בהיקף מאות אלפי שקלים, טוען מקורב לתיק כי החקירה עודנה מתנהלת. המצב, לפיכך, אינו ברור. תגובת המשטרה מביכה: ממחוז תל אביב נמסר שהתיק הועבר למחוז המרכז, ואילו שם טוענים שהתיק מטופל בתל אביב. במטה הארצי סירבו להתיר את הפלונטר בטענה ל"צנעת הפרט".
במקרים אחרים התלוננו החברה הבורסאית ישראמקו ושותפו לשעבר פורמן כי גנב מהם מאות אלפי דולרים. לפחות לגבי ישראמקו הסתיימה חקירת משטרה בהמלצה להעמיד את דג'לדטי לדין. התיק המתייחס לשתי התלונות הועבר לפרקליטות לפני למעלה משלוש שנים, אולם שם יודעים לומר רק ש"התיק בטיפול, טרם התקבלה החלטה" בנוגע להגשת כתב אישום.
הסחבת הזו, שהפרקליטות מנמקת בעומס העבודה, שכנעה את פורמן, שיושב בעצמו ברוסיה, שמשהו רקוב במערכת. "נראה לך נורמלי שתיק כזה תקוע שלוש שנים בפרקליטות? בהתחלה הייתי שואל מה קורה עם התיק, אבל אחרי חצי שנה הפסקתי. אני מרגיש שמישהו במערכת האכיפה מחפה עליו, כי הוא פשוט מרשה לעצמו דברים שאדם אחר לא היה מרשה לעצמו. הוא אפילו לא מסתיר עקבות. הוא פועל כמו בן אדם שבטוח שלא יקרה לו כלום".
נגד דג'לדטי, יש להדגיש, מעולם לא הוגש כתב אישום והוא לא הורשע בפלילים. אולם מתחקיר G מצטיירת דמות שלבעלי המניות בגאון נכסים מומלץ בהחלט להתעניין בעברה. כפושט רגל קבע לגביו בית המשפט כי הוא הסתיר נכסים, ולטענת נושים שלח עבריינים לאיים עליהם; המשטרה ממליצה להעמידו לדין, ובבתי המשפט נקבע כי מסר עדות שקרית והיה מעורב בעסקות "מפוקפקות".
"הדבר הכי הזוי", אומר אדם שעבד עם דג'לדטי, "היה לגלות שהוא חבר של אנשי מפתח במשק, ומחובר לפוליטיקאים בכירים". בין חבריו בחלונות הגבוהים ניתן למנות את ד"ר ז'ק נריה, לשעבר יועצו המדיני של יצחק רבין. דג'לדטי, מספר נריה, הציג לו כרטיס ביקור שבו תואר כיועץ לשרה - למיטב זיכרונו שרת הקליטה סופה לנדבר, אך הוא "לא בטוח". ל-G נודע שהשניים נפגשו, ולבקשת לשכתה של השרה מ"ישראל ביתנו" הונפקו לדג'לדטי אישורי כניסה לכנסת. אצל חלק ממקורבי השרה עורר המפגש אי-נוחות.
אלינה מלר-סמיק, ששימשה עד לא מזמן כראש לשכת השרה, דווקא התחברה מאוד עם דג'לדטי, ולפני חודשיים פורסם כי חברה לעסקים עם זכרנקו. דובר השרה הכחיש שדג'לדטי שימש כיועץ, וסירב לגלות במה עסקה פגישתה עמו: "השרה לא מדווחת על כל הפגישות שהיא עורכת עם אנשים. אין לה מה להסתיר, אבל אם ניסים רוצה לספר מה היה בפגישה, תפנו אליו".
שר אחר מ"ישראל ביתנו", שדג'לדטי מכיר ואף נפגש עמו בעבר בכנסת ובחו"ל, הוא שר התיירות סטס מיסז'ניקוב. לטענת מכרים, דג'לדטי סיפר שהוא מקורב למיסז'ניקוב ומייעץ לו. מיסזניקוב אינו מכחיש שנפגש עם דג'לדטי "בכמה אירועים חברתיים", אולם הוא מבהיר ש"מעולם לא קיימתי עמו פגישת עבודה והנ"ל לא שימש כיועץ או עוזר לי או למשרד התיירות".
בהקשר זה, מעניין לגלות שאת מסיבת העיתונאים לתקשורת הרוסית, שבה סיכם יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן את מושב הקיץ של הכנסת, בחרה "ישראל ביתנו" לערוך דווקא במסעדת פושקין בתל אביב - המסעדה שפתחו זכרנקו ודג'לדטי. דובר שר החוץ אומר שליברמן לא קשור לארגון האירוע שאותו מבצעת המפלגה, ושאינו מכיר את זכרנקו ואת דג'לדטי.
שיטת אנשי הקש
את דרכו העסקית החל דג'לדטי בשנות ה-80, אז הקים חברות בתחומי הנדל"ן והציוד הרפואי, וכן בתחום האופטיקה - חלקן עם רוני קאופמן, בעל אופטיק דורון. ב-1996 הוכרזו דג'לדטי ואשתו שושנה כפושטי רגל, לאחר שנקלעו לחובות של מיליונים (קאופמן, נבהיר, אינו קשור לכך בשום אופן). רק ב-2004 הגיע דג'לדטי להסדר חוב עם הנאמן מטעם נושיו, עו"ד בנימין רוזן, שבמהלך התקופה חשף את מעלליו של הראשון. כך, גם כשהיה פושט רגל, היה דג'לדטי בעל השליטה בפועל של רשת האופנה בון מארט, באמצעות חברת קש קפריסאית. לתקשורת אמנם דווח שאת הרשת רכשו משקיעים מצרפת, אולם הנאמן הצליח לחשוף שהייתה זו הטעיה, ושמי שנרשם כמנהל החברה, מרדכי דג'לדטי, משמש למעשה כאיש קש של אחיו, ובפועל הוא בכלל מנהל מספרה בגבעתיים. כמו כן טען רוזן שדג'לדטי ביצע עבירות מס כגון הגשת דוחות פיקטיביים, וניסה להעלים כספים מהעסק בעזרת בריונים. עו"ד יהודה ברמי טען אז בשם אחד הנושים שדג'לדטי שלח ללקוחותיו עבריינים, שלחצו עליהם לחדול מגביית החוב. לימים, אגב, הפך ברמי לפרקליטו של דג'לדטי. "הוא מאוד כריזמטי, מתוחכם וחכם", מעיד עו"ד ארז חבר, שייצג את הנאמן על נכסיו עו"ד רוזן, לצד עו"ד איתן ארז.
הנאמן רוזן התמקד אמנם בפרשת בון מארט, אולם דג'לדטי עשה לא מעט עסקים נוספים כפושט רגל המתקשה, לכאורה, לפרוע חובותיו במשך עשור. כמו מרדכי הספר, גם האח יהושע נרתם למשימה המשפחתית, ונרשם כמנהל חברת סיבא סטוק. כשזו הסתכסכה עם חברה למתן הלוואות בשם "בלפור", בעסקה ליבוא סוודרים ולמכירתם לשופרסל, קבע בית המשפט ש"יהושע היה עלה התאנה שמאחוריו הסתתר ניסים", ושימש כ"חותמת הגומי" שלו. דג'לדטי, שהיה הרוח החיה בעסק, "התגלה כמכחישן סדרתי של חתימותיו על-גבי מסמכים שונים, עדות שלא הרשימה במהימנותה - לשון המעטה", כך בית המשפט.
האח יהושע נרשם גם כמנהל חברת באבלס, שהייתה בבעלות חברה אמריקאית שכבעלי מניותיה נרשמו שלוש נשים אמריקאיות. אולם את בית המשפט זה לא הרשים, וב-2004 נקבע כי גם שם השליטה היא, למעשה, של ניסים. גם אמו רבקה נרשמה בימי פשיטת הרגל שלו כמנהלת החברה "גיל תום טריידינג", שקשורה אליו. בשלב מסוים החליף אותה האח יהושע, ובאחד התיקים שבהם העיד, התברר שלמנהל יהושע אין אפילו מושג לאיזו מטרה הוקמה החברה או מהי כתובתה.
פושטי רגל המנהלים עסקים במסווה הם תופעה מוכרת, אולם נראה כי דג'לדטי הרחיק לכת מעבר לכך. במהלך התדיינות משפטית בינו ובין איש העסקים דוד קבי, התברר שבין השנים 2001 ל-2003, ימים שבהם דג'לדטי היה חייב מיליונים לנושיו, נמצאו ברשותו למעלה מ-3 מיליון שקלים להלוות לקבי. כל זאת, כמובן, ללא ידיעת הנאמן רוזן.
איך פעל המנגנון? חלק נכבד מעסקי ההלוואות וניכיון הצ'קים נהג דג'לדטי לבצע באמצעות החברה בעלת השם החביב "החבובות חנות הצעצועים שלי", שעיסוקה לפי רשם החברות הנו "חנות לצעצועים קמעונאי", ושכמנהלה נרשם האח יהושע. אלא שבכתובת החנות בפתח תקווה לא תמצאו אטרקציות לילדים. מדובר בחברה שהייתה מעורבת, כך בית המשפט, בהלוואות באמצעות כרטיסי אשראי. במסגרת סכסוך בין "החבובות" לבין שותפה לביצוע העסקאות אליעזר נחמה, קבע בית המשפט, בין היתר, כי שני הצדדים "פעלו להטעות את חברות האשראי", וביצעו עסקות "מפוקפקות".
דוגמה נוספת לאופן פעילותו של דג'לדטי היא החברה בלו פוינט אוברסיז, שהקים במקלט המס שבאיי הבתולה, ושהתחייבה במאי 2004 להלוות 650 אלף דולרים לד"ר זיגמונד בלובבנד, נשיא החברה הציבורית ALD, שעוסקת בפתרונות תוכנה. בתמורה קיבל דג'לדטי אופציה לרכישת 2.7 מיליון מניות של החברה.
ALDדיווחה על ההלוואה מהחברה המסתורית מבלי שנחשף אז שדג'לדטי, אז עדיין במעמד של פושט רגל, ניצב מאחוריה; מהלך שהוביל למהומה בחברה - דג'לדטי פנה למשה פונדק, בעל מניות ב-ALD, בהצעה לממן את ההלוואה בתמורה לזכות לרכוש את המניות. פונדק שם את הכסף, אולם מאוחר יותר גילה כי דג'לדטי מוסיף לטעון לזכותו על המניות. בית המשפט הכריע לבסוף לטובת פונדק, ב-2006, אולם עד אז פרץ סכסוך חריף בין פונדק לנשיא בלובבנד. זה קרה כשפונדק נחשף למעורבות תמוהה של החברה שעוסקת בתוכנה בעסקי הלוואות עם דג'לדטי: בעל חברה אחרת שנקלעה לקשיים התלונן נגד דג'לדטי במשטרה בטענה שתיווך בינו לבין ALD שהלוותה לו כספים, אולם טען כי דג'לדטי גנב חלק מהצ'קים, זייף עליהם חתימות ופרע אותם בחברת "החבובות" שלו.
פונדק רתח, וטען שהחברה עוסקת במתן הלוואות בניגוד לדיווחיה לרשות ניירות ערך, ושהדבר עלול להסב לה הפסדים משמעותיים. בעיקר תהה על מעמדו של דג'לדטי בחברה. דג'לדטי, טען פונדק, הסתובב באותה העת במשרדי ALD, חילק לאנשים כרטיס ביקור עם לוגו שלה, והציג עצמו כנושא משרה וכבעל מניות בחברה, בנוכחות בלובבנד. בחברה מכחישים זאת, אולם גם פורמן מספר שדג'לדטי פעל ממשרדי ALD. על הפרשה הזו נפתחה חקירה משטרתית, שבמסגרתה נחקר גם סמנכ"ל ALD (ראו תגובה בעמ' 23). אלא שקשה לדעת מה עלה בגורלה, שכן במטה הארצי של המשטרה לא עוזרים להתיר את הסבך.
"מכיר ים של אנשים"
זמן קצר לאחר הבלגן ב-ALD, במארס 2005, הוגשה תלונה נוספת למשטרה נגד דג'לדטי. הפעם בגין גניבה, קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף וזיוף. המתלונן היה ד"ר צהל הראל, מבעלי חוות טורבינות הרוח ברמת הגולן. "דג'לדטי זייף צ'ק שלי", טוען הראל. "הוא נתן אותו לחנות צעצועים על סכום של 250 אלף שקלים. בן אדם סביר לא קונה בחנויות צעצועים בסכום כזה. אחר כך התברר שהחנות היא של אחיו, ושזה קאבר לעסקי פריטת צ'קים, חברה לשוק האפור".
בבית המשפט טען דג'לדטי כי טל יגרמן - מגיבורי פרשת פלד-גבעוני, שמאז הורשע בעבירות מרמה ונכלא - שידך בינו לבין הראל. יגרמן והראל היו ידידים, והראל הפקיד אצלו את פנקס הצ'קים שלו כשנסע לחו"ל. כששב ראה הראל שאחד הצ'קים מהפנקס נעלם, ולאחר מכן ראה שחויב לטובת דג'לדטי. "אני לא יודע בדיוק איך זה הגיע לידיו", אומר הראל. "המשטרה עושה לעצמה חיים קלים ולא רוצה לבדוק; הודיעו לי שאין עניין לציבור ושמפסיקים לחקור". אגב, יצוין שבמסגרת ההליכים האזרחיים בין הראל לדג'לדטי, דחה בית המשפט את גרסת הראל כ"קלושה ביותר ולא אמינה".
כשהראל התלונן במשטרה נגד דג'לדטי, זה כבר היה עמוק בפרויקט הבא שלו, גזפרום. שבועות אחדים לאחר אותה תלונה נחקר דג'לדטי בחשד לאיומים. ד"ר מקסימיליאן דנישבסקי, מנציגי גזפרום בישראל, התלונן כי דג'לדטי וערן פורמן הגיעו למלון דן אכדיה בהרצליה - שם, אגב, ערך דג'לדטי לבנו אירוע בר-מצווה מפואר, בימים שהיה פושט רגל - ואיימו עליו כי אם לא יעזוב את ישראל יהרגו אותו.
"הוא היה על סף התמוטטות", אומר ידיד על דנישבסקי. אבל גם תיק זה נסגר במשטרה, לאחר שזו השתכנעה שמדובר בסכסוך על רקע עסקי בלבד. "דנישבסקי ניפח את הסיפור", אומר פורמן ל-G. "זה בסך-הכול היה ריב על איזה מכרז שחברה בת של גזפרום השתתפה בו. הם צעקו, ונאמרו דברים בלהט, אבל זה לא היה ממש איומים".
כשהכיר את דג'לדטי לראשונה, מוסיף פורמן, "הוא עשה רושם של אדם אמין ביותר, בעל כושר שכנוע. לא היה לי ספק שהוא ישר. ניסים אמר לי, 'אני מתעסק בכספים בשוק האפור, אבל אני לא רוצה לעשות את זה יותר. אני רוצה שנעשה ביחד עסקים אחרים, וזהו'. אמרתי 'בסדר', לא ראיתי בזה בעיה. שוק אפור אולי מריח לא טוב, אבל זה חוקי, והוא אמר שהוא רוצה להפסיק את זה, שנמאס לו ושזה בלגן".
פורמן התרשם גם מכך שדג'לדטי "מכיר ים של אנשים". בין השאר, לדבריו, התרברב דג'לדטי בהיכרות עם דודי אפל, וטען שקובי מימון, בעל השליטה בישראמקו, "יעשה כל מה שאגיד". את יוסי לוי, מנכ"ל ישראמקו, הציג דג'לדטי כ"חבר ילדות", וגם אנשים נוספים שדג'לדטי עשה עמם עסקים מספרים על הרושם הרב שהוא יצר באמצעות קשריו במשק הישראלי, או לפחות באמצעות הדרך שבה תיאר אותם (מימון ולוי מכחישים את התיאורים החבריים, א' ר').
החבר ז'ק נריה חיבר אותו לבכירים בעולם התעופה, כשדג'לדטי ניסה לשווק מוצר שאמור לספק התרעה מפני חטיפות מטוסים. "הוא ביקש ממני שאעזור לו לפתוח כמה קשרים, וזה מה שעשיתי", מספר נריה. "נפגשנו עם מנכ"ל אל על, חיים רומנו, עשינו להם מצגת, ובסוף העסק נפל בגלל בעיה תקציבית".
נריה אומר שדג'לדטי "ניסה לקדם מוצרים בתחום הפיננסי". בין השאר ניסה לשווק קופת גמל ל"מנורה פיננסים", תמורת עמלה. "תמיד הוא בא נורא בחשאי, לא רוצה לפתוח את הקלפים", מספר המנכ"ל דאז, יהודה בן-אסייג. "הוא זרק שיש אפשרות לקנות קופת גמל, אבל זה לא התקדם לחשיפת הפרטים. הוא מין מתווך עסקות, תמיד מתרוצץ, שואל אם יש משהו לקנות או למכור. אני מכיר אותו שנים, והוא עדיין עטוף מסתורין מבחינתי, חידה". גם פנחס בוכריס, היום מנכ"ל משרד הביטחון ואז עצמאי, קיבל מדג'לדטי הצעות עסקיות שונות.
היכרות נוספת של דג'לדטי היא עם דני וקנין, היום מנכ"ל מנופים פיננסיים, בעת שזה שימש כמנהל זרוע ההשקעות של הפניקס. "הוא בא אליי והציע איזושהי עסקה", מספר וקנין, שלאחרונה פגש את דג'לדטי במשחק כדורגל באצטדיון בלומפילד. "התקדמנו איתה, עשינו בדיקות נאותות, אבל בסוף זה לא יצא לפועל. הוא חד-משמעית איש עסקים, לא פראייר".
"ניסים אוהב ללכת לאירועים של הקהילה העסקית, להתערבב", מסביר מכר שלו. "שם הוא אוסף כרטיסי ביקור ומתיידד". "הוא עושה רושם טוב על הרבה אנשים", אומר מכר אחר, שנפגע מדג'לדטי. "כולם בהתחלה העריצו אותו ושיחרו לפתחו. ניסים נראה כמו ילד טוב ירושלים, תמיד לבוש בחליפות הכי יקרות, נוהג בב.מ.וו יוקרתי, עושה רושם מדהים, יודע לדבר. כשאני מתנתק מהרגשות בגלל מה שהוא עשה לי, אני מודה שהוא מבריק, שחקן שחמט שחושב שלושה מהלכים קדימה".
ארבעה ימים במעצר
קשרים חמים במיוחד פיתח דג'לדטי עם יוסי לוי, מנכ"ל ישראמקו. השניים נסעו לפגישות עסקים בלונדון, בפראג, בלוזאן, בניו יורק ובמיאמי, ועל חמימות הקשר תעיד העובדה שהנסיעות לאירופה התבצעו בלוויית נשותיהם, וכללו בילויים במסעדות, בתיאטראות ובאצטדיוני כדורגל. כאשר היחסים הללו עלו על שרטון, טען דג'לדטי בבית המשפט כי הנסיעות היו לצורך מגעים עם משקיעים, שארגן לרכישת השליטה בישראמקו. "קובי מימון רצה למכור את השליטה", העיד. "סגרתי איתו מחיר, ונסעתי לגייס את הכסף". לוי גרס שהנסיעות היו למטרת מגעים עם בכירים בגזפרום, בתיווך דג'לדטי, במטרה להציג בפניהם אפשרות לרכוש זכויות בקידוחי גז ונפט בישראל.
בין השאר דובר, לגרסתו של לוי, על האפשרות שגזפרום תרכוש מניות בישראמקו, או תשקיע בקידוח הגז "תמר" מול חופי חיפה, בימים שבהם טרם הוכח כבוננזה. דג'לדטי, לפי לוי, ציפה "לקטוף עמלה שמנה מאוד", אולם לבסוף לא נסגרה עסקה עם גזפרום.
באוגוסט 2005, חודשים אחדים לאחר הנסיעות בלוויית הנשים, חתמה בלו פוינט של דג'לדטי על הסכם כוונות עם נס אנרג'י אינטרנשיונל, חברה שעוסקת בחיפושי נפט בארצות הברית ובים המלח. דג'לדטי, לפי ההסכם, היה אמור לקבל אופציה לרכישת זכויות "נס" בשדה קידוחי נפט וגז בטקסס.
בשלב הזה, לפי תביעה שהגיש דג'לדטי נגד ישראמקו, סוכם כי ישראמקו תרכוש את זכויותיו, אלא שזו, כך הוא טוען, השתלטה על העסק במסגרת "קנוניה" לגזילת חלקו בעסקה. מנגד טוענת ישראמקו, בכתב ההגנה שלה, שהייתה במגעים עם נס ללא קשר לדג'לדטי, ושטיעוניו "תלושים מהמציאות".
המשפט בין הצדדים עודנו מתנהל, אולם ספק רב אם הסכסוך היה בכלל יוצא לאור אלמלא נעצר דג'לדטי בנובמבר 2005 על-ידי בלשי מפלג ההונאה תל אביב, ובילה ארבעה ימים במעצר; מעצר שהגיע בעקבות תלונות שהוגשו נגדו על-ידי ישראמקו, בטענה שדג'לדטי גנב ממנה 126 אלף דולרים, ועל-ידי פורמן, בטענה לגניבת כרבע מיליון דולרים. ישראמקו, יצוין, התלוננה במשטרה באותו היום שבו שלח לה דג'לדטי מכתב שבו טען כי היא חייבת לו 800 אלף דולרים.
לפי תלונת ישראמקו, דג'לדטי התרברב בקשריו עם חברות ביטוח רוסיות שיבטחו את אוניית הפלגות הנופש שלה, "מג'יק 1", במחירים אטרקטיביים. בישראמקו התלהבו והעבירו דרכו את הכסף, כולל עמלה נדיבה. אולם בדיעבד גילו כי 126 אלף דולרים לא הגיעו ליעדם, ונעלמו. בחקירתו הודה דג'לדטי שלא העביר את כל הכספים לחברות הביטוח: הסיבה, כך טען, היא שפורמן אמר לו להעביר כספים לגורמים אחרים, בין השאר לטובת החזר חובות לשוק האפור.
תלונת פורמן הייתה קשורה לישראמקו. חברת טרנסנפטא, שאותה ייצג פורמן, העבירה לחברת אינפיניטי של דג'לדטי הלוואה בסך 225 אלף דולרים, שיועדו לתשלום לישראמקו כ"דמי רצינות" לקראת רכישת אופציה לקידוחים ימיים. בהמשך היו הזכויות אמורות להימכר לגזפרום תמורת מיליוני דולרים. ההלוואה ניתנה, אולם לטענתו מעולם לא הושבה. "ניסים גנב את הכסף בצורה גסה מאוד", אומר פורמן. "כנגד ההלוואה הם היו אמורים לשעבד מניות של אינפיניטי לטובת טרנסנפטא. ניסים נתן לי להבין שבחברה יש נכס ששווה הרבה יותר מההלוואה - מגרש בהוד השרון. התברר שהוא עשה לפניי הצגה, ושמעולם לא היה נכס בחברה".
בעימות בין השניים במשטרה הטיח דג'לדטי בפורמן כי הוא עבריין וסוחר סמים, אולם זה לא עזר לגרסתו, שלא עוררה אמון רב במשטרה. בהארכת המעצר אמר נציג המשטרה כי הגרסה הייתה "תמוהה לחלוטין ולא עולה בשום קנה עם המסמכים שבתיק... ...הוא מכחיש כל קשר לאופציה, למרות שקיבל 225 אלף דולר כנגד האופציה... ...שהיו אמורים לעבור לישראמקו. הכסף לא הועבר...".
"מה שקורה בפרקליטות לא ייאמן", אומר מקורב לישראמקו. "הכול קליר-קאט, ישראמקו הביאה למשטרה את כל המסמכים והראתה שחור על-גבי לבן איך הוא גנב כסף, ושנים שאין החלטה".
ואז הגיע זכרנקו
כל הזמן הזה הוסיף דג'לדטי לנסות לתווך בעסקות גדולות יותר, ולמנף את הקשרים שרכש, לטענתו, בגזפרום. עם מסמך המעיד על היותו נציג של חברה בת של ענקית הגז, וניירות אחרים, הגיע דג'לדטי לטורקיה. שרי ירוחם, לשעבר סמנכ"ל בבזק, חיבר אותו שם לישראלים מקושרים, שחיברו אותו לבכירים במשק הטורקי. "לקחו אותו לכל מיני אנשים שמקורבים לראש הממשלה הטורקי", אומר גורם שמכיר את פעילותו. "ניסים הציג עצמו כבעל הרבה מאוד כסף וכוח, וחלקם מאוד התלהבו".
איש עסקים אחר שחלק מעסקיו כללו יבוא סחורות מטורקיה הוא אלכסיי זכרנקו. נסיבות ההיכרות שלו עם דג'לדטי אינן ידועות, וגם ניסיון של בן-אסייג להבין אותן, כששאל על כך את דג'לדטי כשנפגשו לפני חודשיים, ביום ההולדת של משה גאון, לא העלו "תשובה ברורה", כך בן-אסייג. עם זאת, אין ספק שהקשר שנוצר ביניהם היה הזדמנות עסקית מעניינת מבחינת דג'לדטי.
איש העסקים מסנט פטרבורג הגיח לזירה המקומית אשתקד, כשפתח עם השף רונן דברת-בלוך את מסעדת RDB בתל אביב. הוא סיפר שבעירו "אני נחשב לסלבריטאי", והציג עצמו כבעל אמצעים בלתי מוגבלים, וזאת על אף שעיתונאים מעירו אמרו ל-G שהוא לא ממש מוכר שם. זמן לא רב לאחר פתיחת RDB הסתכסכו זכרנקו ודברת-בלוך. עו"ד ילון הכט, פרקליטו של השף, טוען ש"בהתחלה מישהו שידך את דג'לדטי לשניהם כמישהו שיפשר ביניהם, אבל בתוך יומיים דג'לדטי הפך לנציג זכרנקו בישראל".
לדג'לדטי היה כנראה חשוב במיוחד להבהיר את מעמדו אצל זכרנקו. חשוב עד כדי כך שחרג ממנהגו, ולראשונה דיבר עם העיתונות: תקף את דברת-בלוך והגן על הבוס בחירוף נפש. "הניסיון להשחיר את אלכסיי פשוט חצוף", אמר. הדברים פורסמו יום לאחר שזכרנקו הפקיד בידי נאמן (עו"ד רון זהבי, המייצג את דג'לדטי בתיקים שונים) את שטרי העברת המניות שלפיהם נכסיו יועברו "באירועים מסוימים" לדג'לדטי.
עו"ד הכט מתכנן בימים הקרובים, בשם דברת-בלוך, להגיש תביעה נגד זכרנקו ודג'לדטי, וככל הנראה יבקש להטיל עיקולים על נכסי זכרנקו - מה שעשוי להקשות על דג'לדטי, ואולי אף להקשות על ביצוע עסקת גאון.
אשר לגאון נכסים - שם נבוכים מהיקלעותם לפרשה. גורמים הטוענים שדג'לדטי הונה אותם פנו להנהלת החברה והזהירו, "אל תעשו איתו עסקים, זה לא ייגמר טוב, משהו ישתבש". לבקשת גאון יפנו בקרוב הנאמנים, עורכי הדין דוד גוטליב וישראל שמעונוב, לביצוע העסקה לבית המשפט, לקבלת הנחיות בנוגע להשלמתה; צעד שנדמה כי בא בעיקר כדרך למנוע ביקורת על עשיית העסקים עם דג'לדטי השנוי במחלוקת.
איך זה ייגמר? קשה לנחש. אבל אם תשאלו את פורמן, שאומר את הדברים בשיחה מרוסיה, מקום מגוריו בשנים שחלפו מאז הפרשה, הרי שדג'לדטי יצא גם מזה. "אני מאמין שניסים נהנה מחסינות כלשהי במערכת", הוא אומר. "הוא פשוט מרשה לעצמו יותר מדי. האיש הזה הרס אותי, הרבה מעבר לכסף שהוא גנב ממני. אני מדבר איתך וכולי רותח. עזבתי את ישראל בגלל דג'לדטי, ובעיקר בגלל הדרך שבה שלטונות המדינה מתייחסים: ראיתי שהוא יוצא מזה".
עם זאת, מסכם פורמן, "בסוף הוא יסתבך. אני לא בן אדם שמוכן להילחם בשביל כסף, אבל בסוף הוא ימצא את עצמו מול מישהו שלא יעזוב אותו".**
כתבות
ני"ע
