שלוש אחיות

לפני למעלה מ-30 שנה, שיגר הערוץ הראשון את הסדרה הבריטית "האחים", סוג של טלנובלה (אז לא הכרנו את המושג) במסווה של דרמה בריטית איכותית. למרות שהייתי אז ילד שבקושי הצליח לקרוא את התרגום - בשל העובדה ש"האחים" החליפה את "קו-אונידין" המיתולוגית שבה הותר לי לצפות, הורשיתי להיכנס גם לקרביה של משפחת האמונד ומאבקיה בבחור צעיר וחצוף בשם פול מארוני שאיים להשתלט על עסקיה.

בסדרה ההיא היו כמה גיבורות נשיות, אבל הן הופיעו בעיקר כדמויות משנה כמו מרי האמונד האם, או אפריל הבלונדינית, המזכירה של מארוני שהופכת לאשתו (בשנות ה-70 זה לא נחשב עדיין להטרדה מינית), השיבוץ ההוא לא היה יוצא דופן: בסדרות של אותה תקופה (ע"ע "דאלאס" המיתולוגית שהופקה מעט אחר-כך בארה"ב) היו נשים יכולות להיות אמהות, מאהבות, מזכירות - והעצמאיות שבהן היו בדרך-כלל גם חשוכות ילדים, מופקרות מינית (דור שלם חלף עד שסמנת'ה מ"סקס והעיר הגדולה" הפכה את ההתנהלות הזאת לאופנתית ומוערכת).

לפני שניפרד מ-3 האחים לבית האמונד, אי-אפשר בלי להיזכר בקטע אחד, שנצרב עמוק בזיכרוני כילד ושבו מנסה אחד האחים לתאר את הקונפליקט שמלווה יחסי בעלים ואיגודים מקצועיים כשהוא משתמש בקונפליקט שיוצר חוק הנבדל בכדורגל בין האינסטינקט של שחקני ההגנה (לשחק כמה שיותר קרוב לשערם) לזה של שחקני ההתקפה (לשחק כמה שיותר קרוב לשער היריב), מודל שמלווה אותי עד עצם היום הזה.

אבל לא על 3 אחים מדברת "מגדלים באוויר" אלא על 3 אחיות: הבוגרת היא מ"ההולכות בתלם" נשואה, אם לילדה בבית-הספר, מסודרת, מאורגנת ו... עומדת חסרת אונים מול קריסת נישואיה. ילדת הסנדביץ' היא עצמאית, צ'לנית מחוננת שגרה בניו-יורק ומתמחה, מלבד בפריטה על מיתרי הצ'לו, גם במערכות יחסים סוערות וקצרות עם גברים מזדמנים (פרט לחריג אחד, חבר מהעבר שאותו נטשה אחרי שהציע לה נישואים, ושעומד להתחתן עתה עם מישהי אחרת).

הבת הקטנה היא סטודנטית לרפואה, מתמחה בבית-החולים שעדיין חיה בבית הוריה ומתקשה להתנתק. מה שמתחיל באיחוד שמח, מתברר מהר מאוד כישיבה על מכסה של תיבת-פנדורה: הצ'לנית (טלי שרון, ללא ספק אחת השחקניות הטובות בישראל כיום) סובלת ממחלה שעלולה לקטוע את הקריירה שלה, האחות הגדולה מגלה את הבדידות הרגשית אחרי עזיבתו של בעלה, והצעירה תקועה עם זוג הורים שמקפידים לשמור על פני השטח על חזות נורמלית, בעוד מתחת לו רוחשים כמה סודות.

בצד הזכות של "מגדלים באוויר" אפשר למנות בימוי ומשחק מעולים. בצד החובה שלה את הסיטואציה שבה היא מתרחשת: למה כל המשפחות הישראליות בטלוויזיה חייבות תמיד שיהיו להן סודות אפלים מהעבר?

אבל הדבר המדהים ביותר הוא לגלות עד כמה מעט השתנה בתפיסת תפקידיה המסורתיים של האישה: בסדרה הזאת הגיבורות הן נשים, העלילה היא במידה רבה "נשית" - ובכל זאת: המתירנות המינית גובה את מחירה, בעוד שהדבקות בתפקיד הרעיה והאם, היא - לטווח הרחוק - משתלמת.

עוד בעיה בסדרה המושקעת הזאת, מתגלה מכיוון המתחרה הישיר שלה: כשבצד השני של הברודקאסט, מתניע עידו רוזנבלום את המונית שלו ויוצא לעוד משמרת לילית, יש סיכוי שאפילו נשים, קהל היעד המיידי של הסדרה הזאת, יעדיפו לנסוע בספיישל, תוך שהן מתעלמות מהוראות הרגולציה שמחייבת את ערוץ 10 להשקיע הון עתק בסוגה עילית.