בג"ץ: רשות מקומית רשאית לחוקק רטרואקטיבית חוק לגביית הפרשי הצמדה

חוק העזר לראשון-לציון ביוב פורסם בדצמבר 1983 וקבע היטל ביוב, בהתבסס על עלויות התקנת התשתית בחודש מארס 1983. בשל טעות הוצמדו התעריפים בחוק העזר למדד אוקטובר 1983 - דהיינו השמטה של 8 חודשי הצמדה. למרות האמור גבתה העירייה את ההיטלים כשהם מוצמדים למדד מארס 1983. בהמשך עשתה העירייה טעות דומה ושוב גבתה את ההיטלים כשהם מוצמדים למועד התקנת תשתיות הביוב הרלוונטיות.

חברת ארקו תעשיות חשמל פנתה לראשונה לבג"ץ בעניין, ובג"ץ נתן פסק דין חלקי בנושא בשנת 2003. עם זאת, השאלה האם יש לעירייה סמכות לחקיקת חוגי עזר רטרואקטיביים לא נבחנה במסגרת פסק הדין החלקי. בעקבות כך נמשך הדיון בהרכב שופטים, שכלל את נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שכתבה את פסק הדין.

פגיעה קלה בקניין

המדינה טענה כי ניתן למצוא חוקים המסמיכים לקבוע היטלים למפרע, כדי לשמור על ערכו הריאלי של ההיטל. המדינה גם ציינה כי החקיקה הרטרואקטיבית לא פגעה פגיעה רצינית בעותרים, שכן שיעור ההיטל ששילמו בעקבות חוקי העזר המתקנים משקף את שוויו האמיתי של השירות שקיבלו מהעירייה.

ביניש קבעה כי חוקי העזר המתקנים הותקנו בסמכות. היא נימקה את החלטתה בכך שגם אם ניתן לקבל את ההנחה שחוקי העזר המתקנים פוגעים בקניין - מדובר בפגיעה קלה ביותר, כיוון שהם אינם מטילים היטל חדש באופן רטרואקטיבי.

לדבריה, ההיטל עצמו נקבע כדין, ומאחר שחוקי העזר המתקנים מתייחסים להפרשי הצמדה בלבד ורק למספר חודשים - אין בגביית התשלום אלמנט עונשי עבור המשלם, והוא אינו גורם התעשרות עבור הגובה.

עם פסק הדין הסכימו השופטים אליעזר ריבלין, איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אשר גרוניס, עדנה ארבל ואסתר חיות.

את עיריית ראשל"צ ייצג עו"ד אופיר ארגמן ממשרד אברהם בר.